"אני יודע שלא נשאר לי עוד הרבה זמן לשחק": ברוך דגו מדבר

לא רבים האנשים שהיו מאמינים שבגיל 35 יעשה ברוך דגו קאמבק היסטורי וישוב לעונת פרישה במועדון נעוריו עירוני אשדוד. חלפו 13 שנה מאז לבש דגו את המדים הצהובים, ובעוד כחודש ימים הוא יעשה זאת שוב. הפעם יהיה מדובר בשחקן אחר, שחקן עם קריירה מפוארת מאחוריו ועם שלל תארים בכדורגל הישראלי, כזה עם מעמד שונה ושנים של ניסיון בכל במה אפשרית. אחרי ארבע עונות בהפועל אשקלון, שבהן גרף לזכותו שתי עליות ליגה, זכייה בגביע הטוטו והישארות בליגת העל, דגו בהחלט מיצה את עצמו במועדון השכן. לנוכח היחסים המתוחים עם המאמן יובל נעים, הסיכוי להישאר היו קלושים, ובאשדוד יכולים כעת רק ליהנות מההפקר.

סוגר מעגל. ברוך דגו. צילום: פייסבוק עירוני אשדוד.

הם מקבלים שחקן בשל, אחראי, מנהיג של ממש שיכול לנווט ולעזור לחבר'ה הצעירים בקבוצה. וכדי להבין עד כמה דגו לוקח ברצינות ככל הנראה את עונת הפרישה שלו בקריירה ואת ליגה ב' בפרט, השבוע תפסנו אותו בזמן ריצה בחוף הים של שמונה קילומטרים מחוף ראשון לציון ועד יפו. לאחריה התפנה דגו לסגור מעגל ולהתיישב לריאיון החזרה שלו לעירוני אשדוד.
ברוך, אחרי הרבה שנים אתה בוחר לחזור. למה דווקא עירוני אשדוד?
"אני חושב שלפני השנים המדהימות באשקלון הייתה תקופה שישבתי בבית ופתאום מצאתי את עצמי בליגה א' בתקופה לא פשוטה. בשלב מסוים אמרתי לעצמי: 'יאללה, נלך ללא נודע, ומה שיהיה יהיה'. שיחקתי עם אשקלון בליגה א' והחזרתי אותה למקום הראוי לה. ועכשיו הרגשתי בדיוק את אותה סיטואציה. אחרי שלוש שנים מדהימות הרגשתי קצת כבוי בחודשיים האחרונים שהיו לא קלים בשבילי. קיבלתי הרבה הצעות מהליגה הלאומית ומליגה א', קבוצות מפתות מאוד, אבל רציתי להיות במקום שאני כשחקן מביא את כל כולי. אני אחד שפועל מרגש, שבא ונותן את כל כולו באימונים ובמשחקים וגם מחוץ למגרש על מנת להיות הכי טוב שיכול להיות. בתקופה האחרונה הרגשתי שאני צריך להיות במקום אחר, במיוחד כשאני יודע שלא נשאר לי עוד הרבה זמן לשחק. אני מרגיש שאני כבר צריך לחשוב על תחום האימון. רציתי להיות במקום שיצית אותי מחדש, שאני ארגיש בו טוב, מקום שאני יכול בעתיד להמשיך בו בתחום האימון. במקרה ישבתי עם שני חברים טובים מאשדוד שהם חלק מעירוני, אחד מהם שי אבו, והשני אילן. דיברנו פה ושם, הם היו איתי בקשר, ואז פתאום זרקו לי אם אני מעוניין לחזור לאשדוד. לא חלמתי בכלל על זה. חשבתי כבר לפרוש באשקלון, בבית שלי, שם אני באמת מרגיש כאילו גדלתי, כי אלו היו ארבע השנים הכי מדהימות שהיו לי. חשבתי עם עצמי, אמרתי: 'תנו לי לחשוב', שמתי על כף המאזניים את כל מה שיש לי ומה שהכי טוב בשבילי על מנת לשלב בין אימון למשחק, ואמרתי זו ההזדמנות שלי לבוא ולעזור למועדון שגדלתי בו. להחזיר להם באהבה גדולה. עשיתי צעד אמיץ שלא הרבה חשבו שאעשה אותו. אני שחקן שהולך עם הלב והאמת שלי, ככה תמיד הייתי. אני שלם עם זה במאת האחוזים, ושמח מאוד להתחיל דרך חדשה".

דגו בצעירותו. צילום באדיבות עמוד הפייסבוק של מ.ס אשדוד.

מה אתה יודע על סגל השחקנים והקבוצה הקיימת?
"כרגע לא יותר מדי. אני נכנס לעניינים לאט לאט ונמצא בקשר יום-יומי עם שי. דיברתי פעם אחת עם המאמן שרון מרציאנו, ואני מאמין שעוד אדבר איתו וניפגש. אני לא בא להיות מושיע, סך הכול חלק מהסגל, בא לעזור ולתת מעצמי. כדי להביא מה שאני יודע אני צריך שחקנים טובים לידי במסגרת היכולות שעירוני תוכל להביא".
אתה מנסה להנמיך ציפיות ממך?
"ממש לא. כל מקום שהייתי בו תמיד בנו סביבי וידעו מה אני מביא ומה אני יכול. לא התחבאתי ולא הסתתרתי מאחורי אף אחד. לא הייתי בא לעירוני אם זה לא היה ככה. אני בא להביא מהניסיון שלי ולנסות להצליח גם בליגה ב'. לא בא להעביר את הזמן ולזלזל. בא עם מקצוענות על מנת לעזור לעירוני להצליח".
להצליח זה אומר לעלות ליגה?
"ברור. בשביל זה באתי, לעלות ליגה. אבל חייבים להוכיח את זה על המגרש ולא בדיבורים. אם לא נעבוד קשה ונהיה ביחד, זה לא יקרה. אני עוד לא יודע כמה יהיה התקציב ומי יהיו השחקנים, אבל אני איפגש עם מי שצריך ואשאל את השאלות. מקווה ומאמין שיהיו שחקנים מספיק טובים כדי שניאבק על העלייה".
מה אתה חושב על כל נושא הפילוג בכדורגל באשדוד? צריך ארבע קבוצות או עדיף לאחד לקבוצה אחת?
"במ.ס אשדוד יש מחלקת נוער מדהימה וקבוצה בוגרת שמצליחה בליגת העל, אבל מבחינת קהל זה לא מצליח, אנשים לא מתחברים לצבע ולזהות. הקימו את עירוני, שזה דבר מבורך. עירוני צועדת לאט ובטוח למקום מאוד טוב, לסגנון של הפועל קטמון. אם היא תמשיך כמו שהתחילה, בארבע-חמש השנים הקרובות עירוני תעלה לליגות הגבוהות".
איזה מסר תרצה להעביר לקהל?
"קודם כול רוצה לקרוא להם שיקנו מניה, שזה הדבר הכי חשוב כי זו עמותת אוהדים. כמה שיקנו ויבואו בהמוניהם, זה יחזק את המועדון עצמו ואת הקבוצה – זה הבסיס לפני הכול. כל מי שאוהב את הקבוצה רוצה לראות אותה למעלה, ורק ככה יהיה אפשרי לקדם את המועדון הזה. במהלך המיזם שהתחילו לפני שנתיים הייתי בא למשחק פה ושם, וממה שראיתי מבחוץ זה נראה מדהים. אני נהנה לראות הורים עם ילדים אחרי 15 שנה מגיעים – אנשים שלא ראיתי בחיים, אפילו לא במשחקים של מ.ס – פתאום מגיעים. זה פשוט מדהים".

קיבלת תפקיד לאמן את המצטיינים של מחלקת הנוער של הפועל אשקלון. אתה מרוצה ממה שנתנו לך?
"האמת שהיו לי שאיפות יותר גבוהות ועדיין יש, אבל לתחילת הדרך זה בסדר. אני חושב שבסך הכול ההחלטה להיכנס לתחום האימון הייתה מאוחרת ולא נשארו יותר מדי תפקידים פנויים. הוצע לי התפקיד הזה, וקיבלתי אותו באהבה גדולה. זה לא סוד שאני מאוד אוהב את המועדון. הייתי תמיד יושב אחרי אימונים עם דרור אלמלם וכל מי שאוהב את המועדון, תמיד אמרתי להם שכדי שאשקלון תמשיך להיות בליגת העל צריך להיות בסיס ושיעלו שחקני נוער לקבוצה הבוגרת. גם אם אני מתחיל באימון מצטיינים, אני חושב שזה בית הספר הכי טוב שיכול להיות. יש לי שאיפות גדולות: כמו שהייתי כשחקן, גם כמאמן. אני חושב שזו התחלה טובה לשתף פעולה עם מוריס ז'אנו, עומרי כהן וחנוך אמר ועם כל מי שמסביב למחלקת הנוער. אני כבר מחכה לאימון הראשון עם הילדים, לבוא לאמן וללמד אותם ממה שאני קיבלתי".
אני מתארת לך סיטואציה: הגרלת גביע המדינה, עירוני אשדוד נגד הפועל אשקלון. באיזה צד יהיה הלב?
"הלב יהיה חצי כחול וחצי צהוב. חצוי. בהפועל אשקלון חזרתי לחיים, כמו שאומרים, אחרי תקופות לא קלות בפן האישי. כל השמחה, כל הכיף והאנרגיה כשחקן חזרו לי באשקלון. הפועל אשקלון תהיה בלבי לעד. עירוני אשדוד זה בית נוסף שלי, שם קיבלתי את הבסיס והחינוך. בזכות זה אני שחקן ומי שאני היום. אלו שני מקומות שהם תמיד יהיו הבית שלי".