לגעת ברוח: מפגשישי עם מימי

מגיעים אליה, למימי עזריאלי, מכל הארץ. מטופלת שעמדה לפני ניתוח החלפת ברך ונמנעה ממנו בזכות הטיפול, ילד שלא היה מסוגל לשבת בכיתה וריטלין לא עזר לו, היו לו הפרעות קשב וריכוז, הפך להיות תלמיד מצטיין, היום הוא עורך דין מצליח, מטופלת שסבלה מבחילות והקאות, סחרחורות, טנטון שלא נפסק וחוסר שווי משקל, לא שומעת באוזן ימין, בטיפול השלישי יש שיפור בשמיעה, שווי משקל משתפר. נפסק הטנטון ונעלמו רוב התסמינים.

מימי עזריאלי שהקדישה את חייה לחיפוש אחר מקורות ריפוי, היא מרפאה הוליסטית ומורה רוחנית. זכינו והיא גרה באשדוד. הכרתי אותה רק בחודש האחרון, באירוע של נשים, בו נתנה מסרים אישיים לכל אישה שבחרה אבן מסוימת, מתוך מגש הקריסטלים שהעבירה.

רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"

הכרתי את הנוכחות וברוב המקרים בהם הקדישה מימי לכל אחת כמה משפטים שנובעים מהאבן הספציפית בה בחרה האישה היא קלעה בול. היו כ-30 נשים באירוע, התרשמתי מהמקצועיות שלה והיכולת להתמקד בנפשה של כל אחת מהנוכחות. הסקרנות שלי התעוררה והיה לי ברור שאני מוכרחה לכתוב עליה. חברתי סיפרה לי עליה נפלאות כבר מזמן. רציתי להכיר את מי שידעה לדייק כל כך.

בפעם הראשונה הגעתי לביתה כדי לראיין אותה ובפעם השנייה באתי לטיפול שהציעה לי. מהרגע הראשון הבית שלה חייך אלי: פסלים ועבודות קרמיקה, חגיגה של חפצי אמנות. בחצר הפורחת יש סטודיו. תהיתי: מיהי מימי? אמנית או מרפאה, או אולי אמנית מרפאה?

להפתעתי הסתבר לי שהיא הכירה את אימי ז”ל, רנה שרת, לפני למעלה משלושים וחמש שנה, כאמנית. אימי, אמנית בפני עצמה, הייתה אז בוועדה של בחירת אמנים שהוזמנו להציג בסימפוזיון פיסול בינלאומי בחוף הים באשדוד. מימי-אמנית צעירה שגרה בערבה נבחרה על ידי אימי להציג עבודה בשם “החלון הנשקף אל הים”.

“בניתי קיר ברזל שהיה קבור שישה מטרים באדמה. היה שלושה מטרים גובה, ניסרתי שם חלון מדדתי את המרחק מהים, בחזית שלו היו שלוש מדרגות במדרגה הראשונה ראית רק חול, במדרגה האמצעית ראית חול ומים, במדרגה העליונה ראית חול מים ושמיים. החזית הייתה מלוטשת והשארתי את הריתוכים מאחור. הרעיון היה לגרום לאנשים לעצור ולהתעכב. אמא שלך נתנה לי הזדמנות. אחרי שנים כשעברתי לגור באשדוד, דבר ראשון שעשיתי זה לחפש אותה. כמעט בכיתי כשנפגשנו”.

בחצר ביתה של מימי עזריאלי. צילום מימי עזריאל

שמחתי לסגור מעגל ולהכיר את הפסלת שאימי העריכה כבר לפני שנים. ואכן היה לי ברור שמימי עזריאלי היא אישה נדירה, שלא פוגשים כל יום. היא דר’ לנטורופתיה N.D עם התמחות בנוירולוגיה התנהגותית, מפתחת שיטת הריפוי “מעשה מרכבה בדרך האור”, רייקי מאסטר, רייקי קארונה, ארומתרפיסטית, מומחית לריפוי קריסטלי, קרניוסקרל תרפיה, שטיפה אנרגטית על פי דר’ נאדר בוטו, מטפלת בילדים ובמבוגרים.

חוץ מזה יש לה תואר שני בתולדות האמנות. “האמנות הייתה העיקר עבורי, הקטע של הריפוי היה טמון בי. למדתי בבצלאל פיסול וקדרות הגעתי בצבא לערבה, התחתנתי וגרנו במושב חצבה. הצגתי בארץ ובעולם ועשיתי אמנות”.

מימי, 68, אמא לסער, 46, אלינור, 40, למדה וטרנריה ואמנית-יוצרת, אם לארבעה וברק, 35, ביולוג ימי שעובד על דוקטורט, אב לתינוק. סער גר איתה בבית כל השנים, אלינור גרה באשדוד וברק גר בפרדס חנה.

איך פציעתו של בנך הבכור סער עיצבה את חייך?

“הפציעה של סער גרמה לי לחפש פתרונות ריפוי והובילה אותי לחקור ולהעמיק. אני בוחרת לספר על זה כי זה יכול לתת המון כוח לאנשים. אני לא מעוניינת לעורר רחמים אלא לקחת את הבחירה בחיים כמנוף לחיים טובים ושמחים, למרות הכל.

כשסער נפצע בתאונת אופנוע ביוון לפני 28 שנה, הוא היה בן 18 והיה אמור להתגייס בנובמבר, קיבל זימון לקורס טיס. הוא נסע עם בני כיתתו ליוון עם סיום י”ב בהתאם למסורת בערבה, והם שכרו אופנועים. בדרך, כשעמדו להחזיר אותם, נכנס בו נהג משאית ברמזור כשסער נסע באור ירוק. לקח שלוש שעות עד שפינו אותו לבית החולים. הפציעה שלו הובילה אותי לחפש ולהעמיק דרכי ריפוי. הפסקתי לעסוק באמנות. הבנתי שעם שמחה פנימית – אפשר לנצח כל משבר.

הייתי עם סער במשך שש שנים בבתי חולים בהתחלה בתל השומר ואחר כך בבית לווינשטיין. סער היה מחוסר הכרה שנתיים וחצי. הרופאים לא האמינו שהוא יתעורר. אני האמנתי וחיפשתי כל הזמן נתיבים אליו. טיפלתי בו כל יום עד שהתעורר. רציתי להבין את הקשר בין המחשבה לבין הגוף מבחינה מדעית, פיזית, מה שמתרחש בגוף ולא רק בנפש. לכן עשיתי דוקטורט בנטורופתיה והתמחיתי בנוירולוגיה התנהגותית.

הדרך שלי היא בחירה בחיים. לא של קורבנות. הייתי על הקו בית לווינשטיין-חצבה, כשהייתי מגיעה הביתה מצאתי דרך להיות עם הילדים הקטנים שלי שהיו כל כך זקוקים לי, הכנתי להם סל פיקניק עם ארוחת ערב לקחתי אותם לבריכה ונכנסנו למים. ניסיתי להיות אמא שלהם ולאזן את הדברים. היה לי משפט חוזר בראש, ‘אל תשכחי את הבריאים’. כשהייתי איתם היו לי רגשי אשמה לגבי סער וכשהייתי עם סער היו לי רגשי אשמה כלפיהם”.
המודל של מימי הוא ויקטור פרנקל, פסיכותרפיסט ונוירולוג, ניצול שואה, שהביא את הרעיון של מציאת משמעות בחיים גם אם הם חיי סבל כפי שחווה אותם הוא עצמו, בספרו הידוע “האדם מחפש משמעות”.

“אם יש לך בשביל מה אתה יכול למצוא את האיך”, אמר ויקטור פרנקל. “יכולים לקחת ממני את כל החירויות אבל אף אחד לא יכול לקחת ממני את החירות לחשוב ולהרגיש”.

“אפשר לקרוא לתאונה של סער מכת גורל”, היא אומרת. “זה לא טעות אנוש או מעשה לא טוב שהוא או מישהו אחר עשה ושילמנו על זה מחיר. אז על פניו הבן שלי נפצע נורא קשה, החיים שלי התהפכו וזה אסון, מבחינת הקיום היומיומי זה נורא ואיום. אני לא עוטפת את זה בצלופן …אבל אם את מבינה את מסע הנשמה את מודעת לזה שיש כאן מטרה סמויה. אולי הנשמה שלו או שלי בחרה באיזשהו אופן לעבור את השיעור הזה כדי לצמוח, את מתחילה לראות את התקווה ואת האפשרויות שיש, ולא רק את האסון. את מתחילה להבין שיש לך תעצומות נפש שלא הכרת.

במשך שש השנים שהוא היה בבתי חולים ברצף, ראיתי אנשים צעירים שנפצעו וראיתי הרבה אנשים שוויתרו. את רואה איך זה נראה כשמוותרים, איזה ייאוש תהומי, איזה סבל! כשאת מוותרת את נעשית מרת נפש, אלה שנוטשים הם הרוב, חיים עם אשמה נוראית.

הדרך הכי קלה זה כשאת לא מוותרת. הקושי הופך להיות הכי קל כשאת נשארת עם הכאב. הכי קל לחיות עם זה כשאת בוחרת את הדרך של החיים ולא של האובדן. זאת טרגדיה שיכול לצאת ממנה פרח יפה. הבחירה שלי לקחה אותי למקום של נתינה, של הכלה, אני אדם טוב יותר”.

מימי מזמינה אותי לטיפול כדי לחוות את הטיפול על בשרי. אנחנו משוחחות כשעה. אני מספרת לה על עצמי, על משפחתי, ילדותי ונעוריי. מדגישה שאני רוצה לפתוח את הלב לקשר. בוחרת אבנים מתוך הקריסטלים המשקפים את חיי. אנחנו חולקות תובנות. בשלב הבא אני שוכבת על הגב, על מיטת הטיפולים. מימי מחשיכה את החדר.

היא נוגעת בי מגע עדין באזורים שונים בגב ובראש. התחושה היא עילאית. אני עוברת מסע, מאבדת תחושה של מציאות, מרחפת, קשה לתאר את הקלות שאני חשה בסוף הטיפול, כאילו ירדו ממני שכבות. חוזרת למציאות, מוארת. צליל הקערות הטיבטיות מלווה אותי. זה עתה חוויתי את הטיפול “מעשה מרכבה בדרך האור”.

מה משמעות השם “מעשה מרכבה”?

“פתחתי מכללה שקרויה כך שקיבלה הכרה מטעם הלשכה של מקצועות הרפואה המשלימים. השיטה שפיתחתי היא שילוב של כל מה שלמדתי ויצרתי מתוכו משהו חדש, שלם. קיבלתי את השם הזה בתקשור. השם משקף את המורכבות של הטיפול. כיום אני האדם היחיד בעולם שפועל על פי השיטה הזאת”.

אני מבקשת דוגמה לטיפול. מימי מספרת שלפני שנים התקשרו בני זוג הורים חרדים מבני ברק שבנם בן הארבע לא דיבר מילה. מימי אמרה להם שהיא אישה חילונית והבית שלה חילוני. הם שאלו את שם אימה ואת תאריך הלידה שלה ופנו אל הרב הראשי של בני ברק. לא רק שהרב אישר הוא גם המליץ “אתם יכולים לרוץ אליה היא צדקת ונשמה גבוהה”.

איך התרחש תהליך הריפוי של הילד?

“היה צריך לשחרר את הנפש. ראיתי שלא הייתה לו בעיה אורגנית. בהתחלה נתתי לו ללטף בעלי חיים, שגידלנו בבית באותה תקופה. הוא האכיל את הארנב והצ’ינצ’ילות שיחק איתם וליטף אותם. היה לי ברור שהמסגרת הנוקשה של החיים בבני ברק הייתה לא פשוטה עבורו. לאט לאט הוא התרכך. הטיפול הפיזי נמשך רבע שעה בלבד כל פעם. אורך הטיפול כולו אצל ילדים הוא רק שעה. על פי הקרניוסקרל תרפי כמעט כל בעיה בגוף או בנפש נובעת מכך שעצמות השדרה או הגולגולת דחוסות במקום להיות משוחררות. בבעיות נפשיות בעמוד השדרה הלחץ הוא לא על תאים אלא על עצבים. משחררים את זה במגע פיזי, נעים ולא פולשני. שחררתי לו דרך לחיצה על עצמות מסוימות – עצמות דחוסות שאחראיות על הדיבור בעמוד השדרה ולוחצות על תאים. הוא טופל במגע לא רק בעמוד השדרה אלא גם בגולגולת. עבר חמישה טיפולים והתחיל לדבר. לפני שנה הייתי בחתונה שלו”.

איך מתרחש הטיפול אצל מבוגרים?

“כשאת עובדת עם ארגז כלים גדול אז את שולפת את הכלי המתאים בכל רגע. עם מבוגרים זה שעה וחצי-שעתיים ולפעמים זה נמשך יותר. יש כאן תערובת של שיטות. חצי מהטיפול מדברים – טיפול תודעתי. אם יש לך לדוגמא פריצת דיסק חשוב להבין קודם כל למה זה קרה לך. אבל קודם כל יש צורך לרפא את הגוף פיזית. אחר כך עוברים לטיפול של מגע פיזיולוגי שמאזן את הגוף. אני משתמשת בקערות טיבטיות. נוגעת למטופל בכל מיני אזורים בראש ובגוף בהתאם למצב. לפעמים אני משתמשת בשמנים שאני רוקחת. מגיעים אלי אנשים פגועים פיזית, אבל גם מרוסקים רגשית. אחד הקורסים שאני מעבירה הוא איך לצאת ממשבר ב-10 צעדים. זה קורס שעוזר להרבה אנשים”.

מהו יחסך לאשדוד?

“אני מתה על העיר הזאת. הגעתי במקרה לגמרי לאשדוד ב-1998. חייתי בערבה, הייתי בטוחה שאשאר שם. הגעתי לאזור בגלל אחותי שעברה שנה קודם מירושלים לאשדוד. רציתי לגור על יד המשפחה, בגלל סער. באותה תקופה גם התגרשתי. אשדוד האירה לי פנים. הצלחתי לקנות כאן בית ולשלם את המשכנתא. בהתחלה עבדתי בארבעה מתנ”סים באשדוד. אחרי חודש הציעו לי ללמד אמנות במרכז למחוננים, שם עבדתי עד לפני שנתיים. הציעו לי כל הזמן עבודות. היה ביקוש למה שיכולתי לעשות. ניהלתי את מוזיאון מונארט במשך שנתיים, ואחרי זה התפטרתי מסיבות אישיות. עיר יפהפייה, נוח לחיות בה. העיר הזאת מספקת המון אירועים בחינם אני מאוהבת באשדוד”.

בחצר ביתה של מימי עזריאלי. צילום מימי עזריאל

הסטודיו לאמנות-אלו פעילויות מתקיימות בו?

“הסטודיו פעיל בחצר הקסומה של הבית, אלינור, הבת שלי, מנחה קבוצות בסטודיו. אנחנו מלמדות קרמיקה, פסיפס וציור מנדלות, משלבות רוח וחומר. אני מנחה קבוצה אחת, כדי לשמר את הצורך שלי להיות מחוברת לחומר. הסטודיו פתוח לסדנאות קבוצתיות. לא מזמן באה קבוצת חברות שבאו לשני מפגשים והכינו מקרמיקה את ברכת הדרך. לאלינור יש קבוצה של חברי הוסטל, שמגיעים כבר שש שנים. עובדים בין 6-8 בקבוצה, פעם בשבוע, עוסקים בקרמיקה. הסטודיו הוא עוד שלוחה של ריפוי, דרך אמנות. זה תענוג לראות את אלינור מנחה, היא יודעת להכיל ולתת מעצמה, העבודה בסטודיו היא התקווה בהתגלמותה”.