אתמול התקיים אירוע השקת הספר "חזוןנכט" של המועמד לראשות העירייה, סגן ראש העיר עו"ד אלי נכט.
עו"ד אלי נכט: "אנחנו היחידים שלא מסתפקים בהדפסת פליירים ומצעי בחירות, אלא דאגנו להוציא לאור ספר, שכולו תוכנית עבודה מלאה ואמיתית. ספר שלא עוסק בהפרחת סיסמאות והבטחות חסרות משמעות, אלא ניתוח רציני ומעמיק, על מה אשדוד באמת צריכה ואיך משיגים את זה! התושבים צריכים לתת את הדעת ואת קולם למי שמתייחס לעצמו ולמועמדותו ברצינות, כי פופוליזם יותר לא יעבוד עלינו".
במהלך ההשקה, חילק עו"ד אלי נכט ספרים עם הקדשות ואף הקריא את אחד מפרקי הספר שעוסק בענייני התחרדות העיר והחיים המשותפים בין האוכלוסיות השונות.
להלן הפרק במלואו:
איך להימנע ממלחמת דת
בעיר אשדוד מתגוררת אוכלוסייה חרדית משמעותית, גם חרדית–ספרדית וגם חרדית-אשכנזית. גם מסורתיים, גם דתיים, גם חרדים וגם חילונים חיים בעיר זה לצד זה. באשדוד יש הכול מהכול. אפשר וצריך לחיות ביחד ללא כפייה ובשכנות טובה.
זו כלל לא שאלה של בחירה. פשוט אין לנו שום אלטרנטיבה אחרת. אנחנו חיים במציאות של קיבוץ גלויות, שמאתגרת את חיי היום יום שלנו הן במדינה והן בעיר אשדוד. בקיבוץ הזה חיים זה לצד זה חילונים ודתיים, מסורתיים וחרדים, ותיקים ועולים חדשים, יוצאי עדות המזרח ואשכנז.
במציאות הזו, אנו בהנהגת העיר נדרשים לספק את צרכי כל התושבים. אלו שרוצים לשמוע מוזיקה מזרחית ואלו שרוצים לשמוע את שלמה ארצי. אלו שרוצים לשמוע זמרים בצרפתית או במרוקאית, בהינדית, באנגלית, ברוסית או באמהרית, וגם מוזיקה חסידית או אנדלוסית.
השקת הספר של נכט
באותה מידה אני סבור שאנו צריכים לאפשר לתושבי העיר שרוצים לצאת ולבלות בשבתות או בערבי שישי, מקומות בילוי פתוחים. במיוחד אם מדובר על מוסדות עירוניים שציבור התושבים משלם עליהם מיסים מדי חודש בחודשו.
מי שירצה לצרוך שירותי תרבות ופנאי ייעשה זאת ומי שלא ירצה, אף אחד לא יכפה עליו. אין טעם במקומות סגורים אשר יכולים באותה ההזדמנות לתת שירות לקהל הרחב.
למה הדבר דומה? למרכז המסחרי של BIG Fashion בעיר. ה-BIG היא פלטפורמה לטובת הכלל, וכל בעל חנות מחליט אם הוא מעוניין לפתוח אותה בשבת או לא, אבל ה-BIG עצמו פתוח לרווחת הכלל. רוצה? תפתח. לא רוצה? אל תפתח. כך גם אנחנו כעירייה והשירותים העירוניים צריכים להעמיד לרשות הציבור את מתב קניה בכל ימות השבוע. מי שירצה, יצרוך. מי שלא לא ירצה, לא יצרוך. הכול בנועם בכיבוד הדדי, בהידברות אמיתית ובשכנות טובה. כך היום פועל בשבתות מתנ"ס 'דיונה' וכך פעל בעבר בית יד לבנים. באותה מידה, אנו מכבדים את החופים הנפרדים ושומרי המסורת. הכול מתוך קירוב לבבות וחיים משותפים.
אלו דברים שנאמרו על ידי בעבר מספר פעמים. הטענה שלי היא קודם כול לא כלפי הציבור הדתי-חרדי בעיר, אלא כלפי ההנהגה שלו. אני יודע בוודאות מתוך אינספור שיחות עם בני המגזר החרדי, שגם הם רוצים להביא את הילדים שלהם לבריכה. האם יש בריכה ברבעים החרדיים? אין. גם הציבור
החרדי רוצה שהילדים שלהם ילכו למתנ"ס. האם יש מתנ"ס נורמלי אחד ברבעים החרדיים? גם אין. גם החרדים רוצים לקחת את הילדים לשחק במגרשי ספורט, ועוד ועוד. אז מה הבעיה? הייתכן שראש העיר אשר מומלך על ידי החרדים כבר 15 שנים ברציפות, והנציגות החרדית המשמעותית לצדו, לא פועלים למען המגזר שלהם?
התשובה מתחלקת לשניים.
1. מה הציבור החרדי צריך?
2. מה הציבור החרדי רוצה?
מדובר על שתי תשובות שונות. קודם כל, הגיוני שמתוך 16 מתנ"סים בעיר, לפחות 4 מתנ"סים יהיו של המגזר החרדי. אם הכוח שלהם כה חזק בעירייה, כפי שאנו יודעים מדובר על כ-50% מהכוח במועצה, אז אפילו יותר. בפועל אין מתנ"סים למגזר החרדי(קרוואן זה לא מתנ"ס בעיני). לא יתכן שאין בריכה אחת ייעודית למגזר החרדי מתוך הבריכות הקיימות שפתוחות לציבור הרחב בעיר (בריכת בית לברון, חרצית, פארק אתגרים ועוד מעט הקאנטרי).
מה בעצם הסיבה לכך? מה שהציבור החרדי צריך הוא איכות חיים יותר טובה לילדים שלהם. יותר מגרשי ספורט, אולמות ספורט, מתנ"סים, בריכות, פארקים, גינות ירוקות… ועוד. מה שבפועל מבקשים ודורשים מנהיגי הציבור החרדי מראש העיר הוא משהו אחר לחלוטין. הם דורשים עוד ישיבה, עוד מקווה ועוד כולל. דרך אגב, היום כבר אין כמעט בתי כנסת פשוט כבתי כנסת. כל "בית כנסת" בעיר זה בניין עם 4 קומות שבו יש כולל, ישיבה, בית כנסת, אולם בשביל אירועים שמתפקד כעסק לכל דבר ועוד. לאחרונה צצים לנו בעיר מפלצות של ממש שאמנם נקראים סוג של בתי כנסת, אבל בפועל מדובר על סוג של קניון בתחום הדת. לעיתים הם צצים במקומות הכי לא רלוונטיים לאופי השכונה, או בסמיכות לבתי כנסת קיימים. אז למה צריך עוד אחד?
כי אחד על שם אבא של מישהו, אחד על שם סבא של מישהו, אחד על שם אבא של מישהו אחר שהתעקש ועוד אחד כדי להנציח קרוב משפחה. האחד תימני, וזה סורי, וזה עיראקי, וזה פרסי… ועוד ועוד.
השקת הספר של נכט
אמר לי פעם אחד החרדים, שהדרישות של החרדים עצמם מבזות את ספר התורה ואת הדת. בית כנסת שאין לו אפילו מניין בימי חול והוא עומד שומם, כאשר מגיעים להתפלל רק בשבתות, יש עם זה בעיה חמורה. זה לא נכון ולא לכבוד היהדות. שלא לדבר על כך שאותו מקום היה יכול לשמש כפארק או גן שעשועים, שגם התושב בים החרדים יכלו ליהנות ממנו.
כלומר, ההנהגה החרדית בעיר דואגת לעצמה ולא לתושבים החרדים.
על כל קרקע בעיר שמיועדת לציבור, היכן שניתן היה לבנות בריכה, פארק, אולם ספורט, מתנ"ס או גן שעשועים… נציגי הציבור החרדי דורשים רק דבר אחד: עוד מוסד דתי. הם נעולים בתוך קונספציה, שלימוד התורה יכול להחליף לחלוטין את החיים עצמם, את התנאים הדרושים להתפתחות הילד, את בילוי הפנאי עם המשפחה, את איכות החיים ואפילו את האוויר הצח שמגיע מגינה או פארק.
גם אם זו הדרישה של המנהיגות החרדית, שנכפית עליהם מלמעלה ע"י האדמו"רים ומועצת חכמי התורה, יש מצב שאילו הציבור החרדי היה מודע לוויתורים שנעשים עבורם, הוא לא היה שלם כלל עם ההחלטות הללו. אולם גם אם הציבור החרדי והמנהיגות החרדית היו תמימי דעים באשר לרצון שלהם לבנות עוד ועוד כולל, מי שהיה צריך לתת לזה ברקס הוא ראש העיר. מפני שמדובר פשוט במספר לא פורפורציונאלי של כוללים שאין בהם כל צורך מלבד עוד מחווה למקורב בקהילה או לדרישה של הרבי. אבל ככה זה כשיש ראש עיר שנתון לסחטנות של הסיעות החרדיות, שזה טבעי כי מי שבעצם הביא אותו לכיסא ראש העיר זה הם.
אבל למה לנו להתערב? נניח שהם מעדיפים עוד כולל ועוד ישיבה. הם לא רוצים בריכה ולא רוצים מתנ"ס. זה עניין שלהם, ולמה אנחנו צריכים בכלל להגיד מה דעתנו? אז זהו, שהסיפור לא כל כך פשוט. ברגע שלציבור החרדי אין את ההיצע של השירוב תים הרלוונטיים שנחוצים להם, הם עדיין רוצים שהילד שלהם ילך לחוג ולבריכה, הם רוצים ליהנות מהרצאות במתנ"ס ומעוד פעילויות ציבוריות. אז מה הם עושים? הם באים לבריכה הקיימת, שגם ככה אינה מספיקה לכלל הציבור באשדוד ואומרים את הדבר הבא: "גם לנו מגיע לשחות בבריכה, גם אנחנו תושבי העיר. אנו מבקשים לדוגמא, כי ימי א' ו- ג' יהיו ימי נשים בלבד. ימי ב' ו- ד' עבור גברים בלבד", כל זאת כמובן על חשבון הזמן של כלל הציבור.
ביג פאשן אשדוד. צילום: אסף ליבוביץ'
כלומר, החרדים דורשים מיתר הציבור להתאים את עצמו לצרכים שלהם, וכתוצאה מכך איכות החיים של כולנו נפגעת. היות והמגזר החרדי לא זוכה לקבל את השירותים הללו בשכונות שלהם שני הציבורים סובלים, שניהם לא מרוצים ושניהם מאשימים זה את זה שאף אחד לא מתחשב בהם. כל אחד צודק לפי הבנתו.
הבעיה היא שאין ראש עיר שרואה את תמונת המאקרו, שמבין מה הם הצרכים האמיתיים של תושבי העיר. ראש העיר לא יודע לנהל את הצרכים הללו באופן כזה שמוביל את העיר והתושבים למלחמות מיותרות.
זה בדיוק מה שחסר לנו בעיר. מישהו עם ראייה רחבה שידאג לכלל ציבור התושבים ויחלק את העוגה לפי הצרכים האמיתיים של התושבים.
הרי לא יתכן שבעיר כמו אשדוד ישנו יחס של 80,000 איש לבריכה אחת ויחס של כ-550 איש לבית כנסת אחד. אין לי דבר וחצי דבר נגד בתי כנסת או נגד הדת, ובאופן אישי אני איש מאמין שאוהב את המסורת והזהות היהודית חשובה לי מאוד. אבל זה לא אומר שאני רוצה שאשדוד תהפוך לבית שמש או בני ברק. גם הרוב המוחלט של הציבור האשדודי אינו רוצה בכך, ואני סבור שגם רוב הציבור החרדי לא רוצה בכך. כמו בכל דבר בחיים חייבים לשמור על המידה הנכונה ולא להיות רדיקלי לשום צד.
אם אני אוהב כדורגל, זה לא אומר שאני רוצה לבנות עוד 20 מגרשי כדורגל בעיר.
כשהיה ניסיון של הפלג הירושלמי הקיצוני לצאת למלחמה נגד רשת הסופרים, 'סופר פאפא', שעובד 24/7, לא ראיתי בגלוי אף חבר מועצה או סגן ראש עיר שהגיעו להתמודד עם האלימות המילולית והפיזית של בחורי הישיבה הקיצוניים. אף אחד לא הגיע לתמוך, אף אחד לא הגיע להפגין כנגד. אני וחבריי הסיעה שלנו היינו היחידים שהגענו. היינו שם, עמדנו על המשמר, התעקשנו על שלנו. וכמובן ראש העיר נבהל מתחילתה של עוד מלחמת דת בעיר ונסוג לאחור. רשת 'סופר פאפא' עובדת ומתרחבת, אבל עדיין אוסרים עליה לפתוח סניפים בכל רובעי העיר. כרגע הם פתוחים רק במקומות מסוימים. אני יכול לקבל את העובדה שחנויות שפתוחות בשבתות לא צריכות להיות פתוחות בלב הרובעים החרדים או בשכונות עם ריכוז חרדים-דתיים גבוה. אנחנו כאן רוצים לחיות בכבוד הדדי ולא לתקוע לאף אחד אצבע בעין, אבל יש מספיק מקומות בעיר שעדיין חסרים לנו סופרים שפתוחים בשבת. לדוגמה ברובע י"ב היכן שאני מתגורר.
באופן כללי, המדיניות שלי מאוד פשוטה. התושבים של כל רובע הם אלו שצריכים להגדיר את הצרכים שלהם באותו הרובע, ולא תכתיבים "מלמעלה" של לשכת ראש העיר והצרכים שלו. לדוגמה, לא יתכן כי הרצון של ראש העיר לקבל את תמיכת ש"ס בבחירות הקרובות של 2023, יוביל אותו להיענות לבקשתו של הרב אבוחצירא שליט"א מבאר שבע להקים כולל של 4 קומות בלב רובע ט"ו, ממש בין שני בתי ספר. כל זאת, כאשר רק במרחק כמה צעדים מהמקום ישנם 2 בתי כנסת ומקווה. זאת כמובן על חשבון הקמת מתנ"ס שהיה מתוכנן לקום באזור, ואמור לשרת את תושבי העיר. מי ילמד ויתפלל בכולל? בטח שלא התושבים של הרובע. השיח הוא כי יביאו את בחורי הישיבה באוטובוסים, אבל למה? פשוט תקימו את הכולל בשכונה שבה אין צורך בהבאת אברכים באוטובוסים, אלא הם בני המקום.
אז כמובן שבהחלטה מעין זו יש צורך ב-15 אצבעות שיצביעו בעד (רוב אבסולוטי במועצה של 29 חברים). למרות האיומים הודענו כי אנחנו לא מתכוונים לשמור על המשמעת הקואליציונית עם כל הסנקציות הכרוכות בכך ולא הגענו להצבעה. המצב שנוצר הוא שלראש העיר לא היה רוב. פתאום קמה המועצה בבוקר אחד ואמרה די. עד כאן. היינו בטוחים כי ההצעה תיפול. אולם ראש העיר וחבר סיעתו הצליחו לשכנע ויש שיאמרו לקנות את הקולות של סיעת 'אשדודים'. סיעה שמצד אחד מצביעה תמיד עם ראש העיר או בתיאום עמו, אבל מצד שני נתמכה בבחירות האחרונות ע"י מפלגת העבודה. זו אותה הסיעה שהצביעה בעד הקמת הכולל הענקי בלב רובע ט"ו, החלטה שלדעתי תעלה להם בקולות רבים.
דרך אגב, זו לא הפעם הראשונה שסיעת 'אשדודים' מקבלת החלטה ומצביעה בניגוד לצו מצפונם של הבוחרים שלהם. הכול כדי לרצות את ראש העיר, שמצדו עסוק בלרצות את הסיעות החרדיות.
מקרה דומה היה בעניין עמותת "הדור הרביעי" והכולל שמי שאישר לבנות אותה ובזכותו קיבל היתר, היה סגן ראש העיר שמעון (סניה) כצנלסון שכיהן כיו"ר וועדת משנה לתכנון ובנייה באותם הימים. לאחר מכן, כצנלסון ניסה להסתיר את העובדה שהוא היה זה שנתן את האישור לעמותה, אולם החתימה שלו נחשפה באתר חדשות אשדוד 10 והטילה קלון על סיעת אשדוד ביחד. באותו המקרה, העליתי בוועדת המליאה ביחד עם חברת המועצה הלן גלבר, הצעה שההקצאה של אותה עמותה תבוטל. מי שהצביע שוב נגד וההצעה נפלה על חודו של קול, היה חבר המועצה מטעם סיעת "אשדודים", מאיר אברז'יל. כתוצאה מכך, ההקצאה לא בוטלה, אלא רק "הקפיאו" את ההיתר. כלומר בזכות החתימה של סניה כצנלסון ניתן אור ירוק לעמותה להמשיך ולהחזיק בהקצאה.
בריכת בית לברון. צילום: ODREY
דוגמה נוספת בה קברניטי העיר מנסים לכפות על תושבי הרובע מוסדות שלא באים לשרת אותם, זו הדוגמה של הכולל של ויז'ניץ. כאשר דיירי רחוב הנרקיס ברובע ח' ביחד עם מספר חברי מועצה לרבות הסיעה שלי, יצאו למאבק בלתי מתפשר נגד הכוונה של עיריית אשדוד להעניק לקהילת ויז'ניץ החרדית את השטח הציבורי בתוך רחוב הנרקיס לטובת ישיבה/כולל. כל זאת על חשבון איכות חייהם של דיירי רחוב הנרקיס, בסמוך לבית אבות שמאוכלס ברובו המוחלט בעולים מחבר העמים ודיירי הרחוב שרובם חילונים. במאבק הזה הייתה ידינו על העליונה. בכל יום צץ מאבק אחר בעיר. בכל יום יש דרישות בלתי פוסקות שלא מקדמות את תושבי אותו המתחם והרובע אלא מקדמות אינטרס צר של קומץ אנשים שמשפיעים על העירייה. הדבר נעשה בניגוד לרצונם של התושבים. במקרים אלו, אנו נהיה שם כדי להגן על התושבים, ומיד לאחר הבחירות בכוונתי להנהיג מדיניות שבאה לשרת את התושב ולא לנצלו ולהכתיב לו. זה למה אני סבור שאשדוד חייבת הנהגה חדשה.
בהמשך לקו המחשבה הזה, אני לא רואה שום בעיה שהמשכן יפעל בשבת. בדיוק כפי שלפני הקמת המשכן, בית יד לבנים פעל בשבתות ואף אירח אירועי שבתרבות בעיר, מה שמשך ידוענים רבים לאשדוד. השמיים לא נפלו עלינו.
עטיפת הספר של אלי נכט
מי שירצה ללכת למופעים בשישי בערב, ילך. מי שלא ירצה, שלא ילך. לא נכריח ולא נכפה איש על רעהו שום דבר.
באותה המידה, גם פתיחת מרכזי קניות בשבת. מרכז קניות צריך להיות פתוח כמו הביג, וכמו שהיה פעם הסטאר סנטר. כיום המגמה של הסטאר סנטר היא לפעול לאי חידוש השכירויות של החנויות שפתוחות בשבת. המגמה הזו נובעת מדעת הקהל של המגזר החרדי, שבמידה ואחד המרכזים המסחריים יאפשר לחלק מהחנויות להיות פתוחות בשבת, הוא צפוי לחרם מהמגזר, חרם שעלול להוביל אותו לפשיטת רגל, זאת היות וכולנו מבינים את כוח הקנייה של המגזר הזה ואת יכולות הארגון והציות שבו. אין אף טייקון בארץ שרוצה להתריס או להרגיז את הרבנים או האדמו"רים, מסב פיק רק לראות מה קרה לאחרונה עם מאפיית אנג'ל כדי להבין את משמעות הדברים.
הקצנה של העיר
חלק גדול מאיתנו כבר שמו לב לכך שהעיר עוברת הקצנה. בחורות כמעט ולא מופיעות בשלטי חוצות, נשים מגורשות מקווי אוטובוס עירוניים, נשים ממעטות לשיר באירועים ציבוריים ודוכנים שאינם כשרים לא נוטלים חלק בירידים של העירייה. זאת למרות שדוכנים לא כשרים יכולים בקלות לסמן שאינם כשרים ומי שאוכל כשר בלבד יוכל להתעלם מהם. אם בעל העסק רוצה להרוויח גם את הכסף של מי שאוכל כשר, הוא ידאג לכך לבדו. אם לא, המתחרים שלו ירוויחו. בעבר כל זה לא היה. אני חוזר ואומר: כל אחד צריך לחיות איך שטוב לו, כל עוד הוא לא פוגע באחר. הניסיון לדחוף למישהו דת ויהדות בכוח, מביאים לאפקט ההפוך. בדיוק באותה מידה אם הצד השני ינסה לכפות על חרדים את ערכיו. צדק עמית סגל כאשר אמר שכפייה רק משניאה אותך על מי שאתה כופה עליו.
באשדוד בה אני רוצה לחיות, צריך להחזיר עטרה ליושנה. יש להחזיר את ההתנהלות ודרך הכבוד ההדדי של צבי צילקר. ללא סחטנות, ללא כפייה, רק בשכנות טובה.
לקריאת הספר המלא הקליקו: http://online.flipbuilder.com/hzaa/wxuz/mobile/index.html
