עדן וסלי, בעלת מוסך מאשדוד יצאה ב-7 באוקטובר לחפש את חברתה הטובה שבילתה במסיבת נובה ביער רעים, וזאת בזמן שהמחבלים עדיין מסתובבים בשטח, מראות הזוועה שהיא ראתה שם נחקקו בה.
חלק מהמראות שהיא ראתה היא תיעדה כולל את תמונת של האישה בשמלה השחורה, תמונה שעמדה במרכז המאבק להכרת עבירות המין שביצעו מחבלי החמאס בשבת השחורה. את חברתה, היא לא הצליחה לאתר והיא נחשבת חטופה בידי החמאס.
העדות הקשה של וסלי הייתה חלק מתחקיר הניו יורק טיימס שהתפרסם בסוף השבוע ועסק בעבירות המין הקשות, שרבים מארגוני הנשים בעולם העדיפו להתעלם ממנו.
"היא לא סיפרה לאף אחד שהיא הולכת למסיבה", סיפרה וסלי לאתר ynet, "היא הייתה אמורה לצאת איתי ביום שישי ובסוף יצאה למסיבה הזו. באותו לילה יצאתי לבלות והייתי ערה כשהתחילו האזעקות. עוד לא עיכלתי שעמית שם ושהיא בסכנה. היא כתבה הודעות לחברה אחרת: 'ירו בי'. הגעתי לאמא שלה במוצאי שבת. היא התחילה לבכות ואמרה לי: 'אני רוצה את הבת שלי בחזרה'. החלטתי שאני נוסעת לחפש אותה. כולם אמרו לי לא לנסוע כי היו עדיין מחבלים באזור. אבל נסעתי עם עוד שלושה חברים לפי המיקום שהיא שלחה לנו בכביש 232".
זהירות תיאורים קשים!
"היו שם מראות מאוד קשים. היו מאות גופות", היא שחזרה, "גופות של אנשים עם חצי גוף בחוץ וחצי גוף בתוך האוטו, חלקי גופות מפוזרים בכביש. אף אחד לא נגע בגופות עדיין. לצערי לאורך כל הציר היו רק גופות. חשבנו שאולי יהיה לנו קצה חוט לדעת מה עלה בגורלה של החברה והמשכנו לחפש.
"פתאום ראיתי גופה של גבר ולידו גופת בחורה. ביקשתי מהחברים לעצור. זה היה נראה שהיא נאנסה וגם נשרפה וגם נרצחה. גם ירו בה וגם שרפו אותה. היד שלה כיסתה את הפנים, היה לה פצע ירי בלחי והיא הייתה בלי תחתונים. הרימו לה את השמלה כלפי מעלה ואנסו אותו ואחרי שסיימו לאנוס שרפו אותה. זה לא מראה שעין אנושית יכולה לראות. האנשים שהגיעו איתי קיבלו את זה ממש קשה וביקשו לחזור הביתה".
פוסט שפרסמה וסלי
כך מדי יום היא המשיכה לנסוע לעוטף עזה והסתובבה בין זירות האסון כדי למצוא את עמית, אבל היא גם עזרה למשפחות הקורבנות, "הייתי מעלה לרשתות תמונות של אנשים. בעקבות הסטורי שלי אנשים גילו את יקיריהם שנרצחו. קיבלתי מאות הודעות של משפחות שמחפשות בני משפחה".
לצערה של וסלי, לפני מספר שנים היא חוותה טרגדיה אחרת, כאשר אביה דני וסלי היה נעדר במשך זמן רב, וגופתו נמצאה רק כעבור כארבע שנים.
זו לא הפעם הראשונה שווסלי מתמודדת עם חוסר ודאות שכזה. לפני עשר שנים חיפשה את אביה הנעדר, שנמצא מת אחרי ארבע שנים. "מה שעברתי עם אבא שלי ממש מזכיר את מה שאני חווה עם עמית. אי אפשר להסביר במילים. לא ישנתי ימים ולילות. אני מרגישה שהברק הכה בי פעמיים. עמית היא חלק ממני. גדלנו ביחד. עברתי איתה המון".
היא מלאה בציפייה לפגוש שוב את חברתה הטובה, "יש לי תקווה שהיא תחזור בחיים. היא פייטרית, היא מאוד אהובה והיא תגרום למחבלים לאהוב אותה ממש. היא בחורה ששורדת ואני מאמינה שהיא תחזור בחיים. לא רואה אפשרות אחרת".
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
