"כשהתחילה המלחמה אמרתי לאימא שלי 'זו מלחמה, אני מאוד מקווה שלא יקרה כלום, אבל זו המציאות וצריך להיות מוכנים לכל דבר'", כך פתחה את הריאיון, סבטלנה סבלייב, אחותו הגדולה של סמ"ר סטניסלב קוסטרב ז"ל, שנפל במהלך מבצע ברפיח לפני כשבועיים, כשהוא בן 21 בלבד.
סבטלנה וסטניסלב
סבטלנה הייתה עבור אחיה סטניסלב כמו אמא שניה לאורך חייו. אמם, בת 67, מתקשה לדבר עברית, ולאורך שלבי החיים סבטלנה הייתה זו שליוותה אותו – מסיבות סיום, אסיפות הורים, מפגשים בבתי ספר ועוד. וכאם שניה, ולמרות שהתכוננה נפשית מהרגע הראשון, היא קיבלה את נפילתו בקרב קשה מכולם.
"אני מרגישה שהחיים שלי נחלקים ללפני ואחרי", היא אומרת בכאב. "אני לא רוצה לצאת מהמיטה ואין לי חשק לכלום, לא לעבוד, לא ללמוד. אני מרגישה שאני נכנסת לדיכאון, ולפעמים רוצה שיעזבו אותי בשקט".
סמ"ר סטניסלב קוסטרב ז"ל. צילום: אלבום פרטי
משפחתו של סמ"ר סטניסלב ז"ל קמה משבעה ביום ראשון השבוע. אלו היו ימים ארוכים וקשים עבורם, כשהם מנסים להתמודד עם מותו של האח הקטן שלהם שבקושי שיתף בחייו.
סטניסלב ואמו
"ידענו שהוא נמצא בעזה והוא תמיד שלח הודעה לפני שהוא נכנס", היא אומרת, אבל פרט לכך, המשפחה לא ידעה דבר על מי שהיה. "אנחנו יודעים שהוא תמיד רצה להיות קרבי. הוא ניסה לעבור מבחן ליחידה מובחרת והיו חסרות לו כמה נקודות, ובסוף הוא הלך להנדסה קרבית. ועל שום שלב בדרך הוא לא סיפר או שיתף. אנחנו יודעים הכל מהחברים".
סטניסלב נולד בשנת 2002 בישראל. מספר שנים לאחר שאימו, שתי אחיותיו וסבתם עלו לארץ. הוא התגורר יחד איתן בביתם באשדוד, ועם השנים הצטרפו אחיינים למשפחה, שהיו קשורים אליו מאוד. סטניסלב לא היה מרבה לשתף ולספר, אבל הוא כן היה משחק עם אחייניו בזמנו הפנוי. "הוא היה צוחק עם הבנים שלי, ומבלה איתם, והם קיבלו את הבשורה על מותו מאוד קשה", מספרת סבטלנה.
סמ"ר סטניסלב קוסטרב ז"ל. צילום: אלבום פרטי
את ההודעה מקציני צה"ל קיבלה המשפחה ביום שבת ה-15.6, "השבת השחורה השנייה", כך מכנה אותה סבטלנה, ומשחזרת את הרגעים הקשים. "ביום שבת בבוקר בעלי לקח את הילדים לסרט. הם בני 11 ו-5. אני זוכרת שהתלבטנו באיזה שעה כדאי לקחת אותם לסרט. בעלי רצה בשעה 14:00 ואני אמרתי לו שיצא איתם על הבוקר. וטוב שכך. הזמנו כרטיסים לשעה 10:00, הוא יצא איתם ואני נכנסתי לחדר ללמוד. לקראת השעה 11:00 הייתה דפיקה בדלת ושמעתי את אמא שלי אומרת 'הם חזרו מוקדם', ופתאום שמעתי קול של אישה בוגרת, שאומרת את השם 'סטניסלב קוסטרב'. תהיתי מי הגיע לחפש אותו, וכשיצאתי מהחדר כבר ראיתי את אמא שלי נופלת על הרצפה".
ואיך סיפרת לבנים שלך על מה שקרה?
"אחרי שמסרתי לבעלי את הבשורה הוא לקח אותם לבאר שבע, וכשהם חזרו סיפרתי להם. דיברתי עם פסיכולוגית שייעצה לי כיצד לספר להם. היא אמרה לי להגיד להם את זה איך שזה, בלי סיפורים, ושיבינו שהוא לא יחזור. כשהם הגיעו פגשתי אותם בכניסה לבניין, לקחתי אותם הצידה וניסיתי להחזיק את עצמי שלא לבכות. פתחתי את השיחה בזה שסטניסלב אוהב אותם, סיפרתי להם שהוא יצא למשימה, שהוא נהרג בצבא. הקטן לא כל כך הבין את המשמעויות של זה והגדול ניסה להתנתק מהיד שלי שאחזה בו כדי לרוץ, ופשוט בכה בלי הפסקה. הקטן התחיל לשאול שאלות. הוא שאל מתי המשימה תסתיים, ואם סטניסלב הפך להיות כוכב בשמיים, ואמר שהוא רוצה שהכוכב ייפול חזרה לארץ, או שניסה להגיד שאולי חללית תאסוף אותו מהכוכב חזרה לארץ".
סמ"ר סטניסלב קוסטרב ז"ל. צילום: אלבום פרטי
מתי ראית אותו בפעם האחרונה?
"בשבת האחרונה לפני האסון. ישבנו יחד ואכלנו צהריים, ואז הוא יצא מהבית להסתובב קצת ואני נסעתי ללימודים ביום ראשון מוקדם בבוקר. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו".
"עשה דברים מדהימים מבלי לספר"
סטניסלב למד במקיף ח' באשדוד. "אני זוכרת שהוא רצה ללכת לכיתה מדעית ואמרנו לו שעדיף לו ליהנות מגיל הנעורים מאשר להיכנס ללימודים אינטנסיביים", מספרת סבטלנה, "אמרנו לו שהכי חשוב שתהיה לו תעודת בגרות ושלימודים מתקדמים אפשר לעשות תמיד, אבל גיל נעורים לא. בשבעה הגיעו חברים שלו מכל הצדדים – מהאזרחות, מהצבא, ושם הבנו כמה לא הכרנו אותו. הם סיפרו עליו דברים שבחיים לא חשבתי שאחי עשה. הוא היה בן אדם מדהים, עשה דברים מדהימים מבלי לספר".
סטניסלב וחברים בבית הספר
סמ"ר סטניסלב קוסטרב ז"ל. צילום: אלבום פרטי
"קצין שהגיע אלינו בשבעה אמר לנו שכשסטניסלב נכנס לחדר, החדר התמלא באור. וזה המשפט שאני לוקחת אותו איתי מאז. כולם סיפרו שהוא היה ילד מיוחד. החברים שלו ראו בו אור, הוא עשה המון דברים טובים בשקט, ולא סיפר. וכל מה שהוא נדרש לעשות מבחינת התפקיד – הוא עשה, מבלי לשאול שאלות".
סטניסלב ז"ל אמור היה להשתחרר משירות סדיר באוגוסט, אבל תיאר לעצמו שהוא כנראה ייקרא למילואים מיד אחרי. "הוא אמר לאמא שמיד לאחר החפש"ש שלו הוא בטח יקבל צו 8. והוא גם אמר שהוא מקווה שלא תהיה מלחמה בצפון כי הוא כבר ממש עייף".
סמ"ר סטניסלב קוסטרב ז"ל. צילום: אלבום פרטי
הייתה לו חברה?
"אומרים שכן. אני מקווה שכן הייתה לו חברה ושהיא תגיע אלינו ושנשמע ממנה סיפורים עליו. לי אין אפשרות לבדוק אם באמת היה לו קשר, אבל אם היא קוראת את זה – אני רוצה שהיא תדע שנשמח להכיר אותה".
בימים הראשונים של השבעה, פורסמה הודעה שלא הגיעו מספיק מנחמים ושהמשפחה קוראת לאנשים להגיע. זה הגיע מכם?
"זה היה פייק אחד גדול. זה התחיל ממישהי שאספה את הילדים שלה בשעה 14:00 בצהריים מהגן וראתה את האוהל שלנו ריק, כי זו שעה בד"כ שקטה. היינו שם אני והקצין ומישהו עבר שם ואמר שאנחנו לבד, וביקש שיבואו לנחם. בהודעה שיצאה ברשתות החברתיות אפילו אמרו שזה מתואם עם המשפחה, וכמובן שזה לא נכון. אבל ההזמנה הזו לבוא לנחם עשתה את שלה, וביום שלישי הגיעו כמויות מטורפות של אנשים. אני בטוחה שמי שעשה את זה – הייתה לו כוונה טובה. הגיעו אנשים מכל הארץ וזה היה מדהים".
סמ"ר סטניסלב קוסטרב ז"ל. צילום: אלבום פרטי
סמ"ר סטניסלב קוסטרב ז"ל. צילום: אלבום פרטי
סמ"ר סטניסלב קוסטרב ז"ל. צילום: אלבום פרטי
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
