"כאן דרום" נולד בלידה מזורזת מאוד, מיד אחרי שנפלה שרשרת המקומונים הארצית שנקראה “רחוב ראשי”. זה היה בשנות השמונים, התחלת שנות השמונים. עבדתי כעורכת ב”רחוב ראשי” של אשדוד והדרום, ומהיום למחר נותרתי ללא עבודה. עמוס שוקן הזמין אותי אליו, והציע לי לערוך שבועון אזורי באשדוד ובסביבה. משכורת, עניינים, תפקידים? “אחר כך. קודם תתחילי לעבוד”. והתחלתי.
השבועון המקומי הראשון שהקמתי וערכתי היה “עיר ותכלת”, והוא היה כולו שלי, ומוקדש לאשדוד בלבד. השקעתי כסף כדי להתחיל להריץ אותו, הייתי עיתונאית הרבה לפני כן, וגם עורכת. הוא לא זכה לחיים ארוכים, למרות התכלת, כי לא הצלחתי להתחרות עם אחד, נקרא לו הבוס של העיתונות בעיר.
הוא סיפר, אחרי הרבה שנים, שנהג להגיע לסופרמרקטים ולחנויות באשדוד שבהם הניחו השליחים שלי גיליונות של “עיר ותכלת”, שהיה כמובן חינמי, היה לוקח ערימה אחרי ערימה, וזורק לים…
התחלתי בעבודה. כאן דרום היה השם שהצעתי, וכך הוא התחיל לרוץ. עוד לא היו כתבים, אבל פניתי לחיים שושן שעבד איתי ב”רחוב ראשי” ככתב ספורט. היה מפיץ לעיתון והוא היה גם הצלם: משה שדה.
שער הגיליון הראשון של "כאן דרום", 1983, מתוך האוסף של סימון לוי
זוכרת שישבתי איפה שהוא במרכז רובע א’ וחיכיתי לפגישה עם הגרפיקאי ג’ורג’ בן חיים. לא הכרתי אותו, הייתי די חדשה באשדוד. חיכיתי חצי שעה, שעה, שעה וחצי ואז, בערך, הוא הגיע. בחור חמד, שמצא אותי כועסת. “אפילו נידון למוות שואלים מה יש לו לומר”, אמר ג’ורג’ ללא כל מבוכה ובחיוך שובה לב.
כך למדתי מקרוב מהו שעון אשדוד. שמונה בבוקר זה בערך תשע וחצי, ועשר זה צהריים…
עבדו אז בשיטות שלא שמעתם עליהן, אני מניחה. שיטות הכנה לדפוס, גרפיקה, סגירת עמודים. יום רביעי היה היום הארוך שזחל עד יום חמישי לפנות בוקר. זה לא השתנה, אני משערת.
את ההורוסקופ השבועי קיבלנו ישירות מ”הארץ”, או אולי זה היה מ”העיר”, המקומון התל אביבי של רשת שוקן. יום רביעי אחד מתקדם לו במהירות לקראת סגירת העיתון, ולא הגיע הורוסקופ. לקוח אשדודי עשה עסקה עם איש מכירות של “כאן דרום”, ולפיה, המודעה שלו תהיה בחלק התחתון של העמוד שבו מופיע ההורוסקופ (העיתון היה חינמי, ההכנסות רק מהמודעות).
מה עושים? אין הורוסקופ – הלכה המודעה. אמרתי שיהיה בסדר. נסגרתי לי בחדר אחד בדירה השכורה שבה עבדנו, וכתבתי את ההורוסקופ. יש עקרונות להורוסקופ, או לפחות כך זה היה: לכל מזל, ממאזניים ועד שור וכל השאר – צריך שיהיה קטע נעים, משפט מבשר או רומז טובות. צריך שיהיה גם משפט מבשר או רומז לבעיות שעלולות לצוץ, ויש איזון תמיד בין כסף לאהבה, כשהטוב חזק יותר אצל שניהם, גם בכסף וגם באהבה… כך אצל כל המזלות, מדלי ועד אריה או שור, או בתולה אפילו, ודאי שגם אצל הדגים…
אמרתי למזכירה שהגיע פקס, אבל העתקתי אותו כי הוא היה לא ברור. היא כתבה במכונת כתיבה את מה שנתתי לה, שלחנו מהר לסְדָר, שם הנפיקו את הבְּרוֹמַיְיד, מישהו מהחבר’ה התיכוניסטים שהצטרפו למערכת יצא לקחת אותו, (זה היה ברובע א’ במרכז שם). כך יכול היה ג’ורג’ לעבוד על העמוד: הורוסקופ בחצי העליון, מודעה בחצי התחתון, הכול יופי.
קרה פעם שהגיע אלי האיש מרשת שוקן שהיה אחראי על ההכנסות, כלומר המודעות, ואמר שלקוח באשדוד נפגע מאוד ממני, ואסור לעשות את מה שעשיתי.
למה? מה קרה? כתבתי הערה עוקצנית על העסק שלו. העסק שלו היה של פתיחת צינורות או בורות ביוב. הייתה לו איזו סיסמה שנכתבה באותיות גדולות על המשאית שלו, כך שכולם יקראו: “ביוף סתום, אצלנו הפתרון”.
אותי זה הצחיק, ולעגתי לעניין בהערה בעיתון: “ביוף סתום? ראש סתום…” האיש נעלב, ובצדק. לא קלטתי עדיין שאנחנו ארץ של מהגרים, ואשדוד היא עיר של עולים ברובה הגדול. אני ילידת הארץ, כך הורי, וגם הדורות הקודמים להם. התנצלתי.
עוד סיפור קטן: כתב חדש אחד הצליח לעבוד עלי. קבע איתי פגישה במקום מוסתר ברובע ח’. סביב הרובע עדיין היו חולות לבנים… הוא סיפר לי שיש לו ידיעה על צעירה אשדודית מבית מסורתי שיוצאת עם ערבי שגר בעיר, אבל לא יודעים שהוא ערבי, ושהיא אולי בהיריון ממנו, כי היא מדברת על חתונה… הקשבתי, אמרתי לעצמי: “איזו ידיעה!” והתחלתי לשאול שאלות.
מתי הבנתי? כשהבחור אמר שקודם אקבל אותו ככתב, לפחות לניסיון, והוא מיד יטפל בכל העניין הסודי הזה… זה היה הרגע שהבנתי שאני אמנם עיתונאית מנוסה, עורכת מוצלחת, אבל כאב הלב שלי על הבחורה הזאת היה הרגש הראשון שעלה בי, והוא שמנע ממני לקלוט מיד שעובדים עלי.
פעם הגיע איש צעיר שנראה מיוסר מאוד, ומוזר מאוד. הוא הביא לי כתב יד, סיפור שלם שנקרא דוקטור נענע. קראתי, הסיפור היה מוזר אבל הומוריסטי, והיו בו כל מיני דברים שהעידו שהבחור יודע לכתוב. לשאלתי למה קרא לסיפור שלו “דוקטור נענע” הוא השיב: “יש בית חולים שיבא, נכון? אז יש גם דוקטור נענע…”
