כעיתונאית ליוויתי את ראש העיר צבי צילקר, שהיה פוליטיקאי מוכשר וממולח ואשף ביחסי ציבור, כמעט מתחילת דרכו כראש העיר ועד לפרישתו בשנים האחרונות מהחיים הפוליטיים. מאחר ואז לא היו יותר מדי חומרים כתובים על אשדוד נעזרתי לא אחת בידע האישי שלו כמהנדס העיר, תפקיד בו כיהן לפני שנבחר לראש הרשות.
הוא היה מודע לחשיבותה של העיתונות המקומית ולכוחה יכולתי לטלפן אליו ישירות, גם הביתה. הוא היה בתפקיד 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע. כשהיה מדובר בנושא דחוף, שהיה לו דד ליין מבחינת העיתון, הוא היה מטלפן חזרה גם בשעות הקטנות של הלילה.
מתוקף תפקידנו היינו צילקר ואני משני צדי המתרס. הוא אומנם לא אהב את הביקורת שלי, וזה היה טבעי, אך הוא היה הוגן. יחסיו איתי ידעו עליות ומורדות, אם כי הוא הביע לא פעם הערכה לעבודתי המקצועית. הוא לא נטר טינה. אחרי שהיינו מבררים דברים הוא היה משאיר אותם מאחוריו ועובר לסדר היום.
השער של כאן דרום, אוקטובר 2003
באחת הקדנציות שלו אספתי במהלך כשנתיים את כל הודעות העירייה לעיתונות ובדקתי כמה מהן מומשו. למותר לציין שהרוב המוחלט נשאר על הנייר. לכתבה שהכנתי והשתרעה על פני מספר עמודים נתן העורך, ברק סרי, את הכותרת "הבטחנו ולא קיימנו".
ביום שישי בבוקר צלצל הטלפון בביתי וכשעניתי שמעתי מצדו השני של הקו צרחות בדציבלים רמים מאוד. אחרי שניסיתי לברר מי זה הצורח עלי ולא הצלחתי ניתקתי. לא עברו שניות מעטות והטלפון צלצל שנית ורק אז הבנתי שזה צילקר הזועם, שבימים כתיקונם היה דווקא איש נעים הליכות. הוא טען באופן לא מפתיע שזו כתבה לא הוגנת שעושה לו, למי שעושה עבור העיר ללא ליאות, עוול שעלול לגרום לו נזק בבחירות. נתתי לו לשחרר קיטור אמרתי לו שהוא וחבריו בונים על הזיכרון הקצר של הציבור ותפקידי בין היתר להסב את תשומת לב הציבור לכך.
בסופה של השיחה, שכמו אחרות כמותה, הסתיימה ברוח טובה סיכמנו שכל אחד משנינו ימשיך למלא את תפקידו. לזכותו ייאמר שהוא לקח את הדברים שצוינו בכתבה לתשומת ליבו ובהמשך חלק מההבטחות מומשו. כשזה קרה פרסמתי כתבה נוספת בה צוינו ההבטחות שמומשו והוא היה מספיק הוגן להודות לנו על כך.
אחד מתפקידיי במהלך שלטונו היה לסקר את עבודת העירייה ומועצת העירייה. נוכחותי בישיבות המועצה לא גרמה לו ליותר מידי נחת. מה עוד שלמעט מספר פעמים קטן השתתפתי בכל הישיבות כי לא היה טוב ממראה עיניים ומשמע אוזניים. אגב, צילקר שהיה לו חוש הומור בריא ולעיתים גם עוקצני אמר לי פעם שכדאי לי לבדוק אם מגיע לי בנוסף לשכר מהעיתון גם שכר ממשרד הפנים.
בישיבות המועצה הייתי בין היתר עורכת לחבריה בדיקת נוכחות ומדווחת על כך בהזדמנויות שונות לציבור. בנוסף, הייתי גם בודקת אם צילקר ממלא אחר הוראות משרד הפנים ושולח מכתב התראה למי שנעדרו מהישיבות שלוש פעמים רצוף ומשעה מהמועצה את מי שנעדרו מישיבותיה יותר משלוש פעמים. פעילותי זו לא הותיר לו ברירה והוא נאלץ לקיים את ההוראות המדוברות. היו פעמים שפעילותי גרמה לו, לצילקר, למבוכה.
צילקר בביקור הנשיא לשעבר שמעון פרס באשדוד. צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ
באחת הקדנציות נבחר למועצה חבר מועצה מטעם ש"ס, שנמנתה אז על הקואליציה של ראש העירייה, שלא היה מוכר בעיר. כשהתחלתי להתעניין בו, כולל אצל צילקר, נאמר לי שהוא עבר לאחרונה להתגורר באשדוד. בבדיקה שערכתי יחד עם כתב נוסף מהעיתון, קובי אשכנזי, וכללה גם מארבים בשטח, התברר שש"ס אומנם שכרה עבור אותו חבר מועצה דירה באשדוד אך היא עומדת ריקה, ושלמעשה הוא גר עם אשתו וילדיו בקרית מלאכי מה ששולל ממנו את הזכות לשמש כחבר מועצה באשדוד. למותר לציין שחבר המועצה המדובר הודח ממנה.
צילקר היה ראש עיר חרוץ ביותר ונוכחותו הורגשה בכל מקום. הוא היה בכל בוקר יוצא בלי הנהג שלו בחמש וחצי בבוקר ועורך סיור בכל העיר. כך הוא ידע באופן בלתי אמצעי מה נעשה מבחינה פיזית בעיר. במהלך הסיור הוא היה רושם הערות וכשהיה מתייצב במשרדו, בין שבע לשבע בבוקר, הוא היה מעביר את ההערות לראשי המחלקות וכעבור זמן קצר בודק אם הנושאים טופלו.
באחד מימי השלישי הוטלה עלי המשימה הדחופה לראיין אותו למחרת בבוקר, ביום רביעי, כדי שנספיק לפרסם את הכתבה. כשטלפנתי אליו בלילה הוא אמר שזה בלתי אפשרי כי הלו"ז שלו עמוס. בסופו של דבר הוא הציע שאתלווה אליו לסיור הבוקר בדרך נוכל לדבר ואני אוכל לכתוב ולהקליט. וכך היה. באותו בוקר בנוסף לראיון אתו הפקתי כתבה נוספת שכללה מידע וחוויות מהסיור.
בפעמים שלדעתו נגרם לו עוול הוא היה מטלפן אלי ועומד על כך שהדברים יתוקנו. כך למשל הוא הסב את תשומת ליבי לכך שהוא החל את המאבק להקמת בית חולים באשדוד עוד בשנות השבעים ואף העביר לי העתקי מסמכים המעידים על כך. ואומנם בכתבה שהכנתי לקראת פתיחת בית החולים אסותא באשדוד שילבתי עובדה זו בליווי המסמכים.
קברו הטרי של צילקר ז"ל
התקופה הארוכה בה ליוויתי את צילקר היתה עבורי מרתקת ומלמדת. מעבר להיותו ראש העיר הוא היה איש של אנשים.
הציבור אהב אותו כי הוא היה עממי, לבבי ואנושי.
