"אין בי נקמה"

"יש שופטים בישראל והצדק נעשה. אני רוצה לחזור לשקט שלי, למשפחה ולעשייה למען תושבי אשדוד. לא רוצה יותר שום דבר אחר. הייתי מאוד נרגש כשהשופטת הודיעה שאני זכאי. זו אבן ריחיים שהייתה מונחת על צוואר של בן אדם שיודע שהוא לא עשה כלום, ולוקחים אותנו למקום מטורף, אותו ואת המשפחה שלו. התחושה היא מטורפת. אתה עובד עם אנשי חירום, אנשי ביטחון, משטרה, ואתה הולך באי—נוחות נוראית, כי כולם חושבים. אתה אומר לעצמך, ‘אני חייב להוריד את העננה הזו מעליי’. התוצאה של המאבק ושל המשפט מדברת בעד עצמה".

יפית ואריה איטח לאחר הזיכוי ב-2013. צילום: דור גפני

כך אמר השבוע מנהל אגף הביטחון והחירום בעיריית אשדוד אריה איטח, אל”מ במיל’, בעקבות הכרעת הדין בעניינו שניתנה ביום ראשון. השופטת גילת שלו, שדנה בתיק, זיכתה אותו מכל האישומים נגדו שכללו עבירות של מעשים מגונים והטרדות מיניות כלפי שלוש עובדות עירייה שהיו כפופות לו. כשהשופטת הודיעה שהחליטה לזכותו, הוא החל לבכות.

כתב האישום הוגש לבית משפט השלום באשדוד בפברואר 2010. קדמה לו בדיקה שנעשתה על ידי העירייה וחוקרת מטעמה ולאחר מכן חקירת משטרה. המשפט ידע כמה תפניות. לאחר שזוכה כבר בעבר, פרקליטות מחוז דרום – שלוחת לכיש הגישה ערעור ובית המשפט המחוזי החזיר את התיק לבית משפט השלום.

הזיכוי הקודם, בנובמבר 2013, נבע מכך שבית המשפט קיבל את בקשת הסנגור בנוגע לחשיפת פרטי מקור מודיעיני של המשטרה, והפרקליטות התנגדה אף במחיר של חזרה מכתב האישום, כפי שאכן קרה. כאמור, הוגש ערעור, והמחוזי החזיר את הדיון לשופטת שלו. ביום ראשון היא מסרה את הכרעת הדין.

"חזרתי להיות אריה איטח בלי העננה"

"בסך הכול אני רציתי לחזור לשגרת יומי השלווה ולבני משפחתי, ללכת למקום של שקט ולהמשיך לעשות את מה שאני אוהב", אמר איטח השבוע בריאיון ל"כאן דרום". "אחד הדברים הכי חשובים ומשמחים מבחינתי זה לחזור להיות אריה איטח, זה שבא לעבודה כמו שהוא. אני איש צבא לשעבר, אני לא איש שעובד בשביל שכר, תנאים או כבוד, אני עובד כי קרה לי משהו נורא בחיים וחיפשתי לתרום לקהילה וגם לצאת מהבית, והדרך שלקחתי על עצמי היא הנכונה לדעתי. אני מקבל פרגון והערכה, עוצרים אותי ברחוב ומרעיפים עליי המון אהבה ותמיכה. חזרתי להיות אריה איטח בלי העננה מעל ראשי", הוסיף.

המשפט התחיל בראשית 2010, ולפני זה הייתה חקירת משטרה ועוד קודם בדיקה בעירייה. מה הייתה הנקודה הכי קשה לאורך הדרך?

“לקחו פעילים פוליטיים של מישהו שרצה לסלק אותך כדי להביא מישהו אחר. זה כל כך פשוט באמירה, וכל כך נורא במעשה. זו אכזריות לשמה. אם לא הייתה לי משפחה תומכת והוריי ז”ל שחיזקו את ידיי, לא הייתי שורד את זה. בן אדם נורמלי שמפילים עליו כזה תיק, שהוא יודע שלא עשה את המעשים שמייחסים לו… תן לי להילחם בעשרה מחבלים עם צוות של שני אנשים ולא להתמודד עם סיטואציה מביכה כזאת.

איטח

"היו לי רגעי שפל קשים. היו לי מחשבות נוראיות. זה גם טלטל את המשפחה. לליהי, הבת הקטנה שלנו, היה הכי קשה עם כל הסיפור הזה. תשמע, אריה איטח בחטיבת גבעתי זה שם דבר, אריה איטח באשדוד, שהוא מרגיש כאחת מאושיות העיר ופתאום מורידים אותך מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. הייתה פה קנוניה, אבל ראש העירייה ומנכ”ל העירייה נתנו לי גיבוי בלתי מסויג, וזה אחד הדברים שחיזקו אותי באותם ימים”.

מי עמד מאחורי מה שאתה מתאר?

"אם כתוב בהכרעת הדין מי שהוביל, אז זה מדויק”.

יש לך כוונה לבוא חשבון עם מישהו?

“אין לי שום כוונה להתיש את נפשי ואת חיי בעניין הזה, אין בי נקמה. כן, אני שוקל לחדש את תביעה נגד המתלוננת הראשית. תבענו בזמנו, והתביעה הוקפאה על רקע המשפט נגדי. אני חושב שהארגון כארגון צריך לעשות בדיקה מה עושים למתלוננות שהתלוננו תלונת שווא”.

הפרקליטות תגיש לדעתך ערעור על הזיכוי שלך?

“אם כן, זה יהיה עינוי דין. על מה ולמה?”

במבט לאחור, יש משהו שהיית עושה אחרת?

“ההתנהלות בעיריית אשדוד היא פמיליארית, נשיקות, חיבוקים, ואני פונה לכולם להיזהר, כי התנהגות כזו נחשבת בעיני החוק בצורה שונה ממה שניתן לחשוב”.

כמעט שמונה שנות משפט

הכרעת הדין של השופטת שלו היא ארוכה ומפורטת, מתפרסת על פני 120 עמודים. “ביום 11.7.14”, נכתב בעמוד 6, “עם סיום פרשת התביעה עתר הסנגור שוב לגילוי זהותו של המודיע שמסר את המידע המודיעיני בתיק. לטענתו, המודיע הוא חלק מאותה חבורה המקורבת לבן לולו ושותף לקנוניה הפוליטית שנרקמה נגד הנאשם, ועל כן יש לאפשר להגנה לחקור אותו לגבי הקשרים והאינטרסים שלו ולברר את רמת מהימנותו".

השופטת גילת שלו. צילום: אוליבייה פיטוסי

איטח ובא כוחו עו”ד רובינשטיין טענו במרכז ההגנה שלהם שהאישומים הם בגדר עלילה שנרקמה, לכאורה, בידי מי שהיה סגן ראש העירייה לאון בן לולו ובעזרת הסמנכ”לית דאז, וכיום המשנה למנכ”ל, דינה בר אולפן.

בעדותו טען איטח, “כי לאחר חילופי ראש העיר הסתבר שגורמים עבריינים השתלטו על שטחים ציבוריים, וזמן קצר לאחר שראש העיר החדש נכנס לתפקידו, נזרק רימון רסס לעבר ביתו, ובעקבות כך הוא התבקש לסייע למשטרה ולנסות לרכז מידע לגבי המתרחש בעירייה. לטענתו, לאחר שמסר מידע למשטרה בנוגע לבעלי תפקידים ולקשרים בעירייה, הוא פגש בישיבה את בן לולו שאמר לו 'לא מתאים לי שאתה מלכלך עליי, אם הייתה לך עצם בלשון, אני הייתי שובר לך אותה'. וכשהוא שאל לכוונתו, זה הוסיף 'אתה מלכלך עליי במשטרה', וכך הוא הבין שהדברים שמסר לרכז המודיעין מצאו דרכם החוצה והובאו לידיעתו של בן לולו” (עמ’ 72).

“עוד ציין הנאשם”, נכתב בהכרעת הדין, “כי העירייה היא מערכת פוליטית בה האנשים משתייכים לקליקות, כאשר בזמנו הייתה קליקה של בן לולו, והיה לו כוח רב בין היתר למנות ולקדם אנשים, ושדינה הייתה כפופה אליו וסייעה לו לשלוט על המערכת. לדבריו, רבים מהמעורבים בתיק, ובהם המתלוננות, התפקדו לליכוד לסייע לבן לולו, וכיום כשבן לולו כבר לא בעירייה, למיטב ידיעתו הם קשורים לדינה. עוד ציין כי מדובר בחבורה של אנשים עם מניעים, ובראשם בן לולו ודינה, שמיד אחרי התלונה של **** התארגנו לסלקו מהעירייה, כי בן לולו לא רצה אותו עוד לפני שהתחיל בעבודתו בעירייה, ותמך במועמד אחר לתפקיד” (עמ’ 72).

עדות לקנוניה, לאון בן לולו. צילום: פבל טולצ'ינסקי

השופטת שלו קבעה בהכרעת דינה: “על אף שההגנה לא הצליחה להוכיח את טענת הקנוניה שנרקמה על ידי בן לולו, הצליחה ההגנה להטיל עננה כבדה של תהיות וחשד בנוגע למעורבותם של גורמים שונים ושל בעלי עניין המסוכסכים עם הנאשם בחקירה נגדו. בהקשר זה יצוינו התמיהות לגבי עצם מעורבותה של דינה בפרשה” (עמ’ 117).

השופטת מתחה ביקורת קשה על עדויות המתלוננות ופקפקה באמינותן. בין השאר ציינה: “עדותה של **** עשתה עליי רושם לא אמין. בחקירתה הנגדית התגלו סתירות רבות, הן סתירות פנימיות והן סתירות אל מול עדויות של עדים אחרים, כאשר מדובר בסתירות היורדות לשורשו של עניין שיש בהן כדי לקעקע כליל את עדותה” (עמ’ 109).

עוד כתבה השופטת, “הובאו ראיות ועדויות מהן עולה כי כל הצילומים בוצעו בהסכמתה ואף מתוך רצונה של ***** באופן המחזק את גרסתו של הנאשם כי היא זו שביקשה שיצלם אותה, ואף ביקשה להמשיך ולהצטלם גם באור יום. גם בנושא זה הסתבכה מאוד בתשובותיה בחקירה הנגדית, ועדותה הייתה רצופה סתירות ותמיהות” (עמ' 111).

ביקורת על המתלוננות. אילוסטרציה: אילן אסייג

אחת מטענותיו של איטח הייתה שלכל היותר הוא נהג לחבק ולנשק כאדם חם ו”פמיליארי”. בהכרעת הדין צוין שמנכ”ל העירייה אילן בן עדי העיד, “גרסתו של הנאשם במהלך השימוע שערך לו חיזקה דברים שהוא ידע בעצמו כי האווירה באגף הייתה אווירה חופשית ופמיליארית, שכוללת דיבור חופשי, התנהגות פיזית חופשית של חיבוקים ונשיקות משפחתיות ולא מיניות. לדבריו, לאורך עבודתו בעירייה, הוא ראה בהרבה מחלקות נשיקות וחיבוקים החל במנכ”ל העירייה הקודם ועד אחרון העובדים, ולא ראה בכך משהו יוצא דופן, אך עם הזמן התרחבו הגבולות, והיו גם חיבוקים עם 'קצת הצמדה שלא במקומה', ולכן עם תחילת עבודתו כמנכ”ל הוא ביקש מדינה לרענן את ההנחיות לגבי הטרדה מינית” (עמ’ 47).

בסיכום הדברים ציינה השופטת שלו: “כאשר מצרפים את הקשיים והתמיהות האמורים לקשיים הקונקרטיים העולים מעדויות המתלוננות והעדים האחרים לגבי האירועים עצמם ולעדויות בנוגע לנוהג של חיבוקים ונשיקות באגף לרבות בין הנאשם למתלוננות, הרי שיש לקבוע כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה, וכי לגבי האישום הראשון והשני לא ניתן לקבוע ממצאים ברורים לגבי עצם התקיימות המעשים, ואם אכן התרחשו, האם התרחשו כפי שהמתלוננות תיארו אותם או שמדובר באירועים תמימים או מינוריים שאינם מגיעים לכדי עבירה אשר הוצאו מהקשרם וניתן להם נופך חמור יותר מתוך רצון לפגוע בנאשם או מתוך שיקולים זרים אחרים” (עמ’ 118).

"הייתה פה קשירת קשר"

מי שייצג את איטח במהלך המשפט עו”ד מנחם רובינשטיין נשמע השבוע תקיף יותר מהלקוח שלו: "זה דבר לא שכיח שאדם יזוכה מכל האישומים שיוחסו לו כשיש ג’ מתלוננות. אבל התיק הזה הוא מיוחד, כי הייתה פה קונספירציה, הייתה פה קשירת קשר בינן לבין עצמן ובינן למי שארגן אותן. העיד בתיק הזה מנכ”ל העירייה, שהיה עד תביעה, והוא במידה רבה חשף את הקונספירציה הזו".

עו"ד מנחם רובינשטיין. צילום: דוד לוי

תסביר.

"אריה איטח הגיע למחלקת הביטחון ולאחר שנה פלוס—מינוס הוא התייצב אצל קצין המודיעין במשטרת אשדוד ומסר לו מחברת, ובה היו פרוסים קשרי הון-שלטון. כעבור 20 דקות זה הודלף לסגן ראש העירייה לאון בן לולו. בישיבת המועצה שהייתה באותו ערב הוא אמר לאריה, ‘אם הלשון שלך הייתה עצם, הייתי שובר לך את הפה’. והנה, הפלא ופלא, מתחילות התלונות”.

"הבן אדם היה חף מפשע, הוא חף מפשע, ויהיה חף מפשע", מוסיף רובינשטיין. "עשו לאיש הזה עוול, אדם שהקים את פלחה”ן גבעתי, ששכל את בנו בלבנון, אדם שהוא מלח הארץ. באו פרסונות שבאו והעלילו עליו עלילה. אני מקווה שתיפתח חקירה משטרתית ומי שיצטרך לעמוד לדין — יעמוד לדין, ומי שצריך להיתבע אזרחית — ייתבע. אנחנו הולכים להגיש תלונה במשטרה ויש גם תביעות אזרחיות בקנה. אם מישהי משלוש הנשים תרצה לומר מי עמד מאחוריהן, אני אשמח”.

על מה תהיה התלונה במשטרה?

“שיבוש הליכי משפט, מתן עדויות שקר ושיבוש ראיות. לא רק נגד המתלוננות, הן היו חיילות. מישהו ארגן את זה. זה סיפור מסריח”.

מפרקליטות מחוז דרום נמסר בתגובה: “בשלב זה אנו לומדים את הכרעת הדין ונשקול צעדינו בהתאם”.

לאון בן לולו מסר בתגובה: “ידי לא הייתה במעל בשום שלב, אפילו בפסיק. מעבר לשיחה ידידותית שהייתה בינינו, לא היה שום דבר. אני מברך על הזיכוי של אריה ומאחל לו ימים שקטים יותר. זה לא קל לאף אחד לעבור סיטואציה כזו. הצדק יצא לאור, ואני שמח בשבילו”.

ביקשנו לקבל את תגובת המתלוננות באמצעות דובר העירייה ובאמצעותו גם את את תגובת העירייה ובעלי התפקידים. אך בעירייה בחרו שלא להגיב. מאיגוד מרכזי הסיוע שמלווה את המתלוננות נמסר שהן אינן מעוניינות להגיב. 