פריחת הנרקיס

אם היה נדמה שלציווי ההלכתי “קול באישה ערווה” אין מקום בחיים המודרניים, בעת האחרונה, עם התגברות השיח על מקומן של נשים במרחב הציבורי, מתחזקת גם התופעה של הקפדה על איסור שירת נשים במסגרות צבאיות, חינוכיות וממלכתיות. זמרות מהעולם הדתי והחרדי עומדות בפני בחירה – להילחם ולשיר מול קהל מעורב או להתפשר ולשיר רק מול קהל נשי.

נרקיס, שמאז שהחלה את הקריירה המוזיקלית שלה מול קהל מעורב כבר הספיקה לכבוש את פסגת המיינסטרים הישראלית – גלגל”צ – עם שניים מלהיטיה “אל תעזוב” ו”שדות”, מופיעה בימים אלו ברחבי הארץ, כחלק מהשקת אלבומה החדש.

בהופעה בירושלים. צילמה: שרה שוורץ

וכך, בסמטה ציורית בלב שכונת נחלאות הירושלמית בנר חמישי של חנוכה קרה לי נס, רגע לפני שכל הכרטיסים נמכרו ולא נותר מקום ישיבה אחד לרפואה נותר כרטיס אחד שהספיק לשמונה שירים.

חושפת טפח ומכסה טפחיים

באיחור קל נרקיס עולה לבמה ופותחת את המופע עם שיר הנושא של אלבומה החדש “בוא נדבר אמת”. היא מפציעה בשמלה שחורה ומוקפדת ובנעלי עקב גבוהות.

קולה הנעים ממלא את המקום, הקהל – סטודנטים, מבוגרים, חובשי כיפות ומטפחות וגם כאלו שלא, חוזרים מהודו לצד ירושלמים דור שביעי – כולו מוקסם, מבקש לצלול למחוזות שאליהם הנפש מגיעה כשמוזיקה מעולה נשמעת ברקע.

עם סיום השיר נרקיס מבקשת להתקרב לקהל ההטרוגני ורגע לפני הדלקת הנרות המסורתית היא שואלת את באי האולם, "מאיזה צד מדליקים את החנוכייה?" מוזר לשבור את הקרח עם שאלה הלכתית שהתשובה אליה נמצאת ב"שולחן ערוך", אך נרקיס ממשיכה לטשטש את הגבולות בין הדתי לחילוני בבקשה לעזרת הקהל למילים המדויקות של נוסח הברכה.

נרקיס  מתארחת באולפן גל צה"ל. צילום: באדיבות גל"צ

כמי שגדלה ביישוב נצר חזני שבגוש קטיף וכבת לציונות הדתית, נרקיס יודעת היטב כי הסוגיה של שירת נשים עומדת כפיל גדול בחדר, והיא בוחרת לתת לה מענה בדרכה שלה.

נרקיס מדברת אלוקות. החיבור לרוח ולמקומו של הבורא נוכח ביצירותיה. אך למי שתהה, על אף החיבור העמוק למסורת, נרקיס היא הדור החדש, דור שמבקש לומר בקול "אני מורכב", דור בעל סתירות פנימיות, שאלות וחיפוש אחר מהות.

העמימות היא חלק ממנת חלקה של היוצרת, שנכון לכתיבת שורות אלו אפשר לספור את הראיונות שהעניקה כנראה על כף יד אחת. מדוע? בעיניי מדובר באמירה, ספק כפירה בדור הריאליטי שמבקש לפרוט על מיתרי הרגש של הקהל באמצעות סיפור חיים, ספק בקשה לפרטיות במציאות שבה התיעוד והשיתוף הם שם המשחק.

חומר מקורי

מתברר שאל המוזיקה היא הגיעה בטעות כאשר ביקשה רשות מצח דרורי, מלחין, מעבד מוזיקלי וחבר בלהקה של אביתר בנאי, להשתמש בשיר מתוך אלבומו הראשון “כיוון הרוח” כפסקול לסרט שיצרה.

אל המפגש המקצועי הגיעה נרקיס עם סקיצות לשירים שכתבה והלחינה וביקשה להשמיע לדרורי בבקשה לחוות דעת מוזיקלית. כשהבין דרורי שאשת הקולנוע שמולו אינה מתכננת קריירה מוזיקלית כזמרת, הוא לקח אותה תחת חסותו והבטיח שיפיק את אלבומה. אמר וקיים.

צילום: באדיבות גל"צ

“לקח לי המון זמן להבין שהשירים האלה שכתבתי, מישהו אי פעם ישמע אותם והם יצאו לרדיו”, היא מספרת לקהל הירושלמי בין שיר אחד לאחר ומוסיפה, “וזה קרה, זה קרה יחסית מהר, תוך שנה וחצי. לעבוד עם צח דרורי זו חוויה מדהימה בפני עצמה. הוא גאון מוזיקלי, וזו הייתה הרפתקה מיוחדת”.

אולי זו אווירת חנוכה ששררה באולם, אך בוודאות האור הגיע בדרכו שלו. בניגוד לצו השעה המבקש להוציא את הפלאפונים ולפתוח את הסטורי באיסטגרם, הסטורי שעל הבמה כנראה היה מרתק הרבה יותר, כי פרט לאורות הנרות והפרוז’קטורים המקצועיים, לא נראו מסכי לדים של סמרטפונים.

ההופעה המשיכה, והקהל התמסר לרגע. לאחר השיר הראשון הגיע ביצוע מרגש לשיר “אל תעזוב”, שאיתו פרצה נרקיס לחיינו וכבשה את פסגת שאיפותיו של כל אמן בישראל – הפלייליסט של גלגל”צ.

בשיר בעל המוטיבים מן המקורות, שיר השירים אם לדייק, מבקשת היוצרת מאהובה שלא יעזוב. אך למי שחשב כי זהו עוד שיר אהבה רומנטי אנושי, היא משיבה בכנות: “הרבה שואלים אותי, "על מי כתבת את השיר?" לא נעים להגיד, 'לו!' (מצביעה לשמים). לי זה היה ברור אבל… בסדר. ברגע שהשיר יצא ממני הלאה, כל אחד לוקח את זה למקומו שלו”.

בהמשך נרקיס מבצעת את השיר שפותח את אלבומה ונקרא “עצה”, לא לפני שהיא לוקחת את הגיטרה אל חיקה ומטיבה לנגן בה את השיר שכתבה והלחינה. “זה שיר שכתבתי במקום שבו הייתי צריכה עצה רצינית מהמומחים ביותר, בדיוק חזרתי לארץ מהודו והגעתי לצפת”, היא אומרת לקהל ומספרת על תקופה רחוקה.

בתום התיכון בחרה נרקיס להתגייס לשירות צבאי ולאחריו בחרה לבחון מקרוב את העולם החיצוני ו"לעבור צד". לבסוף, היא תספר, שבה למקורות. כיום היא מתגוררת ביישוב בעל האופי הדתי ניצן שמדרום לאשדוד ומאוכלס ברובו בידי מפוני גוש קטיף.

אך לפני המצב הנוכחי היו ימים אחרים, רחוקים: “הרי צפת הוא מקום שמזכיר לי את הודו. והשיר נכתב אז ממקום מאוד מבולבל ולא יודע מה להחליט, מצב ביניים”.

בהמשך היא בוחרת לבצע את השיר “מרים” שכתב ר’ שלום קורח בהשראת האחות מרים והמוזיקאית הראשונה בעם ישראל, שיר שמדבר על האישה שהמקורות מעידים כי גורל עם ישראל היה תלוי בה. כשראובן, שכל כולה עוצמה נשית, קול עמוק ונשמה גדולה שרה אותו, כל מילה היא זעקה, חדה.

עכשיו, תורה

לקראת סיום נרקיס בת ה-36 חושפת צד נוסף באישיותה, אימהי. “את השיר הבא כתבתי על הבן שלי הגדול, אליה מאיר בן שבע, שנורא נורא דומה לי, ונורא נורא קשה להיות עם מישהו כמוני באותו בית. לפעמים זה מאתגר נורא, אבל הוא אהבת חיי. בכל פעם שאני שולחת אותו בבוקר הלב שלי מבקש, ‘רק שה’ ישמור אותו, רק שיחזור כמו שהוא יצא, אפילו יותר טוב’. לא פשוט לגדל היום ילדים. וואו, כמה דאגות זה. שיהיה לו טוב בבית הספר, שחברים יאהבו אותו, שיזרום לו בהפסקות”.

צילום: שרה שוורץ

רגע אחרי היא כבר תשיר ביחד עם שירן בן טוב, זמרת הליווי שלה שמפליאה לנגן על פסנתר, ותפגין יכולות ווקאליות מדהימות בקאברים לנינה סימון, איימי ויינהאוס וביונסה.

לרגע נדמה שהמילים מן המקורות משתלבות עם הדיוות הגדולות לכדי שיעור תורה מוזיקלי, אולי זו הסיבה שבסוף ההופעה עומדת לה שורת מעריצות שמבקשות לדבר עם הזמרת. “היא ממש אמיצה”, אומרת אחת; השנייה כבר מכתירה אותה כ“ריטה הבאה”, ושתיהן ניגשות לקבל חיזוק מהאישה שככל הנראה פרצה את גבולות המגדר והמגזר. 