“למה שרמוטות?”
“אני בעד האג’נדה והכול, אבל יש לי בעיה עם המילה”.
“שרמוטות… לנו, המזרחיות, יותר קשה עם המילה כי היא בערבית, אז הקונוטציה יותר חזקה. זה פמיניזם גזעני שמדיר נשים מזרחיות”.
אלה תגובות שעולות כשאני מספרת שהצטרפתי השנה להפקת הצעדה בתל אביב—יפו. אז גם אני שרמוטה, גאה. גדלתי וחונכתי באשדוד. ואני גם מזרחית.
אקטיביסטית. רעות נגר. צילום: לובה פיין
מילה לגבי הדרה — אני יודעת. לא הכול נגיש לכולן. אבל הנגשה היא עניין חשוב של מעגלים. אם אני איחשף למידע ואיכנס למעגל — המעגלים שלי ייחשפו אליו גם, וכך נגדיל את הנגישות ואת ההשפעה של יותר קהלים על התוכן; בניגוד להדרה שתייצר מחנאות והפרדה של א/נשים עם אותה אג’נדה שבמקום להתגבש אל מול המטרה המשותפת יעסקו במאבקים פנימיים והכשלה הדדית.
גם באשכנזית "שרמוטה" זאת מילה קשוחה, הכול בסדר. "צעדת השיקסע" נשמע יותר מדיר בעיניי, ואת הכעסים עדיף להפנות כלפי האשם ולא כלפי אקטיביזם שהמטרה שלו משותפת לכולנו.
צילום: תומר אפלבאום
"שרמוטה" זאת מילה שמשתמשים בה לעומת נשים אם הן נהנות מסקס או אם הן לא “נותנות” או אם כן “נותנות”, אם הן מתלבשות או מתלבשות אחרת — אז וואלה, אני שרמוטה ושרמוטה גאה. אוהבת סקס ואוהבת להתלבש חשוף לפעמים ואוהבת לעשות מה שבא לי.
המשטור שנשים חוות עם מיניות הוא גרוע והוא האינטרפטציה המתונה למילת נשים. גברים גומרים הרבה יותר בקלות מנשים כי יש להם לגיטימציה ליהנות ממין. מותר להם להיות זיינים. נשים שנהנות מסקס הן שרמוטות.
אני רעות ואני אקטיביסטית
שמי רעות נגר, בת 34, ואני אקטיביסטית לזכויות נשים ולהט”ב. שותפה מייסדת באתר WDG חדשות הקהילה הגאה לצד ג’ורג’ אבני, שותפה מייסדת ומפיקת המופע “לסביהונסט” — מופע מערכונים ושירה גאה על נשים שאוהבות נשים — לא רק לנשים, לצד מיקה בן שאול, אשר רץ עכשיו בת,אטרון הבימה וברחבי הארץ, ורצה למועצת העיר של תל אביב—יפו מטעם מרצ.
צילום: ניצן קרימסקי
גדלתי בבית ימני ופלורליסטי, יש לי תואר ראשון בכימיה מאוניברסיטת בר אילן וחונכתי למחשבה חופשית וכבוד האדם וחירותו. ובחירותי מצאתי בית פוליטי במרצ. לא משעמם אצלנו בארוחות שישי.
בתור אקטיביסטית שטח, רבות הפעמים שנתקלתי בחומת הביורוקרטיה, החברה והממסד וזעמתי עליה, זעמתי על הא/נשים שמייצגות אותה, חברויות לעתים הסתיימו וכעסים השתמרו. לצד כל אלה התרגשתי מעשייה, מתגובות נרגשות של א/נשים שהושפעו, ראיתי את הבלתי אפשרי קורה וזכיתי להיות חלק ממהפכות שאת תוצריהן הרגשתי לאט אבל בטוח. שינוי חברתי מתחיל משינוי תודעתי. זאת עבודה קשה וסיזיפית, אבל רגעי החסד הם ההשוואה בין לפני ואחרי בחלוף כמה שנים — זה טעם לחיים.
רעות נגר. צילום: ניצן קרימסקי
אולם שלם של שכבת תלמידים מירושלים שמגיעים לראות את ההצגה “לסביהונסט” ולמחרת בית הספר מקבל טלפונים מהורים נרגשים שמודים על הפעילות החשובה הזאת; אייטם שעלה באתר WDG ובזכותו תוקנה עוולה — כי לפעמים מספיק רק לחשוף את המידע ולדרוש תשובות בפומבי; נשים שעברו תקיפה מינית נותנות את העדות שלהן באומץ מול מצלמה בפנים גלויות ומחזירות את האשמה והאחריות לתוקפן.
מצעדה של עשרות לצעדה של אלפים
הצעדה היא שיתוף פעולה של נשים שמתנדבות למען המטרה — בהפקה, בצילום, באסטרטגיה, בעבודה ברשתות החברתיות, תליית פוסטרים ובצירוף עוד ועוד שותפות ושותפים למעגלי צעדת השרמוטות הכסף מגויס מהשטח. העבודה נעשית בשתי ידיים.
"מטרת הצעדה היא לצאת
נגד תופעת האשמת הקורבן
ולצעוק: לא משנה מה לבשת,
איך התנהגת, או כמה שתית —
את לא אשמה"
צילום: תומר אפלבאום
אבל השנה — וזו סנונית ראשונה למהפכות שבדרך — נוצרו שיתופי פעולה שהם סימן לתהליך שהחברה עוברת עם הצעדה. תהליך איטי שכשאת בתוכו קשה לראות, אבל בהסתכלות כוללת — זה מאוד ניכר.
מצעדה קטנה לפני שבע שנים של כמה עשרות נשים לצעדת ענק בתל אביב—יפו של מעל 2,000 א/נשים, והשנה המעגלים מתרחבים.
צעדת השרמוטות ת"א 2017. צילום: שיר חכים
השנה קרו כמה שיתופי פעולה מפתיעים וחשובים במיוחד. עיריית באר שבע היא העירייה הראשונה בישראל שנותנת חסות ותקציב לצעדה בעיר שלה.
ברכה ברד, מנהלת הצעדה ומנכ"לית "כולן". צילום: לובה פיין
משמעות הדברים היא שעיריית באר שבע אומרת לתושבים ולתושבות שלה: אנחנו בעד חופש והגנה על נשים. אנחנו נגד האשמת הקורבן במקרים של תקיפה מינית. אנחנו מוקיעים מאיתנו את אותם תוקפנים שמנצלים נשים ומתחזקים על חשבונן תוך שימוש באלימות. וזאת אמירה מדהימה, וכל הכבוד לעיריית באר שבע על כך. גם עיריית תל אביב—יפו בוחנת את האופציה. מחזיקות אצבעות.
צעדת השרמוטות בת"א 2017. צילום: שיר חכים
שיתוף פעולה נוסף: מועדון הברקפסט בתל אביב—יפו נותן חסות ותקציב לקיום הצעדה התל—אביבית—יפואית ומקיים מסיבת צהריים בסיום הצעדה (ב—4 במאי).
“צעדת השרמוטות היא נגד משטור מיניות נשית”
בתור לסבית שיוצאת רק למסיבות להט״ב, כשמדי פעם יוצא לי להגיע למרחב בילוי סטרייטי אני מרגישה פתאום את ההבדל. אני בכוננות כל הזמן. לא ברור לי איך אפשר ליהנות ככה, ועוד יותר ברור לי למה תמיד במסיבות סטרייטיות גברים משתלטים על המרחבים.
צעדת השרמוטות בת"א 2017. צילום: שיר חכים
תמיד יחס הגברים נשים יהיה לטובת גברים. המון פעמים יצאתי למועדון כשרוב הא/נשים בו היו גברים. וזה לא בכדי. חוויה של אישה במסיבה או מועדון, ובמיוחד כשהיא בעמדת מיעוט מספרי, יכולה להיות מתישה.
אין לי בעיה שמתחילים איתי כשזה נעשה בצורה מחמיאה ונעימה. אבל לפעמים זה נעשה בצורה מאוד אגרסיבית, וכשאני מסרבת בנימוס, נתקלתי בגברים שממשיכים בכל זאת ומתעלמים מהרצון שלי. זה כבר נקרא הצקה.
כשהרצון שלך הופך שקוף, זאת תחושה נוראית. אין נוראית ומקטינה ממנה. ואני מנומסת ומנסה לכבד את הצד שמולי ולהכיל בסבלנות את ההצקות, אבל כשזה לא נפסק, אחד מהשניים יקרה: או שאפסיק להגיע או אלך מהמסיבה — אדיר את עצמי, וכך נשים רבות אכן מפסיקות להגיע או מסתובבות עם חברה שתשמור עליהן (מזכיר את הסדרה “סיפורה של שפחה”, שהן מסתובבות רק בזוגות) או שאגיב בתקיפות: “לא! זה לא! מה לא מובן?!” ואז אסתכן באלימות מילולית או איום כלשהו מאותו גבר שמולי שמלווה בתחושת חמיצות שהורסת את המסיבה.
צעדת השרמוטות ת"א. צילום שיר חכים
כשמותג כמו מועדון הברקפסט לוקח אחריות ונותן חסות לצעדת השרמוטות זאת אמירה חשובה. זאת הזמנה של נשים לחזור למרחבי הבילוי ולומר להן: אנחנו בצד שלכן. המסיבה הזאת היא הרבה יותר מחסות, היא עוד ניצחון.
בהזדמנות זו אשמח להודות לאם הצעדה, האישה שמנהלת את הכול, ברכה ברד. תודה שנכנסת לחיי, שינית ותיקנת עיוות של שנים. אילת טיבי, המפיקה המוכשרת שמצליחה לטפס על כל הר ולצלוח כל נהר. ותודה לצוות המדהים ששמות את עצמן בקו האש.
צעדת השרמוטות ת"א 2017 תומר אפלבאום
יש נשים מאוד אמיצות שלוקחות חלק בצעדה הזאת וסופגות תגובות מאוד אלימות ברשתות החברתיות — חלק נוסף וסממן של תרבות האונס והאשמת הקורבן. אם אתה גבר שקורא מילים אלה וקשה לך ואתה מתעצבן — אז תשאל את עצמך למה אתה כל כך כועס על נשים שמדברות על חוויות מאוד קשות שחוו? האם זה מייצג אותך, גברים שנוהגים באלימות כלפי נשים? איך אתה מרגיש כשנוהגים כלפיך באלימות? היית מעדיף לשתוק כדי שלא תיתפס כחלש? עד כמה רחוק תלך עם אלימות כדי לשמר תבניות כולאות של גבריות? איך תוכל לסייע בבניית מודל גבריות רגישה ונעימה יותר שבה כולנו נרגיש יותר כיף?
צעדת השרמוטות ת"א 2017. צילום: תומר אפלבאום
היכנסו לעמודי הצעדה, תקראו ותראו את הסרטונים. תעזרו לנו אל מול אותם תוקפני רשת. אין לי ספק שהחוויה של הדורות הבאות תהיינה מתוקנת הרבה יותר בזכותנו ובזכות אימהותינו המכשפות. זאת זכות להיות חלק מהדבר הזה️.
יש לנו מסר
השינוי שאנחנו מובילות בהצלחה שהולכת וגוברת זו השנה השביעית מייצר עולם שבו נשים חופשיות ליהנות ממיניות, ביטחון במרחבי הבילוי, פתיחות בדיונים ודעתן נחשבת. העולם הזה הוא עולם טוב יותר. צעדת השרמוטות היא צעדה היוצאת נגד אלימות מינית, האשמת הקורבן ומשטור מיניות נשית.
הצעדה נערכת זה שש שנים בישראל בכל קיץ בתל אביב-יפו, חיפה וירושלים. בשנת 2017 נכחו בצעדה כ- 2,000 א/נשים, והשנה עקב הרחבת שיתופי הפעולה והצטרפות קהילות נוספות נצפה לכ-10,000 צועדות וצועדים. השנה, שנת 2018, הצעדה תתקיים ב-4.5 בתל אביב-יפו.
בשנת 2011 אמר שוטר ממשטרת טורונטו בהרצאה שנשא: “נשים צריכות להפסיק להתלבש כמו זונות אם הן רוצות להימנע מפגיעה מינית”. אמירתו של אותו שוטר הובילה למחאה בינלאומית בשם Slutwalk, ושם הכול התחיל.
השנה הקמנו עמותה ששמה “כולן”. את העמותה הקימו פמיניסטיות, ממפיקות הצעדה ומנהלות קהילת שיח פמיניסטי, המונה כ-40 אלף חברות, ובראשן מנכ״לית העמותה ברכה ברד. עמותת “כולן” פועלת לקידום השיח והעשייה הפמיניסטית בישראל. צעדת השרמוטות הינה אירוע הדגל של העמותה.
נתונים שחשוב להזכיר, ולהכיר
1 מכל 3 נשים עוברת פגיעה מינית במהלך חייה.
1 מכל 7 נשים עוברת אונס.
1 מכל 6 ילדות עוברת גילוי עריות.
1 מכל 6 ילדים עובר פגיעה מינית.
ב—95 אחוז מהמקרים התוקף הוא גבר.
ביותר מ—85 אחוז מהמקרים התוקף מוכר לקורבן.
83 אחוז מכלל הנשים המתגוררות בתל אביב-יפו הוטרדו מינית לפחות פעם אחת בחייהן במרחב הציבורי.
האשמת הקורבן היא שם לתופעה של הפניית האצבע המאשימה בעבירות מין כלפי הנפגעות, ולא כלפי התוקפים. היא קיימת בכל דרגי וחלקי המערכת שאמורה להגן על נשים ולהבטיח את ביטחונן. מטרת הצעדה היא לצאת נגד תופעת האשמת הקורבן ולצעוק: לא משנה מה לבשת, איך התנהגת, או כמה שתית — את לא אשמה.
פגיעה מינית היא באחריות התוקף, והתוקף בלבד. עלינו כחברה להטיל על הפושע את האחריות למעשיו ולהפסיק עם התופעה הרווחת של האשמת הקורבן. מערכת החוק, החל מהמשטרה ודרך בתי המשפט והמערכת הפוליטית, לא מגנה על נשים ולא שומרת על ביטחונן בצורה מספקת. המערכת לא תומכת בנפגעות תקיפה מינית ולא מעודדת נשים להתלונן כשנפגעו. יש צורך לשנות את המצב וליצור אווירה שתומכת ומעודדת תלונות ולא כזו המאשימה נשים שהן שותפות לכך שתקפו אותן.
אין הצדקה לאונס לא משנה מה לבשת או מה מידת הקרבה לתוקף. אונס מתרחש גם בחברות שמתנהלות לפי קודי הצניעות המחמירים ביותר.
הצעדה של תל אביב—יפו תתקיים ביום שישי 4 במאי 2018, התכנסות בשעה 10:00 בכיכר רבין. סיום ברוטשילד 1. ושם תקלוט של די—ג'י נרקיס טפלר ומסיבת שרמוטות. אדירה במועדון הברקפסט.
הצעדה בבאר שבע תתקיים ב-7/6, יום חמישי בשעה 17:00.
