סער בוכבינדר מאשדוד הצליח להוכיח השבוע שהבלתי אפשרי לא קיים. בגיל 29, שש שנים לאחר שהחליט שהוא רוצה ללמוד לרוץ, הוא השתתף באולימפיאדה של ספיישל אולימפיקס בברלין, והצליח להביא 2 מדליות זהב על 2 מקצי ריצה. האחד ה-5,000 מ' והשני – מאתגר יותר – 10,000 מ'. בראיון עם כאן דרום, שהתקיים שעה לאחר זכייתו במדליה השניה, סיפר סער על ההתרגשות שלו, ובעיקר על כמה שהוא גאה על שהצליח להתגבר על המכשולים.
סער נמצא על הרצף האוטיסטי, ויש לו צרכים מיוחדים. חייו רצופים באתגרים ובקשיים, וכדי להגיע להישגים שהגיע עד כה, הוא היה צריך לעבוד קשה. קשה מאוד.
כבר בגיל קטן גילתה אימו את הכישרונות המיוחדים שלו. היה זה כישרון המוזיקה שהתגלה ראשון, לאחריו כישרון הציור, ובהמשך, היכולת לרוץ מהר. "סער ידע לזהות תווים עוד לפני שהכיר את הא'-ב'", סיפרה אימו עמית, שנכחה גם היא בראיון. "מוזיקה תמיד הרגיעה אותו", סיפרה.
סער בוכבינדר. צילום: ספיישל אולימפיקס ישראל
"במהלך השנים זיהינו את נקודות היכולת והחוזקות שלו, ושם שמנו את מירב המאמצים והמשאבים. תחום המוזיקה היה הראשון שגילינו שהוא מוכשר בו. זה היה במסגרת הלימודים בבה"ס לחינוך מיוחד בתל אביב, ועד היום הוא מנגן ושר, ולומר כלים שלובים בבר אילן. הוא מופיע ויש לו הרכב מוזיקלי והוא מקבל כסף מזה. את העיסוק בספורט הוא התחיל ברכיבה על אופניים, הוא התחרה במשחקי העולם של ספיישל אולימפיקס באתונה, ושם הוא אמר לי 'אמא אני רוצה ללמוד לרוץ'. זה היה לפני 6 שנים".
היעד: מדליית זהב
ספיישל אולימפיקס אימצו את סער כבר לפני שנים, בענפי ספורט שונים. זו כאמור לא הפעם הראשונה שסער מתחרה בתחרות שלהם. אך הפעם, זו פעם ראשונה בהחלט שנבחרת של ספיישל אולימפיקס ייצגה את ישראל באופן רשמי באולימפיאדת ספיישל אולימפיקס בברלין.
סער בוכבינדר. צילום: ספיישל אולימפיקס ישראל
המשחקים הבינלאומיים של ארגון ספיישל אולימפיקס העולמי, הנם מאירועי הספורט הגדולים בעולם. כ-7,000 ספורטאים וספורטאיות מ-170 מדינות ברחבי העולם, עם מוגבלות קוגניטיבית (תסמונת דאון, אוטיזם, הנמכה קוגניטיבית, מוגבלות שכלית התפתחותית) התחרו ב-26 ענפי ספורט. אליהם התווספו כ-20,000 מתנדבים, 3,000 מאמנים וכ-300,000 צופים שהיו חלק מאירוע הספורט הגדול הזה. וסער הבין את גודל המעמד.
גם ראש עיריית אשדוד נפגש איתו לפני הטיסה והעניק לו מלגת מימון בשווי 5,000 ש"ח. "אשדוד מאוד מחבקת את סער בנושא הזה", סיפרה עמית. "הוא מאוד התרגש כשראש עיריית אשדוד הזמין אותו ללשכה. הוא מבין שיש לו פה אחריות".
הענקת המלגה לסער בוכבינדר. צילום: עיריית אשדוד
סער חי חיים של ספורטאי. הוא מתאמן 4 פעמים בשבוע, אוכל בריא, מקפיד לאכול חלבונים, ועושה את כל מה שצריך כדי להיות הכי טוב בתחום שלו. "הספורט עוזר לו להיות עצמאי", סיפרה אימו. "הוא מתגבר על האתגרים שלו לאט לאט, ומצליח. וזה בזכות עבודה קשה, עבודה, עבודה, עבודה, ויש הרבה אתגרים לאורך הדרך".
כשסער רץ באירועים המוניים כמו טריאתלונים למיניהם, הוא זקוק לליווי. "הוא לא רץ לבד. זה קשה לו, ובמרתונים הוא צריך ליווי, זו ההנגשה שלו" מספרת עמית. "אבל פה באולימפיאדה הוא לבד. ריצת מסלול שונה מריצה המונית, כאן אני זו שמלווה אותו, אבל לא לצידו במסלול. בכל הקפה שהוא עושה אני מסמנת לו שאני כאן, ומעודדת אותו. אבל היה רגע אחד מאוד מאתגר בתחרות, ממש בדקה התשעים, וסער כמעט ולא הסכים לרוץ".
סער רגיל למדוד את קצב הריצה שלו עם שעון, והוא נעזר בו. אבל בתחרות לא הרשו, וסער נאלץ לרוץ ללא השעון. "זה גרם לסערת רגשות מאוד רצינית, הוא אמר לי שהוא מאוד מוטרד מזה, אבל הסברנו לו, אני והמאמן שלו לספיישל אולימפיקס, שכל אחד יכול להתבלבל ולהילחץ. אמרתי לו 'סער תעשה את מה שאתה יודע לעשות ואת מה שהתאמנת עליו', והוא באמת אסף את עצמו והתעלה על עצמו. הוא הצליח גם בלי השעון. הוא אלוף ואני גאה בו".
סער בוכבינדר, לצידו הזוכה במקום השני. צילום: ספיישל אולימפיקס ישראל
המאמן שלו לספיישל אולימפיקס, וילם לאוקס, מלווה אותו לכל אורך התחרות. הוא קיבל את אמונו של סער והצליח גם הוא לגרום לו להאמין בעצמו ולתת את כל כולו. "הוא רץ במקצבים טובים, הוא היה פנטסטטי, רץ מעולה וידע לחלק את הכוחות שלו", אמר.
הופתעתם מהזכייה שלו?
"בתחילת המסלול חששנו כי ראינו מתחרים אחרים שרצים ממש מהר, פתחו ישר על ההתחלה, והוא היה בפער מאחוריהם. אבל בסוף הוא נתן כזה פוש, בשתי ההקפות האחרונות. שאמרתי לעצמי 'וואוו, זה לא משהו שעבדנו עליו באימונים. זה משהו שלגמריי בא ממנו ומההבנה של גודל האירוע שהוא נמצא בו'. הוא הבין את גודל האחריות שיש עליו, הוא התעלה על עצמו. הוא נתן 120 אחוז בשתי הריצות, ובייחוד בארוכה של-10,000 מ'".
ומה השלב הבא?
"הלו"ז שלו יותר עסוק מנשיא המדינה. כל יום פעילות אחרת לאורך כל היום. הוא רץ, גולש גלים, מנגן בגיטרה, נמצא בחוג ציור, מנגן בלובי של בה"ח אסותא פעם בשבוע. הוא מופיע ויש לו הרכב מוזיקלי. לומד 'כלים שלובים' באוניברסיטת בר אילן. הוא מצייר וחבר באגודת האמנים של אשדוד. הוא מאמן בקבוצה של 'איתן – כל אחד יכול', עבר הכשרה וקורסים ומעודד את הקבוצה, מחלק תרגילים. הוא עסוק באמת. הוא גם עצמאי מאוד. הספורט גורם לו להיות עצמאי. הוא גר לבד, יש לו מלווה שמגיע אליו לבית ונותן לו כלים לכישורי חיים. אין ספק שהוא נחת גדולה עבורינו. השלב הבא זה טריאתלון בניו יורק, ככל הנראה שהוא ירוץ שם".
סער ואימו עמית לאחר הזכייה
הוא משתף אותך כשקשה לו?
"הוא שיתף אותי על החשש מהריצה, הוא שיתף כשהיה מוטרד כי לא הרשו לו להיות עם השעון. הוא גם שיתף בחרדה שיש לו או אמר כשכואבות לו הרגליים".
ואיך אתה מרגיש סער, אחרי הישג שכזה?
"שברתי שיא וקיבלתי מקום ראשון ומדלית זהב. עשיתי את הכל. התגברתי על הכל. אני מרגיש מצוין. היה כיף מאוד, נהניתי מאוד. אני מרגיש שאני מתגבר על הקושי ושלמדתי הרבה. אני מרגיש שאני נותן השראה וגאווה לאשדוד. זה עושה לי טוב".
אי אפשר היה שלא להרגיש פרץ התרגשות לנוכח הזכיה של סער. ואין ספק שכל הצוות שליווה אותו, מרגיש כך. "הזכיה של סער אינה מפתיעה כלל. מדובר על ספורטאי שמשקיע, מתאמן ומוכיח שמגבלה אינה עוצרת אדם מלהגיע להישגים. הוא נותן לנו כבוד עצום לא רק בתוצאה אלא גם בזכות הדרך שעשה זאת", אמר גון צורי, מנהל המשלחת של ספיישל אולימפיקס.
רכזת האתלטיקה של המשלחת, אורית שריה, סיפרה שסער תמיד נותן את המקסימום שלו. "הוא רץ הפעם בקצב מטורף של 3.55 לקילומטר. הוא בחור רציני ורגיש ומקסים, ומאוד התרגשנו עבורו".
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
