נחום שורק, יליד 1907, היה רק בן 8 ימים, כאשר נשא אותו על כפיו הסנדק שלו, ציוני נלהב, שעשר שנים קודם ללידתו נכח בקונגרס הציוני הראשון בבאזל ופגש את הרצל. המפגש הגורלי בין התינוק לסנדק הצית את הקשר העמוק של שורק לארץ ישראל, קשר אמיתי, קשר ממש מלידה… הוא שייך לדור המייסדים שעלה לארץ, בנה ונבנה בה בעשייה מגוונת ובתעצומות נפש.
במועדון "גיל הזהב" בגן יבנה נפגשו שלושה אנשים במיטב שנותיהם והעלו זיכרונות על הצלחתו בעסקיו, על שנהג בתושייה והפגין אומץ רב, כאשר חילץ בעורמה את משפחתו מציפורניהם של החיילים הבריטיים.
בלהה כובס בנערותה והיום. מתוך אלבום פרטי
אני, שרונית חיים, ראיינתי את בתו, בלהה כובס, שלפני 25 שנה העתיקה את מקום מגוריה לגן יבנה ופגשה שם במפתיע את חברתה משכבר הימים, הסופרת יהודית מורגנבסר, שבגיל שנה הפכה לנכה לצמיתות בשל המגבלות שכפה עליה נגיף הפוליו. לשיחה הצטרף דודו דיין, שדרן בגלי צה"ל, שהטיל את אורה של האמת על הסיפור הנפלא, המשמש השראה לדורות הבאים.
איך רקם אביה של בלהה כובס (שורק), מוכר אופנים, תוכנית הצלה נועזת מידיהם של חיילים בריטיים, שהטילו 4 ימי עוצר, ומי השותפה המפתיעה שהצילה אותו מהם?
בלהה כובס בזרועותיה של אמה. מתוך אלבום פרטי
את הזיכרונות של בלהה כובס על אודות אביה ניסחתי בשפת הרגש הספרותית בצורת מכתב דמיוני, שנכתב בידיה ונשלח ליהודית לאחר המפגש המפתיע ביניהן. "מכתבה" השלוח הוא חלון פתוח למסילות חייו ולגעגועיה לאביה הנערץ, שעל אף היותו חירש-עיוור היה בכוחו להפוך את היוצרות. בואו איתי למסע בעקבות גיבורנו ונתוודע לסיפור עם נוכחות היסטורית, שהמתין בסבלנות לפריצתו האדירה לתפארת יום העצמאות ולתפארת מדינת ישראל.
כוס הבירה שחרצה את הגורל
שלום לך יהודית,
שמחתי לפוגשך היום במועדון "גיל הזהב" בגן יבנה. שנים לא התראינו ורצה הגורל שניפגש כאן פתאום.
יהודית האהובה, כה רב האור בעינייך, כה רבה השמחה בנשמתך. אני יודעת שהצלחת להתמודד עם קשיי התנועה שלך וחיית את החיים במלואם.
היום שתינו מבוגרות וכבר יודעות, שהחיים מסובכים הם ומורכבים וכל אחד עלול לפגוש בכאב, שיהיה הרבה יותר קשה מהכאבים בברכיים שלך…
שמעתי את ההתרגשות בקולך, כשהזכרת לי שאבי, זכרונו לברכה, מכר לך זוג אופני פלדה מתוצרת פולין בהנחה ובתשלומים לפני יותר משבעים שנה, כשראה עד כמה היה לך קשה להתנייד.
האופניים הללו שימשו אותך למעלה מ-40 שנה, השכיחו ממך את מגבלות גופך וכשרכבת עליהם חשת קלילה, בטוחה וחופשיה.
ליבו הרגיש של אבי ונדיבותו הרבה היו ידועים לכול.
לימים, גונבו לאוזניי סיפורים דומים לשלך: אבי העניק שלושה זוגות אופניים מתנה לשלושה נערים מהגדנ"ע שתכננו טיול לאילת, כך סיפר לי דודו דיין שהיה אחד מהם. וכיוצא בזה נהג עם לוחמי המחתרות – ניל"י, לח"י וההגנה – שנזקקו לאופנועים מתוצרת "הארלי דווידסון". וכיוצא בזה נהג בנדיבות כספית עם קרובי משפחתו.
ומאחר שהזכרנו את מעשיו המופלאים של אבי, מזמינה אני אותך לבקר בביתי, נאכל דג מלוח עם פלעצלך (לחמניות) ועל כל ביס נעלה זיכרונות מצועפים בדמעות – געגוע לאבי, אשר הפליא בעסקיו ובמידותיו ותיבל את חיינו ואת חייו בנועזות האופיינית לו. וכך היה המעשה:
אבי, נחום שורק, נולד בקאליש, המקום היפה ביותר בפולניה, למגינת לבה של אימו שהתאלמנה חודש לפני לידתו, בנוסף להיותו יתום הוא נולד חירש-עיוור. למרות זאת היה בכוחו להפוך את מוגבלויותיו לטובה. הנכויות שסבל מהן עודדו אותו לעשות את הדבר הנכון, להתפתח ולצמוח ביתר שאת. כיתום מאב פיתח אישיות חזקה ועצמאית וחי חיים מעניינים ומלאי אירועים.
בגיל 13 החל לעבוד עוד בפולין בענף האופניים. כשעלה לארץ כבר ייבא 27 זוגות אופניים ושיכן אותם בחצר של אחותו. ב-1925 פתח חנות אופניים ובתחילת שנות ה-50 החל לייצר אותם בעצמו והקים חברה שלימים נקראת "דהר" בעצת האקדמיה ללשון, משום שסמל החברה נבחר להיות סוס.
אבי עשה חייל בעסקיו והיה היחיד שייצא אופניים לתורכיה. התושבים שכרו אופניים בחצי גרוש כדי לעבור את הרחובות החוליים שטרם נסללו בכביש ולהגיע למחוז חפצם. ב-1946, בהיותי בת 13, הוטל עוצר למשך ארבעה ימים בידי ה"כלניות". דקות ספורות לפני שפרצו לביתנו, מצא אבא במגירה של אחותי לאה כרוזים של ההגנה.
עוד לפני שאבא הצליח להיפטר מצרור הכרוזים המונח במגירה של לאה, נשמעו דפיקות חזקות בדלת ובבת אחת היא נפרצה בידי חמישה חיילים בריטים חובשי כומתות אדומות. החיילים צווחו באנגלית, שאם ייתפס משהו שקשור להגנה – ההורים יישלחו למכלאות, והחלו מיד בחיפושים בבית.
"זה עסק ביש" – בכתה אמא – "בושה, בושה, איך לאה לא חשבה על הסכנה. נחום'קה, לא נותר לנו אלא להתפלל לריבויינו של עויילם".
"מרים, נישט דו געדאכט" – הרגיע אותה אבא – "מהתסבוכת הזו אנחנו נצא. אותנו לא ישלחו למכלאות, גורנישט".
פסק אבא – "ואת מרים, אל תסתכלי להם ישר לתוך העיניים. מהפנים שלך אפשר לדעת מתי אינך דוברת אמת".
כשהחיילים הבריטים הציגו בפני אבא את שללם שנמצא בתוך המגירה של לאה, הוא ניגש אליהם רגוע ואמר באנגלית: "לאה שלי ציירת מחוננת, התמונות האלה צויירו בבית הספר, כשריבויינו של עויילם נותן כשרון, זה רק כדי להעמיד אותנו בניסיון".
אחד הקצינים הבריטים נזכר בבתו המחוננת וחייך לעצמו. אבא הפליג בדיבורו. הוא סיפר להם על קשריו העסקיים עם חברות האופניים הבריטית "הרקולס" ו"אסקזד". לאחר מכן שלף מן המטבח בקבוקי בירה אלגנטיים, מהודרים וכיבד את "אורחיו". הבירה עשתה את עבודתה: שימחה את הלב וחיממה את הקרביים. החיילים הבריטים היטיבו ללגום וידעו לאפיין את טעמו של המשקה בדייקנות. לחייהם סמקו כצבע הכומתה האדומה שעל ראשם.
"לחיי המלכה אליזבט" – קרץ אבא והשיק עמם כוסות. החיפוש בביתנו הסתיים בשילוב בין נוסטלגיה אנגלית לבירה מתוצרת פולנית, שהביא למשתה רוב טעם וגוון לכבודה של המלכה אליזבט.
כשהחיילים יצאו – סיננה אמא מבית שיניה – "לחייך נחום'קה, לחיי התוכנית הנועזת ולחיי השותפה שסייעה לך – כוס הבירה".
ובכן, יהודית, אבא תמיד ידע להפוך את היוצרות ולצאת מחוזק מכל תהום, אחרי שהשיג ונתן כל כך הרבה, הרוויח ביושר את מנוחת העולמים, וכמו שנהג לומר: "מספיק להיום".
שלך,
חברתך בלהה כובס
שרונית חיים היא יזמת פרויקטים מיוחדים באורט רבין גן יבנה. היוזמה החדשה שלה – הפרח בגנ"י – מיועדת לחיזוק הקהילה ולחיזוק החוסן הנפשי בקרב ותיקות היישוב. בסגר השלישי נולדה אצלה היוזמה לראיין נשים, ילידות המקום, ולהפוך את סיפור חייהן לחוויה ספרותית מיוחדת במינה. היא כרכה את חוטי הסיפורים האישיים והמשפחתיים עם תולדות היישוב.
