אשדוד היפה שלנו משנה את פניה. כוונתם של פרנסי העיר להגדיל את אוכלוסייתה לכדי 350,000 תושבים לפחות ואולי גם הרבה יותר – מביאה יזמים וקבלנים להגיש תכניות לבנייה בעיר בכל פיסת קרקע אפשרית. במטרה להגדיל את רווחיהם הם מבקשים לבנות על גינות דשא, על שטחי חניה, על קרקע ציבורית ושטחים פתוחים. לעיתים העירייה עצמה היא שדוחפת, ובהקשר זה טוב שהבניה בפארק שמשון, בוטלה בלחץ התושבים.
הבנייה המוצעת אגב, היא במקרים רבים – ויש שיגידו רבים מידי – תוך יצירת צפיפות גדולה מאוד, הנגזרת מניסיונם לדחוס מספר גדול מאוד של דירות בכל תא שטח אפשרי, ופגיעה באיכות החיים של התושבים.
כך קורה שברובע מע”ר דרום, למשל, שבו מבקשים לבנות 4,280 יחידות דיור במקום 1,674 בתכנון המקורי, על פי תכנית שתפגע אנושות בתושבי הרובע עם מחסור בחניות, במבני ציבור ובמבני חינוך, עם צפיפות מקוממת ובהעדר ריאות ירוקות כנדרש.
אבל לא רק בו. רובע נחל לכיש שאושר בשבוע שעבר לבנייה במסגרת הסכם הגג יוצא אל דרכו, וזאת למרות הטענות לסכנות הבריאותיות האפשריות הצפויות לדייריו בעקבות חשיפה לחומרים מסוכנים ולזיהום אוויר.
בפארק בן גוריון מבקשים לנגוס ריאה ירוקה משמעותית לטובת מגדלים רבי קומות. בדרום-מזרח העיר מבקשים לנגוס מפארק החולות תוך פגיעה אפשרית בדיונה הגדולה – בנדידת החולות, בחי ובצומח בה.
הדיונה הגדולה. צילום אילן אסייג
על חוף הים מבקשים לבנות בתי מלון שלאחר קבלת האישורים מגישים תכניות להגדלתם, ובמקרים אחרים ולשם הגברת ההצדקה הכלכלית מבקשים להוסיף יחידות דיור בשטחם של בתי המלון שייבנו, והיד עוד נטויה.
איכות חיים? איכות סביבה? הצחקתם את מבקשי העשרתם של כיסיהם העמוקים. לכאורה. הם יפיצו פרוספקטים צבעוניים מרהיבים, יבנו, יאכלסו, ויסתלקו. אנו, תושבי העיר על משפחותינו וממשיכי דרכנו נישאר עם הצפיפות, עם קשיי התעבורה, עם המחסור בריאות עירוניות ירוקות ועם כל הנזק שייגרם לנו ולדורות הבאים. כי למי זה אכפת בכלל?
והעירייה? היא תמשיך להצדיק בנייה בכל פינה אפשרית תחת בנימוק שהדבר יספק פתרונות דיור לזוגות צעירים, בלי להתחשב בעובדה שמגורים בגורדי שחקים מחייבים עלויות תחזוקה גבוהות שצעירים רבים יתקשו לעמוד בהן. היא גם תמשיך להצדיק בנייה של בתי מלון בנימוק של הרחבת התיירות כאשר בפועל האטרקציות התיירותיות בעיר עדיין אינן מצדיקות זאת.
נכון, חשוב לתת פתרונות דיור וחשוב לדאוג לתיירות בעיר המתפתחת. אבל לא נכון לעשות זאת על חשבון איכות חיי התושבים הקיימים, המנסים להילחם בתופעה המקוממת – לא תמיד בהצלחה. ניתן ואף צריך לחדש שכונות ישנות ולבנות בהן. אפשר להפעיל פרויקטים של בינוי-פינוי. אך התחדשות עירונית חייבת להיעשות תוך זהירות יתר. זהירות שמתחשבת בתושבים שמגיעה להם איכות חיים בסביה נורמטיבית.
מכאן עולות השאלות המתבקשות: מי זקוק להגדלת אוכלוסיית העיר בקצב מואץ? מי ייהנה מכך, באמת? למי זה בכלל טוב – חוץ מאשר למתעשרים מחד ולגובי הארנונה מאידך?
