בית המשפט המחוזי בבאר שבע הטיל ארבע שנות מאסר על אליהו במברון לאחר שהורשע, בהתאם להודאתו, בהקמת מפעל לזיוף מטבעות וזיופן, בעבירות כלכליות וכן בהונאת נושים. על הנאשמים הנוספים בפרשה הוטלו עונשים כספיים ועל חלקם גם עבודות שירות.
על פי כתב האישום המתוקן, שהוגש על ידי פרקליטות מחוז דרום (פלילי), עולה על כי אליהו במברון מאשדוד ויצחק הרלב מרחובות חברו יחד והקימו חברה בשם א. גלופות והטבעות בע"מ לזיוף מטבעות של 5 ש"ח בכמויות מסחריות, לצורך מכירה ושימוש.
במסגרת זאת הם שכרו מבנה באשדוד ורכשו מכונות לעיבוד שבבי, בין השאר מכונות מכבש, וכן חומרי גלם (מטבעות ריקים בגודל מטבע 5 ש"ח), בעלות של כמיליון ש"ח.
לאחר הגעת חומרי הגלם והמכשירים הרלבנטיים, פעלו הנאשמים במברון, אשר סופר ואורן משה לזייף מטבעות בשווי 5 ש"י (כל פעם במברון פעל עם נאשם אחד). על מנת לייצר מטבע של 5 ש"ח, השתמשו הנאשמים בחומר גלם של מטבעות חלקים עגולים זהים במשקל ובהרכב הכימי של המטבע האמיתי, וקרובים לגודל של המטבע האמיתי – זאת בשל השינוי בגודל המטבע בתהליך ההטבעה שנעשה על ידי הנאשמים. במברון ייצר בעזרת המכונות השונות "טבעים" – מוטות פלדה בתוכם משוקעים "נגטבים" של שני צדדיו של מטבע של 5 ש"ח, צד הערך, וצד הנושא, וכן יצר כלים שונים שנועדו להליך זיוף המטבעות.
צפו במפעל לזיוף מטבעות:
במברון השתמש בידע שיש לו בנושא "עיבוד שבבים" ועשה ניסיונות רבים, עד שהצליח לזייף בעזרת כל האמצעים מטבעות של 5 ש"ח, בהיקף של מיליוני שקלים. זיוף המטבעות נעשה באיכויות שונות, כך שבחלק מהמטבעות לא ניתן היה לגלות את הזיוף אלא על ידי התאמת ה'טבע' למטבע, ובחלק מהמטבעות ניתן היה לגלות את הזיוף באמצעות מכונה.
כמו כן, כיוון שבמברון הוכרז כפושט רגל, הצהיר יצחק הרלב כי הוא הבעלים היחיד בחברה וכפועל יוצא הנהנה היחיד בחשבון הבנק של החברה. זאת על אף שבמברון עמד בראש ההתארגנות לזיוף המטבעות והוא היה הנהנה המרכזי מרווחי החברה.
במסגרת הסדר טיעון הודו הנאשמים בעבירות של זיוף מטבעות והחזקת מכשירים לצורך כך, בנוסף הודו אליהו במברון ויצחק הרלב בעבירות מרמה, רישום כוזב בתאגיד, הונאת נושים, הסתרת נכסים, הלבנת הון ועוד.
פרט לעונשו של אליהו במברון, הסכימו הצדדים על העונשים שיוטלו על שאר הנאשמים בפרשה. לאור האמור, במסגרת הטיעונים לעונש בעניינו של במברון עמד עו"ד דניאל גלעד על חומרת מעשיו תוך בידול מעשיו משאר הנאשמים. שכן, במברון עמד בראש ההיררכיה, היה היוזם ובעל הידע וכן המזייף בפועל, בעוד שאר הנאשמים היו מעורבים רק בהליכים נקודתיים.
מטבעות כסף מזויפים. צילום: דוברות המשטרה
נשיאת ביהמ"ש המחוזי ב"ש השופטת רויטל יפה – כץ קיבלה את טענות המדינה וגזרה על אליהו במברון 4 שנות מאסר (3.5 שנים בגין תיק זה ועוד הפעלה של מאסרים מותנים, חלקם בחופף), מאסר על תנאי, קנס בגובה 75,000 ש"ח וכן חילוט הציוד שנתפס, רכבו של במברון והכספים בחשבונות הבנק.
כמו כן בהתאם להסכמות בין הצדדים גזרה על אשר סופר 35 יום מאסר שיומרו בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס בגובה של 2,000 ש"ח וחילוט של 10,000 ש"ח; על אורן משה 45 יום מאסר שיומרו בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס בגובה 75,000 ש"ח; על יצחק הרלב הוטל קנס בגובה 70,000 ש"ח וכן מאסר על תנאי; לחברת א. גלופות חילטו את הציוד והכספים שהיו בחשבונות הבנק (גזר דינם של שני הנאשמים האחרונים נגזר במהלך מרץ 2023). שווי הנכסים המחולטים בתיק הוערך בכמיליון ש"ח.
במסגרת גזר הדין ציינה השופטת יפה – כץ כי: "מדובר במעשים חמורים ביותר, שעיקרם בוצע על ידי נאשם 1 (במברון) אשר גם סחף אחריו את הנאשמים האחרים. מדובר בזיוף מטבעות באיכויות שונות, כך שבחלק מהמטבעות לא ניתן היה לגלות את הזיוף אלא על ידי התאמת 'הטבע' למטבע, ובחלק מהמטבעות ניתן היה לגלות את הזיוף באמצעות מכונה. הנזק משכך, יכול היה להיות משמעותי ביותר לכלכלת המדינה, לאור איכות הזיוף והיעדר יכולת להבחין בין המטבעות המזויפים לבין מטבעות אמיתיים, כאשר הנזק נמנע אך ורק כיוון שהנאשמים נעצרו על ידי המשטרה".
עוד נקבע ביחס לבמברון כי: "מדובר במי שסכנתו לכלכלת המדינה רבה; במי שניסיון העבר לא לימד אותו להתרחק ממעשים שכאלה ושעונשים מקלים לא הרתיעוהו מלשב ולבצע אותם מעשים ואף להסלימם".
