בגיל 15 היא התאהבה ברפואה כשהחלה להתנדב במד"א במסגרת המחויבות האישית. בגיל 18 התגייסה לצבא לתפקיד חובשת קרבית והתעקשה לשרת באוגדת עזה. היא טיפלה בפצועים, הצילה חיים, ובגיל 19 ועשרה חודשים, חודש לפני קורס קצינים, היא נרצחה במתקפת הטרור של חמאס בבסיס נחל עוז, אך לא לפני שנלחמה והצליחה לחסל מחבל שעמד מולה. הדבר היחיד שעמד לנגד עיניה של שיר ביטון ז"ל היה הצלת חיים. כעת, הוריה של שיר ז"ל – אורי ואסף, ממשיכים את משימתה. בראיון ל'כאן דרום' הם הבטיחו: "שיר תציל חיים גם במותה".
"שיר הייתה גיבורה. גם במוות שלה היא הראתה קור רוח", סיפרה אימה של שיר, אורי. כמעט ארבעה חודשים אחרי אותו בוקר אכזרי, הנורא ביותר שחוותה מדינת ישראל, והכואב ביותר שחוו הוריה של שיר ז"ל, הם משחזרים את הרגעים האחרונים בהם שמעו את קולה, ועל התחושות היום, בעיצומה של המלחמה, "יצאנו למלחמה הצודקת ביותר", אמר אביה של שיר, אסף. "מלחמה על הקיום שלנו, לא פחות מזה. וחשוב מאוד שכל האבידות לא יהיו לשווא. שזה יהיה הסבב האחרון בעזה. צריך לגמור את מה שקורה שם".
שיר ביטון ז"ל. צילום: פרטי
"תכתבי לי שכולכם בסדר"
בבוקר ה-7.10 בשעה 6:50 הספיקה שיר להקליט להוריה הודעה בוואטסאפ. "אמא, זאת שיר, זה מהטלפון של אחת החובשות שאיתי", היא אמרה, כשברקע קולות ירי רבים, "הטלפון שלי בחדר. אני לא כל כך יודעת מה קורה פה. תכף נבין, אבל אני אוהבת אותך. אני אעדכן אותך. תכתבי לי שכולכם בסדר".
האזינו להקלטה האחרונה:
"היא הייתה ילדה מאוד בוגרת ואמיצה. וההודעה שהיא הקליטה לנו באותם רגעים של לחץ ופאניקה, מראה את זה", אמרה אורי. "באותו בוקר היא ניהלה את האירוע עד שהיא נהרגה. סיפרו לי שבהתכתבויות שלהם בבסיס בעת הפשיטה, היא עדכנה במצב שלה. ברגע שהתחילו לזרוק עליהם רימונים, היא וירין – חברה טובה שלה שנרצחה גם, הצליחו לברוח מהמיגונית ולקחת את הטלפון והנשק. היא התכתבה עם הצוות כדי לעדכן במצב. היא לא ידעה מה קורה, וסיפרה שהיא הרגה מחבל אבל שיש עוד, ושהיא לא בטוב".
"באותם רגעים שזה קרה, דיברנו עם המפקדת שלה, וניסינו לבדוק מה קורה. המפקדת, שבכלל הייתה בחמ"ל בבסיס רעים ולא הבינה מה קורה בנחל עוז, אמרה לנו שהכל בסדר, ששיר במיגונית ואין מה לדאוג". היא כמובן לא ידעה ששיר כנראה באותם רגעים כבר ללא רוח חיים.
"מאז לא שמענו ממנה", אמר אביה של שיר. "במשך יומיים חשבנו שהיא חטופה. חיפשנו בבתי חולים וחיכינו, ורק ביום שני הגיעו מענף נפגעים לבשר לנו, ועם כל הכאוס שהיה באותם ימים, הם לא ידעו שום דבר ולא יכלו לתת לנו פרטים נוספים. מהר מאוד הם המשיכו למשפחה אחרת".
"הרגתי אחד בחדר", התכתבות של שיר ז"ל וחיילים מהבסיס באותו הבוקר
"את הלוויה עשינו שלושה ימים אחרי ההודעה, בשל פרוצדורה של הצבא שחייבה בדיקות מעמיקות ותהליך טהרה של הרבנות שלא הייתה ערוכה לכ"כ הרבה לוויות ביום, וגם הכאוס במחנה שורה, עיכב את ההלוויה".
שיר ביטון ז"ל. צילום: פרטי
שיר התריעה על דברים שקורים מעבר לגדר?
"לא לנו. שמעתי מחברים שלה שהיא אמרה שבאותו שישי היה להם שקט על הגדר, בשונה מבדרך כלל".
אתם מרגישים כעס כלפיי המערכת?
"יש לנו כעס גדול. יש לנו הרבה שאלות שאנחנו לא מקבלים עליהן תשובות. אבל לקחנו החלטה – אנחנו לא נותנים לכעס לנהל אותנו. אנחנו מנתבים את האנרגיה שלנו להנצחה ולפעילות לזכרה של שיר".
שיר ביטון ז"ל. צילום: פרטי
"צעקו לה 'תצילי אותי'"
היא שיתפה אתכם בתפקיד שלה, בחוויות מטיפול בפצועים?
"היא לא סיפרה לנו על מקרים רפואיים שהיא טיפלה בהם, פרט לאחד, כשהיא הגיעה לטפל בפצועים לכודים בתאונת דרכים. היא התקשרה אליי נסערת ורצתה לשתף אותי במקרה קשה שהיא טיפלה בו ולא ידעה איך להכיל את זה. היא אמרה שצעקו לה "תצילי אותי, תצילי אותי, בבקשה. אני לא רוצה למות", זה היה חייל בגיל שלה, וזה השפיע עליה מאוד, והיא הייתה חייבת להתאפס על עצמה בזירה ולתת טיפול רפואי. זה היה אחד הדברים הכי קשים שהיא חוותה. אבל היא התאפסה על עצמה והצילה את המצב. אני זוכרת שאמרתי לבעלי שכדאי שהיא תשתף את הדברים אצל בעל מקצוע, פסיכולוג, כדי שלא תישאר לה טראומה מזה, אבל שיר הייתה חזקה. היא הייתה מיוחדת".
שיר ביטון ז"ל (שניה מימין) אחיה והוריה. צילום: פרטי
"העיר אשדוד זכתה בחמישה אמבולנסים שימשיכו את דרכה"
"חשבנו איך להנציח את שיר, ובשיחה עם מד"א החלטנו ללכת על ניידת טיפול נמרץ על שמה של שיר, שתמשיך את המסורת של הצלת חיים כפי שהיא רצתה", אמרו הוריה. "שיר הייתה במשקל נמוך לפני הגיוס, ויועדה לתפקיד חובשת עורפית. היא לא הייתה מוכנה לזה. היא עשתה ועדה רפואית נוספת, שלפניה היא דאגה לעלות כמה קילוגרמים כדי להגיע לחטיבה הצפונית בעזה ולהיות חובשת קדמית. שיר לא רצתה לשבת במרפאה, היא רצתה טיפול נמרץ, לכן ניידת טיפול נמרץ היה הדבר הטבעי הראשון שרצינו שיהיה לזכרה".
"חודש וחצי לאחר מותה, התחלנו בגיוס כספים לאמבולנס, וקרה דבר מאוד מרגש בדרך. ב-30.12, תאריך יום ההולדת של שיר, קיבלנו בשורה ממפקד המחוז של מד"א ומנכ"ל ידידי מד"א שמשפחה מסוימת שאנחנו מכירים אבל ביקשה להישאר בעילום שם, תרמה ניידת טיפול נמרץ, 2 אמבולנסים, כיתת הדרכה במד"א שתהיה על שמה של שיר ותספר את הסיפור שלה, ואנדרטה לזכרה בתחנה. בנוסף לזה, לפני שבוע, ארגון תורמים תרמו למד"א אמבולנסים לזכר מתנדבי מד"א שנפלו במערכה, וגם פה יש אמבולנס נוסף לזכרה של שיר. העיר אשדוד זכתה בחמישה אמבולנסים, כולל האמבולנס שגייסנו כספים לטובתו, שימשיכו את דרכה של שיר, וחשוב לנו לראות את האמבולנסים האלו נוסעים בכבישים, ממהרים להציל חיים, ממשיכים את משימתה של שיר".
ניידת אמבולנס לזכרה של שיר. צילום: פרטי
שיר ביטון ז"ל. צילום: פרטי
"אהבתי לראות אותה רוקדת"
"שיר רצתה להיות רופאה וזה היה הצעד הבא עבורה. כל כולה הושקע בזה. גם בלימודים היא השיגה את הציונים הטובים ביותר. היא הייתה בכיתת מופת, סיימה לימודים בהצטיינות יתרה כשממוצע הבגרויות שלה הוא 118. היא הייתה מצטיינת בהכל".
שיר ביטון ז"ל. צילום: פרטי
חוץ מרפואה והצלת חיים, מה היא עוד אהבה לעשות?
"היא אהבה מאוד לרקוד, וזה אחד הדברים שהכי אהבתי לראות אותה עושה. היא הייתה מתאמנת בחדר כושר ואהבה לעשות ספורט. ריקוד, ספורט ולהתנדב במד"א, זה מה שהיא הייתה עושה רוב זמנה. היא הייתה ילדה טובה. לא היה לנו איתה מרד נעורים, היא אהבה ללמוד, הייתה ילדה של בית".
שיר ביטון ז"ל. צילום: פרטי
"שיר הייתה מעריצה שלנו. היא תמיד אמרה לנו את זה. היינו עבורה דוגמא לחיים בריאים, לזוגיות טובה, לחברות טובה. היינו משפחה ממש שמחה, בריאה, מגובשת", סיכם אביה. "ואני מאמין שגם עכשיו היא מסתכלת עלינו וגאה. אם היא הייתה הופכת לרופאה, היא הייתה הרופאה הטובה ביותר שיש. עכשיו היא רופאה מלמעלה".
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
