נועה וולושינוב בת 15 וחצי מאשדוד היא הזוכה הגדולה של גמר תחרות "הנואם הצעיר" שהתקיים הבוקר באשקלון. קדמו לו השלב העירוני והשלב המחוזי. את התחרות מוביל ארגון רוטרי.
וולושינוב לומדת בכיתה י' (מדעית) במקיף ה'. הנאום שלה עסק ביחסינו לילדים צרכים מיוחדים.
לא במקרה היא בחרה בנושא זה – נועה היא מדריכה שניה שניה של ילדים צרכים מיוחדים בתנועת "כנפיים של קרמבו". את נועה ליוו אימה, חבריה להכיתה, המחנכת והמורה ללשון.
"זה משמח וכיף", אמרה לאחר הזכיה. "אמא שלי והמורה התלהבו יותר ממני, אני חושבת".
את מורגלת בהופעה מול קהל?
"כן, די. אני חברה בקהילת ספוקן נוער באשדוד שכותבת שירה מדוברת, כך שאני די רגילה בדיבור מול אנשים. בדרך כלל זה נעשה בקבוצות קטנות ולפעמים גם באירועים גדולים יותר".
הנאום שלה כולל מסר לחברה: "אנחנו צריכים לצאת מהקיבעון, לפתוח את הראש, לתת לכל אחד מקום ולקבל את כולם בצורה שווה. לכולנו יש צורך מיוחד, כזה או אחר", היא מסבירה.
לוולושינוב יש מה לומר והיא גם יודעת איך להעביר את דבריה. אל תתפלאו אם עוד תשמעו עליה בתור מנהיגה חברתית.
נועה עם החברים מהכיתה, המחנכה והמורה ללשון, שבאו לעודד אותה בתחרות
הנאום המלא שלה לפניכם:
"אתה צריך להיות בן אדם מיוחד בשביל לטפל בילד עם צרכים מיוחדים".
כדאי לכם לזכור את המשפט הזה.
קוראים לי נועה ואני לומדת בכיתה י באשדוד, ואני מזמינה אתכם לדמיין את עצמכם בתוך גוף של אדם עם צרכים מיוחדים.
בין אם המוגבלות שלכם היא פיזית או נפשית, הגוף שלכם הוא כלא. והוא מה שמכתיב מה אתם בעייני החברה.
עכשיו, חיזרו לנקודת המבט שלכם כרגע. אתם החברה הזאת. אני בטוחה שכל אחד מכם שיושב כאן נתקל מתישהו באדם עם צרכים מיוחדים, ובלי שהוא שם לב עלו לו לראש כל מני מחשבות שלא בהכרח נכונות. למשל, אוטיזם לא בהכרח אומר שלא יהיו לך חברים. כיסא גלגלים לא ימנע ממך לשחק כדורסל ויש אנשים בעולם שהם ההוכחה החייה לכך שהסטיגמות האלה אינן נכונות,
אבל אנחנו עדיין ממשיכים לחשוב ככה מסיבה מסויימת.
האם נוכל באמת לקבל מתוך רצון כן אם הראש שלנו מקובע על שטויות שאנחנו בעצמנו לא בטוחים מהיכן הן באו?
האם נוכל להבין את אלו שאנחנו לא מצליחים להבין אם אנחנו אלה שמונעים מעצמנו לעשות את זה?
ולי, נמאס!
אני אומרת שהגיע הזמן לצאת מהקופסא שכל כך נוח לנו בה ולהבין שאנחנו טועים.
ילדים עם צרכים מיוחד לא חייבים ללמוד בכיתה נפרדת.
חינוך מיוחד הוא לא רק לילדים עם מוגבלות פיזית.
ילדים עם צרכים מיוחדים לא בהכרח נוטלים תרופות.
ילדים עם צריכם מיוחדים יכולים להשתתתף באותן פעיליות עם ילדים מהחינוך הרגיל.
ילדים מהחינוך המיוחד כן מקבלים חינוך טוב
ילדים עם צרכים מיוחדים לא מוזרים. הם לא מרביצים, הם לא משוגעים, הם לא הורסים.
אנחנו, אלה שכן.
והסיפור שלי הוא ההוכחה לכך.
אני מדריכה כבר שנה שנייה בתנועת הנוער "כנפיים של קרמבו", תנועת נוער שמשלבת צעירים עם ובלי צרכים מיוחדים ביחד. הפעולות שלנו מתקיימות בבית ספר יסודי לחינוך רגיל באשדוד ולא פעם ולא פעמיים נוצרו חיכוכים בין החניכים שלנו לבין התלמידים של אותו בית ספר.
באחת הפעולות שלנו בחודש שעבר ניגש אלי אחד החניכים שלי שקוראים לו שגיא והוא שאל אותי:"נועה, למה הילדים ששם מסתכלים עלי מוזר?"
לפני שהספקתי לחשוב על תשובה שתועיל יותר מ:"אתה לא שונה, אתה מיוחד" כי זה מה שכולם אומרים, שגיא ענה לעצמו ואמר:"אולי זה בגלל שאני מוזר?"
התיישבתי מולו בישיבה מזרחית על הרצפה והזמנתי אותו לשבת מולי, כמוני. כשהוא התיישב אמרתי לו:"אתה רואה? עכשיו כולם מסתכלים עלינו שונה כי כולם הולכים ועומדים ורק אנחנו יושבים ככה סתם על רצפה. אין בזה שום דבר רע".
שגיא אמר שזה עדיין מרגיש לו קצת מוזר, אז אמרתי לו :"לא מוזר, פשוט אחר." רציתי להמשיך אבל הוא קטע אותי ואמר:"אז אני פשוט מוזר-אחר"
לפני שהספקתי לענות שגיא קם ורץ מהמקוםף אבל לא לפני שהוא הביא לי את החיבוק הכי חזק שקיבלתי אי פעם מחניך.
הוא הלך, לפני שהספקתי להגיד שלו שזה שהוא "מוזר" רק הופך אותו למעניין יותר.
ומה אתם הייתם אומרים לו? איך אתם היתם מסבירים לילד בן 11 שאין שום דבר רע בלהיות אחר כשזה כל מה שהוא שומע מכל עבר?
זה לא קל.
אני בטוחה שגם לאלברט איינשטיין ואפילו טום קרוז עם הדיסלקציה היה קשה להאמין בגיל 11 שהם בעצם נפלאים ואין בהם שום דבר רע בגלל שהם שונים.
לכולנו יש חלק בזה.
אתם לא חייבים לפגוש ילדים עם צרכים מיוחדים בשביל לעזור. מספיק שאתם תשנו את הצורה שבה אתם והסובבים אתכם חושבים.
הסתכלו על מי שיושב מימינכם. עכשיו, על מי שיושב משמאלכם. נכון שהם שונים מכם?
זה התפקיד שלכם לגרום להם להבין שאין שום דבר רע בלהיות אחר.
אתם זוכרים את המשפט שלי מההתחלה? " אתה צריך להיות בן אדם מיוחד בשביל לטפל בילד עם צרכים מיוחדים."?
תנו לי לנסח אותו בצורה קצת שונה.
"התקשורת עם ילד בעל צרכים מיוחדים יהפוך אתכם לאדם מיוחד."
אסיים עם כמה שורות מההמנון התנועתי של "כנפיים של קרמבו"
*בשפת סימנים*
ואם נלך כולם ביחד,
ונחצה את המרחק
ואם נלך כולם ביחד
ונצעק חזק חזק
לכל אדם יש מקום אחד מושלם וכולנו יד ביד במסע הזה נצעד
כל אדם הוא חלק מכולם, ויחד נשנה את העולם.
