מויאל. מאור מויאל

מאור מויאל יכול להיות שמח. רגע לפני שהוא מכבה 30 נרות על עוגת יום ההולדת שלו הוא  מבקש משאלה: “שרק ימשיך ככה”. בריאיון עמו, שנערך בבית קפה בעיר, ניגשים אליו עוברי אורח כל כמה דקות.

דרך ארוכה עבר מויאל להגשמת כל החלומות שלו. היום, כשהוא סולן להקת חתונות מהמובילות במגזר הדתי, דוגמן חתום אצל רוברטו ושחקן מקצועי בהתהוות, הוא רק מקווה להספיק לראות יותר את שני ילדיו, איתן בן שש ואריאל בן השלוש.

מויאל. צילום: אורי קריספין

“אני מאוד דואג לילדים האלה, והם מחזירים אותי תמיד אחורה לימים שאני הייתי ילד”, אומר מויאל. “אני רוצה לגונן עליהם, שיהיה להם הכי טוב בעולם. אבל גם להגשים את עצמי, אחרת איך יהיה להם אבא מאושר?” הוא שואל רטורית.

איזה ילד היית?

“אם אני חושב על התקופה הזאת, אני לא זוכר חברים. אני זוכר שביסודי ימי בית ספר יהל”ם באשדוד עברו איכשהו. רק בסוף כיתה ו’, כשלא הזמינו אותי למסיבות והבנתי שאני מחוץ למעגל החברתי – זה התחיל להציק לי. אז עשיתי שינוי בתיכון, ומילד חנון הפכתי לאחד כזה שיש לו יותר נכשלים ממקצועות, בלאגניסט”.

מה קרה לילד הטוב ההוא?

“אני חושב שרציתי להיות ילד רע, מגניב. להתלבש לפי האופנה. כל הזמן רציתי להיות במרכז. בכיתה י’ כבר הייתי סוחב אחריי ילדים לים. זה נמשך ככה עד כיתה י”ב. מה שעניין אותי כתלמיד בישיבת נווה הרצוג זה להצליח חברתית, זו היה מטרת העל. בהכתרת רב פורים, שזו המקבילה של מסיבת סיום, זה היה ‘הרגע שלי’. כתבתי את ההצגה, תסריט קומי שבו הייתי גם השחקן הראשי. שם הכול התחיל. ואחרי שסיימתי י”ב לא עשיתי שום דבר אחר חוץ מלנסות להצליח, שיזכרו את השם שלי, לפרוץ".

מויאל בפעולה

במה זה בא לידי ביטוי?

“הלכתי למכינה בחברון, ושם הקמתי את הלהקה הראשונה שלי מחבר’ה של המכינה. תמיד ידעתי שאני יודע לפייט זמירות בבית הכנסת. לא חשבתי שאני זמר, פשוט  היה לי קול שעוד איכשהו עובר. בקיצור, הקמתי להקה כי רציתי להיות במרכז. באופי שלי, אני לא נכנס לחדר ויושב על כיסא, אני חייב להיות על הבמה, וזו הייתה הדרך. רציתי שיראו אותי, שיסתכלו עליי. עם הלהקה הופענו באירועים של המכינה, כבר התחילו לחבר את השם שלי עם מוזיקה, וראיתי שאני בכיוון טוב. הכול נגמר כשעזבתי את המכינה, ביום אחד”.

למה עזבת?

“הרב אברהם כהן אור, מי שהיה הרב שלי, אישיות מיוחדת שבשבילו הייתי קם בשש בבוקר רק כדי לדבר איתו, נהרג בתאונת דרכים אחרי כשנה במכינה”.

מה אתה זוכר ממנו?

“שבועיים לפני התאונה היה פורים, ובחג פורים יש מצווה מהתורה להשתכר, והוא קרא לי, צרח את השם שלי, השם המלא שלי, שמעולם לא סיפרתי לו עליו — ‘מאור אהרון’ — הוא קרא לי והביא לי סטירה, ממש שטף אותי. השיחה הייתה בעיקר בנוסח ‘תאמין בעצמך, אתה לא כישלון, תרים את הראש וקדימה תצא’. בעיניי זו הצוואה שלו. עד היום המוות שלו השפיע עליי, עד היום אין לי דמות תורנית במקומו. עזבתי את הישיבה, לא רציתי להיות שם. לא חזרתי לשם מעולם, לא הייתי באזכרה שלו. מבחינתי זה המקום הכי מפחיד בעולם”.

חיבר את "גיבור של כולם" לזכר בן וענונו

ההתמודדות עם אובדן חזרה לפתחו של מויאל הצעיר בזמן מבצע צוק איתן, שבו איבד את קרוב משפחתו, לוחם גולני ובן העיר אשדוד, בן וענונו ז”ל.

מויאל: “בן היה ילד מגניב ממש, והוא נהרג בצוק איתן. בלוויה של בן עלו לי מילים לשיר שכתבתי לזכרו, תוך שבוע היה לחן, הכול הסתדר. השיר עשה המון באז, לא רק באשדוד. היו לו כ-70 השמעות בכל תחנות הרדיו האזוריות ובכלל. מה שהולך איתי עד היום מאז זה ההבטחה לאימא של בן: בכל הופעה שלי אני שר את השיר לזכרו ‘גיבור של כולם’. זה שיר שאני מאוד מחובר אליו רגשית, ואני מוצא את עצמי מתרגש ממנו פעם אחר פעם, גם היום”.
אך לפני ההופעות הגדולות מויאל הצעיר יעבור עוד כמה תחנות בדרך. בגיל 19 הוא עוזב את הבית עם כמה חברים לעיר שדרות. “הייתה תקופה של קסאמים, רצינו להרגיש איך זה. עברנו לשם כדי לחוות. בדיוק באותה תקופה יהודה סעדו התחתן, והגיעו אליי בבקשה לשיר לו בחתונה שיר מאשתו כמחווה. התרגשתי בטירוף. בעקבות השיר, אחרי ארבעה חודשים, קיבלתי טלפון להצטרף ללהקת 'הילוך גבוה', להקת בנים מהדרום, משהו ממש רציני עם סוכן, הופעות קבועות על במות גדולות”.

מה זה במות גדולות?

“למשל הופענו ביום העצמאות, ופתאום אני קולט את ברי סחרוף וקובי פרץ לידי בסוכת האמנים, זה היה מטורף. ילד בן 19 שפתאום ‘חי את החלום’. באמת שהופענו בכל מקום בארץ. הגענו גם עד הגמר של כוכב נולד 6, עם מרגלית צנעני, גל אוחובסקי ומוקי, בשעת הפריים טיים. גג העולם. מאז המשכנו עם הלהקה בכל הארץ ובין השאר חיממנו את אביב גפן, קובי פרץ וירמי קפלן”.

בתכל’ס, אתה לא מתבאס שלא ניצחתם בתחרות?

“רב החיסרון על היתרון בתכניות האלה. רוב החברים שלי שהיו שם? היום אני עובד יותר מהם, מופיע יותר. אבל בתכל’ס? באותם רגעים כעסתי. מאוד. יצאתי על רותם סלע, שהייתה על תקן המראיינת, והוצאתי את כל התסכול שלי. אמרתי לה, ‘אז מה, אני מגיע ממשפחה נורמטיבית, ואין לי סיפור קורע לב, אז זהו?’ מוקי, שהיה שופט בתכנית, הגיח מאחוריי, קטע את הריאיון ולקח אותי לשיחה. הוא דיבר איתי דוגרי, הוא אמר לי, ‘אולי אני יכול לעזור לך?’ ובאמת יום אחרי הוא הגיע לשתות איתי בירה בסיטי באשדוד, זה היה מדהים. הוא אמר לי, ‘אתה רגע לפני גיוס, דבר איתי אחרי הכול, אני רוצה שתתחבר עם זאב נחמה’, בעיניים שלו הייתי אייל גולן הבא, ממש ככה. עד היום אנחנו מדברים, מתייעצים על שירים”.

מויאל. צילום: אורי קריספין

לאן התגייסת?

“התגייסתי לפיקוד העורף, מש”ק דת. חייל באלגניסט, לא רציתי להיות שם בכלל. אבל נקודת האור הייתה דווקא בטירונות. היה לי חבר בשם בני, כל שעת ת”ש היינו יחד, הוא מנגן ואני שר. בסוף הטירונות, עם חיבוק ארוך, הוא מספר לי שהוא בלהקה צבאית. ישר נדלקתי, אמרתי לו שאני גם רוצה. הוא אמר לי, ‘אחי, שכח מזה, עשיתי אודישן בכיתה י’א, זה לא פשוט להתקבל’. ביקשתי ממנו להיות האיש שלי מבפנים אם מישהו עוזב. ובמשך תשעה חודשים הוא באמת חיכה לרגע המתאים, וברגע המתאים הוא השיג לי אודישן. את יודעת מה זה אודישן בשבילי? התרגשתי ברמות הכי גבוהות שיש ועשיתי את זה. שם התחילה תקופה מדהימה, הופעות בכל העולם”.
אבל מסלול החיים של מויאל כבר לימד אותו שאצלו הכול מגיע בגלים. טוב ורע בערבוביה. לאחר השחרור מויאל מוצא את עצמו בלי כיוון: “תמיד הייתי רגיל שמטפלים לי, דואגים לי — סוכן או מנהל להקה — ופתאום אני בלי כלום. בשלב הזה אני כבר נשוי עם ילד. לא יודע בכלל איך לטפל בו, אין לי כסף, מה שהביא אותי להיות סדרן בסופר. אני נזכר בזה ובא לי לבכות, איפה אני ואיפה החלומות שלי? משם אני עובר לעוד מפעל. ההופעות היחידות שהיו לי היו ביום הזיכרון, שתי הופעות בשנה”.

להקת אבא

מי ששינה את כללי המשחק הוא דווקא איציק, אביו של מויאל, עובד עיריית אשדוד בתפקיד סגן מנהל אגף. “אבא לא היה יכול לראות אותי במצב הזה. יש לי עוד חמישה אחים, אבל אני הבן הזה שלא היה אמור להיות בכלל, מהלידה המסובכת ועד ניתוח לב פתוח בגיל שלוש. אני לא בן אדם קל. ואבא עזר לי להגיע לעבודה במנהלת רובע י”ב, והייתי אחראי על כמה עובדים, וזה נתן לי יציבות וביטחון. תמיד חיפשתי דרך העבודה הזאת איך למנף משם את הקריירה שלי. מבחינתי זה היה ‘אם אני בעירייה, הם אלו שסוגרים את ההופעות והאירועים’, והתחלתי לחזר אחרי יוסי עטר, האיש שידו בכול.

אבא איציק ומויאל

לא היה קל בכלל, אבל בסופו של דבר נכנסתי ללהקה של העירייה. מהופעות בכל מקום אפשרי הגעתי ללהקה עם חבר’ה מבוגרים בני 60, אבל כל כך רציתי לשיר, כל כך רציתי במות. זו הייתה  תקופה כזו שאני יושב עם חברים בפאב עד שלוש בלילה כדי לעלות לשיר איזה שיר בבמה פתוחה. ולאט לאט התחלתי לקבל במות גדולות יותר. נלחמתי על כל הופעה, ורוב ההופעות היו בהתנדבות, לא העזתי באותה תקופה לבקש כסף עבור ההופעות שלי, זה היה נראה לי שטחי, אף על פי שכבר הייתי בן 25 עם שני ילדים ונשוי לשמרית, אהבת נעוריי. עובדי העירייה היו מזמינים אותי לבר מצוות וחתונות, ככה במשך תקופה, ובמקביל הופעתי באירועים לקהל הדתי”.

לא חיפשת סוכן או אמרגן שיסתדר לך את הענייניים?

“בטח. במהלך החיפושים פגשתי את רוברטו. הוא אמר לי, ‘יש עוד אלף כמוך, למה שאני אשקיע בך? אתה יודע כמה זמרים באים אליי? למה שאני אוציא לך סינגל? יצאתי משם בוכה. איזו כאפה! פעם ראשונה שאמרו לי שאני אחד מאלף. אבל הוא זכר אותי, ואחרי תקופה הציע לי לדגמן חליפות חתן, זה היה כסף טוב, ומשם הגיעו גם תפקידי משחק. לאט לאט מניצב הפכתי לשחקן, וכל כך אהבתי את זה. סוף—סוף הגעתי למקום הזה שאני יכול לעשות הכול, מה הבעיה בזה? הגעתי לסדרות הנחשבות — תאג”ד, החממה — ובמקביל התחלתי לפתח עוד אפיקים חוץ מהמוזיקה, שכל הזמן הזה אני מופיע פה ושם. זו הרגשה מעולה לעשות הכול מהכול, כזה אני עד היום”.

כשחנן בן ארי גילה אותי בחתונה

“רוברטו הציע לי כל מיני כיוונים. אני באתי בכלל כזמר, והדלת נפתחה לי בכלל מכיוון אחר. במהלך חתונה של קרוב משפחה שלי, שהוא זמר חסידי גדול, לראשונה הופעתי במשך חמש שעות. במקום די-ג'י, ממש להקה של איש אחד.

בלתי נשכח: מויאל הצעיר עם רותם סלע

בחתונה הזאת נכח חנן בן ארי כחבר טוב של החתן, והוא היה מוכר כבר אז עם השיר ‘ממך עד אליי’, אז הזמנתי אותו לשיר על הבמה. בסוף הערב הוא ניגש אליי ואמר לי, ‘אתה זז מדהים, הרמת את הקהל. יש לי משהו בשבילך, המנהל המוזיקלי שלי מחפש סולן ללהקת חתונות’. כל הזמן קיבלתי הצעות, אבל פה האמנתי במנהל, וזו ההחלטה הכי חכמה שעשיתי. זו להקה מדהימה בשם 'ארמוניה', שאני עובד איתה עד היום כסולן. אנחנו עובדים מאוד חזק בעולם החתונות הדתי, תפוסים כמעט כל ערב”.

צילום: אורי קריספין

איך זה להיות זמר חתונות?

“זה הקהל הכי, אבל הכי מדהים שיש, מפרגן. לפעמים כשאני חולה, אני מגיע כי אני חייב — אני הסולן של הלהקה, זה לא נגן שאפשר להחליף — ואני רואה איך הקהל מחבק אותי. ‘לך שב, תשתה תה’, אומרים לי ולפעמים שרים במקומי כשממש קשה לי. לא רק שזה לא עבודה, זה הכי שכונה, הכי משחרר, הכי כיף בעולם. בעולם החתונות כולם שמחים. מה יותר טוב מלהופיע ביום הכי שמח בעולם?”.

מה החלום שלך?

“אני חושב שכל מוזיקאי רוצה את התווית של ‘יוצר’, להיות זה שכותב ומלחין את השירים שלי ולמלא אולמות בקהל שאוהב ומתחבר לזה. היום אני רואה את עצמי מוכן. אני עושה הכול כבר שנה וחצי: אני לא רק זמר, אני שחקן שלומד בצורה הכי מסודרת באופן מקצועי והולך להופיע בעונה הבאה של ‘צומת מילר’. אני לא יכול להרחיב הרבה על התפקיד, אבל זה תפקיד קומי שאני מאוד שמח בואני שמח במקום שלי, אני שמח במקום שלי. אני מתכנן להוציא סינגל השנה, כשאני אהיה שלם איתו. יש לי סינגלים בארסנל, גם כאלו שהצליחו. אני לא זמר מפורסם, אבל אני מצליח בתחום שלי. יש בלבול בתחום הזה אומרים לי הרבה, ‘מתי תפרוץ’? קחי דוגמה קלאסית הראל מויאל. הוא עובד מלא, בחתונות גם. עבדנו ביחד. אבל הוא לא בטלוויזיה וברדיו, אני והוא נמצאים באותו במקום. אז מה, הראל מויאל הוא כישלון? הוא מופיע יותר ממשה פרץ, אני יכול להבטיח לךבמקום, אז מה, הראל מויאל הוא כישלון? הוא מופיע יותר ממשה פרץ אני יכול להבטיח לך. היומן שלי מלא, כל הזמן יש לי הופעות בכל הארץ, מבאר שבע ועד קריית שמונה. בחנוכה הקרוב אני אופיע גם במחזות זמר, ובלי עין הרע יש גם חוזה לשנה שלאחר מכן (צוחק)”.