זה הזמן שלי לאהוב. דווקא עכשיו בתוך הכאוס, הסגר, החגים, הבדיקות, החדשות, מה שתגידו וזה. בא לי להתאהב אבל באקסטרים, על אמת. בא לי ככה להתמסר, לשים ת’לב, את הגוף, להניח לכל המגבלות הנסיבתיות, כל היש והאין, את מי זה מעניין.
בא לי שתבוא יש מאין, תבוא אלי כמו רוק סטאר מהמם, מצחיק וכובש ת’לב. בא לי שתופיע אצלי על הבמה במרכז חיי ותקדיש לי אותך, בא לי להופיע על הבמה במרכז חייך ולהקדיש אותי לך, בא לי שנתקדש בנו. בא לי לשים קצוץ על הפחדים, על אסור מותר, בא לי שתבוא פתאום משום מקום, כמו שאהבה יודעת לבוא בקול תרועה ושופרות שפותחים את השמיים כמו ביום הכיפורים.
שומע? מגיע? עכשיו? איך בא לי שנבוא. איך בא לי שנלך. איך בא לי שנבוא בלי מסיכות על הלב, בלי מסכים, רק עם כוונה כנה לאהוב, ותשוקה להישאר, עם עיניים טובות שרואות את הנקודה הטובה שבלב, עם אמון מלא, עם הסכמתה וברכתה של הנשמה.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
וזה יקרה כל כך מהר וכל כך מדהים ומרגש, ולא נבין איך חיינו רגע אחד לפני זה ללא זו. ואיך נהיה יפים יחד ואיך נהיה דומים יחד ונתחבר עם הגוף והנשמה ונתעטף האחד בשנייה, קלועים כמו זר פרחים יפהפה והצלילים שכל אחד מאתנו מפיק יתנגנו וישתלבו בתוך הרמוניה של אהבה.
אין כמו סגר כדי לפתוח את הלב. אין כמו פאוזה בשביל להתאהב. נדמה שהעולם עצר מלכת רק עבורנו האוהבים. ורק כשנגיד לו פליי הוא יחזור לנגן. ולא נוכל להתאפק, ולא להיפרד, ורק נרצה עוד ועוד מזה. הפעם זה יהיה קל, פשוט, נכון והולם אותנו ומתאים ומסתדר מכל הבחינות ומכל הלב. הפעם נאהב עד הסוף בכל הזמנים, נהיה הגיבורים של הסרט שלנו ולא יפריע לנו שהכול עדיין בסגר ואין עוד הנהגה, כי בתוכנו תוביל הנהגה פנימית והכול יהיה בסדר קוסמי מופלא. נייצר הכול בעצמנו, מהגבינה ועד האהבה. ונבחר להישאר בידיעה כי כל מה שיבוא ובא הוא למעננו לשרת את טובתנו העליונה.
צילום סיגלית מחבר
נצבע לנו את הבית בקשת וענן. הגשם ירד כשנרצה להירטב, השמש תזרח כשיהיה לנו קר. הרוח תנשוב עלינו חזק כשנתחמם מדי, והלב יהיה כל הזמן פועם במקצב של אהבה, עורג, אוהב, מתחמם ומלבלב. בין שאיפה לנשיפה ניקח אוויר ונחזור זה לזו. וחוזר חלילה. ואתה תבוא אלי ואני אבוא אליך ונבוא שוב ושוב אלינו כי מצאנו את האדמה שהיא שלנו, עליה נניח את ביתנו, את החלומות, התקוות. ובגינה יהיה לנו עץ גדול של משאלות להגשים. נשתול זרעים של אהבה יחד עם כל הירקות, הפירות והפרחים שנגדל והלוא נדע שמה שנשתול זה בדיוק מה שנקצור. אז נקפיד לשתול בכוונה ואהבה גדולה, בקדושה ממש.
השנה אני בוחרת אחרת. השנה אני כבר לא טסה סולו, זאת שנה של דואט. השנה נעלה יחד על כדור פורח למעלה מעל כל המצופה, מעל לעננים ורק נגיד וואו וכמה שהכול יפה. ונדע שהגענו הביתה ממרחקים, ונכריז שכאן גרים בכיף זוג אוהבים כפי שהבטחנו עוד בטרם ירדנו אל כדור הארץ.
השנה נעשה משהו אחר. השנה נהיה משהו אחר. השנה הזאת היא בשניים. רק ככה נשרוד את המבול הזה, אם נעלה לתיבת נוח בזוגות. ונגביר את חומה של האהבה.
בא לי לעוף איתך, לנחות איתך, להיות איתך. פשוט וקל. כמה פשוט, כמה טוב להיות בבית. הכול מוכן, עכשיו אנחנו כאן והכל עצר מלכת רק כדי שנלך זה לקראת זו. בא לי לבשל לנו מטעמים של אהבה שיפיצו ריחות טובים מטעמה של הנשמה שמתרוממת ושבעת רצון ונחת עד שהיא לא מתאפקת ואומרת לנו בצורה ברורה וישירה “אחח, כמה טוב לי על הנשמה”. ושנינו יודעים שטוב לה זה אומר שטוב לנו. וטוב לנו בבחירתנו, טוב לנו בביתנו, טוב לנו בהיותנו, טוב לנו בכוונתנו, טוב לנו כי בחרנו, כי הכרזנו כאן זה בית וכאן גרה האהבה בכבודה ובעצמה.
זוכר שאמרנו ש”יום אחד וזה”? אז יום אחד הגיע, זה היום הזה. ובאחד הימים האחרים בשנה הזאת, נלך יחד מחובקים ומאוהבים לכיכר העיר ונראה המון אדם שרים, נשאל מה זה קורה פה? ויגידו לנו שזהו כנס של אנשים מאושרים, ואנחנו נגיד שיש חיה כזאת, בטח בעידן הדלי. ואז נשיר ונזמזם איי איי כמה טוב לי בחיי, אני כן מאמין שזה פשוט קורה לי. איי איי לא שתיתי יותר מדי, אני לא סתם הוזה וזה לא פשוט נדמה לי.
אז נחזור הביתה ונפתח ת’רדיו, בחדשות יודיעו שבעולם פתאום פסקו המלחמות, הנגיף נעלם לו ויש אוכל בשפע, והשלום יגיע קצת אחרי חצות, וחמור לבן חונה ממול בלפור, מלמעלה ניתן האות ניסים ונפלאות. בדיוק כמו בשיר “ימות המשיח” של דני ליטני.
וכולם ידעו שאנחנו חלק מהבריאה המופלאה הזאת ושמתקיים כאן סדר אקראי מופתי. וכולם ידעו שנפל דבר, שהגיעו זמנים חדשים וטובים לכדור שלנו וכולם ימחאו כפיים סוערות בקרוב מאוד.
בקיצור, בייבי אתה בא? 🙂
