כחלק מפסטיבל "לב ישראלי", הנערך זו השנה השנייה באשדוד בין התאריכים 20-25 בנובמבר לאורך 6 ימים, נערכים למעלה מ- 30 אירועי תרבות, בהם ייקחו חלק יוצרים מתחומים שונים, מוזיקה, תיאטרון, צילום, ציור וקולנוע, לצד אמנים ויוצרים עם צרכים מיוחדים. הפסטיבל נולד מתוך אמונה כי תרבות ואמנות מהוות גשר לחיבור בין אנשים ופלטפורמה ליצירת שוויון הזדמנויות.
מדובר בפסטיבל "מיוחד" שמטרתו לחבר את כלל הקהילה על רבדיה השונים, ללמד אותנו לקבל את השונה ולייצר שוויון הזדמנויות בתרבות ואמנות. הערב, במסגרת פסטיבל "לב ישראלי", פסטיבל ארצי המשלב אמנים ויוצרים עם וללא צרכים מיוחדים פתיחה חגיגית לתערוכת ציורים משותפת לאמניות אינה קצב וויקטוריה גרינמן ציירת מחוננת המציירת בפה משותקת מהצוואר. ציוריה משקפים את האופטימיות השואבת את כל מי שזוכה להכירה. אינה קצב, גרה ויוצרת באשדוד היא אמנית רב-תחומית המבטאת את עולמה במגוון טכניקות וסגנונות.
מוזיאון אשדוד לאמנות, מרכז מונארט. צילום: דודו בוזגלו ל-odrey
"לכל אחד מהציורים יש רגש וסיפור משלו, יחד הם מספרים את סיפורה של ילדה קטנה עם סיפור חיים שמלא באהבה, רצון, שמחה, כאב והרפתקאות. הילדה הזאת היא אני", אומרת לנו ויקטוריה גרינמן המספרת לנו על חייה, "יש לי אחות נהדרת שתמיד מתייצבת לצידי ומשפחה מדהימה שתמיד תמכה בי לאורך כל הדרך הארוכה שעברתי. כשהייתי קטנה הייתי ילדה שובבה ונמרצת (בלשון המעטה) שאוהבת לרוץ, לשחק ולעשות שטויות עם החברות, לחקות את אחותי הגדולה, לעשות בעיות לאימא ואבא ולהיות ילדה שאוהבת את החיים, הייתי ילדה מלאת אנרגיות ושמחת חיים. בתור ילדה היו לי 3 אהבות שמלוות אותי עד היום. אחת האהבות הגדולות שלי מאז שהייתי קטנה, היא אהבתי לסוסים. החלום שלי הוא שיהיה לי סוס משלי שעליו אוכל לרכב, לטפל בו ולהיות איתו. האהבה השנייה הגדולה שלי היא ים, מאז ומתמיד הים עזר לי להשתחרר ולהירגע, כשהייתי בים לא חשבתי על הדאגות והמחשבות הרבות לא הטרידו אותי. אגב, הצבע האהוב עליי הוא תכלת, צבע אופטימי, צבע של חיים ואור מבחינתי.
"אהבתי החשובה מכולן היא ציור, מאז שהייתי קטנה אהבתי לצייר, תמיד קשקשתי על כל דבר שיכולתי לקשקש עליו (אחר כך חטפתי צעקות מההורים) והלכתי לחוגי ציור כבר מגיל 3 .ציור הוא לא רק אהבה אלא גם תרפיה בשבילי וחלק בלתי נפרד ממי שאני. החלק המפתיע והמעניין בעניין הוא שלמעשה, מגיל 7 אני מציירת באמצעות הפה בלבד. באותה שנה אני ומשפחתי עברנו לגור בטורונטו, קנדה, בגלל העבודה של אבי בהייטק. בהיותנו בקנדה נסענו לבקר משפחה בניו יורק, במהלך הנסיעה קרתה תאונה קשה, התנגשנו במשאית. אבי נהרג במקום ואחותי ואמי נפצעו באורך בינוני, אותי העבירו לבית חולים בארה"ב שם שהיתי שלושה חודשים בטיפול נמרץ. הייתי חסרת הכרה במשך כשבוע והרופאים איבדו תקווה והכינו את משפחתי לגרוע מכל, הם לא העריכו אותי מספיק ושכחו כמה כוח טמון באמון, באהבה ובי.
פריחת הדובדבן – ויקטוריה גרינמן
"לאחר כשבוע וקצת פקחתי את עיניי והבנתי שאני מרותקת לכיסא גלגלים ומונשמת. מאותו הרגע חיי השתנו מן הקצה לקצה, את תהליך השיקום שלי עברתי בישראל בבית חולים אלי"ן שבירושלים, בו שהיתי שנתיים שבמהלכן למדתי מהתחלה כיצד לדבר, לאכול, לשתות מקשית ואיך לצייר באמצעות הפה. בהתחלה היה קשה להחזיק מכחול בפה ולצייר, אך לא רציתי לוותר על האהבה שלי וכך השתפרתי מציור לציור. הסייעת שלי עוזרת לי בערבוב הצבעים והחזקת הקנבס שאוכל לצייר, אני מציירת בעיקר עם צבעי אקריליק וצבעי מים. יש לי גם ציורים דיגיטליים אותם אני מציירת במחשב בעזרת עכבר המתחבר לי שפתיים. במהלך השנים סיימתי בית ספר רגיל, כיתה מדעית בהצטיינות, התנדבתי בצבא כמשקי"ת ת"ש בחיל הים באשדוד, בקורונה למדתי דרך הזום מספר קורסים בעיצוב גרפי והכי חשוב, רכשתי המון חברים ואנשים בדרך שכל אחד ואחת מהם מדהימים ותומכים. 'הסביבה שלי היא הכוח שלי', הכוח שלי מגיע מתמיכה רבה ואהבה של החברים והמשפחה שמקיפים אותי בכל רגע ושניה, זה לא מובן מאליו ואני מעריצה ואוהבת כל אחד ואחת! היום אני מעצבת גרפית במקצועי ורק בתחילת הדרך להשגת יעדים נוספים. היום אני גאה בעצמי ומלאה בביטחון שהחיים הם המתנה הכי גדולה והכי חשובה שקיבלתי, היום אני מאושרת להיות מי שאני. למדתי שהחיים האלה זה מתנה, ומתנות מקבלים באהבה. לא נתתי לשום דבר לעצור אותי, והצלחתי להמשיך הלאה. התעקשתי ולא וויתרתי, האמנתי שאוכל לעשות את הכול, עם עצם העובדה שאני משותקת. אך, אני רואה רק את המטרה בעיניים ולא נותנת לשום דבר לעצור אותי".
האמנית אינה קצב
האמנית הרב-תחומית אינה קצב, גרה ויוצרת באשדוד. אינה ילידת 1971 ,נולדה בצרנוביץ, אוקראינה, גרה ויוצרת באשדוד. אינה למדה במכון הפדגוגי במולדובה, למדה במכון אבני ולמדה אצל אמנים רבים בניהם גד אולמן, אלה דוטקובסקי ועוד. אינה, מבטאת את עולמה במגוון טכניקות וסגנונות, כך מתארת את עצמה. מציירת אבסטרקט ועד סופר ריאליזם. הטכניקות השולטות בציוריה הפיוטיים, הסוריאליסטים והכה מדויקים הן צבעי-מים, תחריט, רישום בעט ובדיו, טכניקות נוספות ניכרות בעבודותיה והיא רואה בכך לימוד וחקר עצמי. הנושאים מגוונים ולדבריה נוגעים בטבע האנושי, אשליה ומציאות, ספרות ופיוט, פילוסופיה ורוחניות. אינה מדגישה שהיצירתיות הנבעת מתוכה הינה מתוך שאיפה להגיע לאיזון, לאמת הפנימית ולגילוי הקשר בין הנסתר לנראה.
נתינה – אינה קצב
אומרת לנו אוצרת התערוכה רחל ביבי: "כל יצירה של אינה אליה נחשפתי, בעבר ובהכנות לתערוכה אכן משקפים זאת ותחושת הרוחניות, עולם הפיות עובר כחוט השני בין היצירתיות המוצגת בתערוכה זו. אינה השתתפה בעשרות תערוכות בארץ ובחו"ל, ואף מציגה בתערוכות של 'אגודת המאיירים בישראל' אינה זכתה בפרס 'מכחול הזהב', אות ראש העיר אשדוד לאמנים ויוצרים, 2016. את אינה תראו בכל פרויקט עירוני לשיפור פני העיר וחזותה. היא נוכחת שם כציירת, כיוצרת כמדריכה וכזאת עם האנרגיות הכי חיוביות בסביבה. 'בשבילי ציור זה הדרך שלי, לא רואה דרך אחרת לחיות', ציטוט של אינה, קשה לתאר אותה טוב יותר מאשר מתארת את עצמה. 'אני יכולה להתקיים בלי לצייר, מפני שהאמנות היא באופן מחשבה , בפנימיות, בנשמה, אני מציירת בעיניים, בונה בדמיון… אבל לקחת עפרון / מכחול ליד ולהתחיל בקסם יצירה בשבילי כמו לנשום אחרי צלילה ארוכה'. אינה מוכשרת מאוד, בכל תחום בו נוגעת. רב-תחומית כפי שמתארת את עצמה אך גם לקרוא את תאורה את עצמה, מפעים. השאיפה לדיוק, השאיפה לאמירה שלפעמים מתארת דואליות מחשבתית ורגשית הן שירה טהורה. 'אני חוקרת את העולם ומקבלת תשובות על עצמי' אינה, אוהבת אנשים, אוהבת אמנות, אוהבת את הסביבה ודואגת לסביבה וזה ניכר בציורים, בשיחות אתה ובכל הווייתה".
פליאה – אנה קצב
היום, יום שלישי, 22 בנובמבר 2022 בשעה 19:00, 'כנפי רוח' תערוכת ציורים של האמניות אינה קצב וויקטוריה גרינמן בשיתוף תחום צרכים מיוחדים. אוצרת: רחל ביבי. בהנחיית הסופרת ורדה גנזך, שירה: לינור שמשון. הגלריה המיוחדת במונארט , דרך ארץ 8, אשדוד.
