בתאריך 20 באפריל 2017 התרחשה תקלה בבית הזיקוק של חברת פז באשדוד והדבר גרם להפעלת לפיד אש גדול וכן לפליטה של עשן שחור.
האירוע הזה הביא להגשת בקשה לתביעה ייצוגית נגד המפעל בסך של קרוב ל-40 מיליון ש"ח.
בבקשה לתביעה ייצוגית שהוגשה על ידי בעל עסק מאשדוד נכתב כי האירוע נבדק על ידי המשרד להגנת הסביבה, והתברר כי נגרם כתוצאה מתקלת חשמל וכשלים במערכות אמצעי הגיבוי בבית הזיקוק. בשל כך, הטיל המשרד עיצום כספי על בית הזיקוק בסך 906,100 ש"ח.
עוד נטען בבקשה כי בית הזיקוק לא שיפר את התנהלותו בהמשך, וביצע הפרות שונות ובשל כך הוציא נגדו המשרד להגנת הסביבה, צו מנהלי למניעה או לצמצום זיהום האוויר.
בבקשה הוגדרה קבוצת האנשים אשר יש לפצותם כך: "כל מי שנחשף לזיהום האוויר מבית הזיקוק של המשיבה באשדוד, ביום 20.4.2017, אשר ארע שעה שמהלפיד של המשיבה נפלט באותו מועד עשן שחור וסמיך, המורכב מחלקיקים של חומרי בעירה ותוצרי נפט וכן כל מי שנחשף בשנת 2018 לזיהום אוויר מבית הזיקוק של המשיבה באשדוד, לרבות חשיפה בנזן ו-TOC וחומרים נדיפים ללא מתאן – NMVOC".
בין היתר נטען כי "הנזק שנגרם לחברי הקבוצה ברור. הם כולם נחשפו לאוויר מזוהם, ולחלקיקים שנישאו באוויר כתוצאה מפעולות או מחדלי המשיבה, בכללם בחומרים מסרטנים".
התובע עמד בבקשתו על החשיבות הציבורית הרבה של תביעות ייצוגיות בנושאי איכות הסביבה וטען, כי בשל כך יש להקל בנטלים שעל תובע ייצוגי בתחום זה להרים כתנאי לאישור בקשתו, זאת בשל נחיצות האכיפה האזרחית במיוחד בתחום זה והצורך להגן על הציבור מפני מפגעים המזיקים לאדם ולסביבה.
הבקשה נתמכה בחוות דעת מומחה של ד"ר מיכאל גרבר, מומחה בתחום מדעי האטמוספירה, איכות האוויר, ומפגעי זיהום אוויר, בין היתר. המומחה סקר בחוות דעתו את אירועי הזיהום בבית הזיקוק, והתייחס לחומרים שנפלטו מן הארובות על פי הדוחות הרלוונטיים. המומחה הדגיש כי אילו מבין החומרים שנפלטו הינם חומרים מסרטנים, וקבע כי "בית זיקוק אשדוד גרם לזיהום אוויר חזק ובלתי סביר העולה על הערכים הקבועים בחוק, בשנים 2018-2017, הן באירוע בו נפלט עשן שחור כבד מארובת המפעל בחודש אפריל בשנת 2017 והן בשנת 2018 על בסיס בדיקות שערך המשרד להג"ס… בנוסף אציין, כי על פי הודעה של משרד להג"ס מיום 22.5.2018 נדגמו באוויר באזור התעשייה הצפוני של אשדוד ריכוזי בנזן (מזהם מוכח כמסרטן לבני אדם) העולים על ערך הסביבה למזהם זה הקבוע בחוק אוויר נקי, 2008. יש חשיבות רבה להנגיש נתונים אלה לציבור הרחב, שנכון לעכשיו אינם זמינים לידיעת הציבור הרחב. מידע זה, נדרש כעדות נוספת לכך שבית זיקוק אשדוד גורם לזיהום אוויר חזק או בלתי סביר בסביבה".
עשן מעל אזור התעשייה באשדוד. צילום ארכיון: בועז רענן
על יסוד חוות הדעת האמורה, בין היתר, טען התובע כי נגרם נזק בריאותי לחברי הקבוצה, והוסיף וטען לפגיעה באוטונומיה שלהם באשר, לדבריו: "חברי הקבוצה אף לא יכלו לנקוט בכל פעולה כדי להימנע מחשיפה לאוויר המזוהם שנישא אליהם שכן אדם חייב לנשום, אף ביודעו שהאוויר הנכנס לריאותיו אינו אוויר נקי".
הוא העריך כי לפחות 15% מכלל תושבי אשדוד נחשפו לזיהום האוויר כתוצאה מן האירועים האמורים בבקשה, כמו גם 5,000 אישה ואיש העובדים באזור התעשייה הצפוני באשדוד ואינם תושבי העיר, ובסך הכל אמד את גודל הקבוצה ב-38,960 אישה ואיש. המבקש אמד את נזקו של כל חבר בקבוצה על סך 1,000 ש"ח, ובהתאם טען כי יש להעמיד את הפיצוי לקבוצה על סך 38,960,000 ש"ח.
חברת פז בתי זיקוק הגיבה לבקשה וביחס ליום האירוע הסבירה כך: "ביום הנטען בבקשה אכן אירע אירוע במהלכו נצפה עשן מארובת בית הזיקוק. העשן היתמר מעל שטח בית הזיקוק לא חרג מתחומו ולא הגיע לתחום העיר אשדוד (ואפילו לא נטען כך בבקשה. במקום זאת נטען בה רק שתושבי אשדוד צפו בעשן מתמר מארובת בית הזיקוק)… בארובת בית הזיקוק מופעל לפיד המצוי בראש ארובה מיוחדת שתפקידו לשרוף עודפי גזים מתהליך הזיקוק על מנת שלא יפלטו לאוויר. על פי ייעודו, בעת תקלה הגורמת להיווצרות עודף גזים, מועברים הגזים ללפיד בקצה הארובה (הבוער תמיד) ובדרך זו הגזים נשרפים במקום להיפלט כזיהום עודף".
עוד נכתב כי "מתקן זה הוא מתקן קבע הקיים בכל מפעל מסוג זה והפעלתו מחויבת ומוסדרת גם בהיתר הפליטה של המפעל והוא במהותו מתקן בטיחותי וסביבתי… עשן שחור אינו אינדיקציה, כשלעצמו, לפליטות מזהמים בריכוז אסור מהארובה, קל וחומר שאינו מעיד על חריגה של מזהמים בסביבה שמחוץ למפעל. עיון במסמכים ציבוריים זמינים (לרבות היתר הפליטה של המשיבה והבקשה להיתר) היה בנקל מלמד את המבקש כי התנאים בדבר פליטת עשן שחור הם בתכליתם אסתטיים".
בית הזיקוק באשדוד. צילום: אילן אסייג
פז בתי זיקוק טענו עוד כי פליטת העשן השחור נגרמה כתוצאה מצירוף נסיבות יוצא דופן, ואולם לא היה בעצם פליטתו לגרום לזיהום אוויר חריג, ואכן לא נמדד זיהום אוויר חריג בתחנות הניתור באשדוד ובסביבותיה, ביום האירוע.
השופט גד גדעון כתב בהחלטתו כי "אין בפני בית המשפט כל ראיה לכך שאדם כלשהו, בין אם תושב אשדוד, ובין אם תושב ישוב אחר בארץ, נשם את האוויר המזוהם לכאורה, מן הטעם הפשוט שלא הונחה במסגרת הבקשה ראיה כלשהי לעניין מסלול זרימת העשן אשר נפלט מן הארובה שגובהה עשרות מטרים, לעניין התפשטות המזהמים באוויר ונחיתתם אל סמוך לפני הקרקע (ולגובה אדם), ולעניין מיקום הזיהום בטווח נשימת אדם מבחינה גיאוגרפית. לא נמצאה כל תשתית ראייתית לעניין זה במסגרת המסמכים שהונחו לפני בית המשפט, או בעמדת המשרד להגנת הסביבה, ואף לא בחוות דעת המומחה מטעם המבקש… יצוין ויודגש, כי המבקש עצמו לא טען כי הריח את האוויר המזוהם או כי קלט אותו בחושיו באופן כלשהו בזמן אמת. הוא אישר בתצהירו ובחקירתו, כי למד על אירועי הפליטה הנטענים בבקשה רק בדיעבד, מפרסומי המשרד. ממילא, אין בפנינו כל ראיה לכך שנחשף לאוויר מזוהם בגין איזה מן האירועים הנטענים".
בסיכומו של דבר כתב השופט כי בשל כך אין מתקיימים התנאים ההכרחיים לאישור התובענה כייצוגית. הוא דחה אותה והטיל על התובע הוצאות בסך 7,500 ש"ח.
