טעימות מאשדוד: 70 מנות-טעימה מתוצרת 50 מסעדות ושפים מקומיים (למעט אחד), והכול ב-10 שקלים למנה. זה מה שמצפה לכם בפסטיבל האוכל “עמים וטעמים” שייערך בגן אלישבע באשדוד בימים רביעי וחמישי 9 ו-10 במאי בשעות 19:00 עד 23:00. הכניסה חופשית.
כן, אשדוד — למי שלא שם לב — הולכת והופכת לסוג של מעצמה קולינארית. נכון, מסעדות נפתחות ויש שגם נסגרות, אבל דומה שבשנים האחרונות הסיפור של האוכל בעיר תפס תאוצה. ומי שלא מאמין, יכול לתת קפיצה לקטע הצפוני של טיילת החוף שהולכת ונבנית בימים אלה. במתחם נורדאו ובובר מתווספות עוד ועוד מסעדות, וזו רק אחת מה”נקודות החמות” בעיר. לקראת הפסטיבל עברנו בין כמה מהמסעדות שישתתפו, יחד עם מנהל הפרויקטים בחברה לתיירות, יוני חזיז, שמוביל את קידום הקולינאריה האשדודית בתקשורת.
אז מה יהיה לנו בפסטיבל? שפע של מנות שכל אחת מהן מתחברת לארץ מוצא שונה, דבר שיש בו גם כדי לבטא את המגוון האתני של אשדוד — על 99 (לפחות) העדות שבה.
את האירוע יזמה החברה לתיירות אשדוד זו השנה השנייה ברציפות. בפעם הקודמת הפסטיבל נערך בפארק לכיש בחודש ספטמבר. השנה הוא מגיע מוקדם יותר, היישר למקומו הטבעי: גן אלישבע המיתולוגי, שבעבר היה המקום בה"א הידיעה באשדוד כמעט לכל אירוע והפנינג עירוני. אולי כעת הוא יחל לחזור לימי הזוהר שלו, בתקווה שגם בעתיד אפשר יהיה לצפות ממורד הגן הפתוח אל הים בלי שתקום חומת בטון של בניינים שיסתירו.
השף ירון בן חמו, היועץ הקולינרי של פסטיבל עמים וטעמים. צילום: דנה מאירסון
היועץ הקולינרי של הפסטיבל הוא השף ירון בן חמו, שבעצמו יגיש מנות שהכין בכובעו כשף של המסעדות אטמוספירה ווינו דל מאר.
מסעדת טמדה TAMADA: חינקלי וצ'יבורקי (גאורגיה)
גיה פפיאשוילי, בן 49, נשוי ואב לארבעה, הוא הבעלים של מסעדת טמדה, מסעדה חדשה יחסית שנמצאת ברחוב הבושם. לפני כן היה בעלים של סוכנויות מוניות עד לפני שנה וחצי, אז נכנס לתחום האוכל והאירוח.
חינקלי במסעדת טמדה. צילום: דור גפני
חמוצים גאורגיים. צילום: דור גפני
צ'יבורקי. צילום: יוני חזיז
בפסטיבל יכינו פה חינקאלי (כיסוני בשר) וצ’יבורקי (מאפה בשר), ומאוד ייתכן שגם קבב גאורגי בתוך טורטייה.
פפיאשוילי: “המסעדה פתוחה לכל הקהלים, והמאכלים מתאימים לכל הקהלים, ויש לנו מספר מאכלים בתפריט שהם מהמטבח הגאורגי. זה מטבח מאוד עשיר. אנחנו בעיקר עובדים על אירועים וליינים, יש פה גם זמרות וזמרים שמופיעים. אצלנו הכול בשפע, כל האורחים שלנו יודעים שאנחנו אוהבים ויודעים לפנק. אירוח כיד המלך”.
מה אתה הכי אוהב לאכול?
“זה כמו שתשאל אבא איזה ילד הוא יותר אוהב, אבל אני בהחלט איש של בשר”.
מבחינתך, אוכלים כדי לחיות או חיים כדי לאכול?
“אני אוהב אוכל. אני מהגרוזינים שמאמינים שלא חשוב כמה אתה חי, אלא איך אתה חי”.
לחיים! פפיאשוילי. צילום: דור גפני
מה מקור השם “טמדה”?
“'טמדה' בגרוזינית פירושו האיש שיושב בראש השולחן ומוביל את האירוע והולך לפני הציבור, הוא מכתיב את הברכות ואת רשות הדיבור. שולחן גאורגי זה טקסיות, זה לא לשבת, לאכול וללכת. לשולחן יש את הכבוד שלו, האנשים, האווירה. אצל הגרוזינים הכול מתחיל ונגמר פה, בשולחן. אצלנו ערב זה טקס שלם, ארוך, שיכול להימשך עמוק לתוך הלילה. חוץ מהאוכל, יש ברכות, דיבורים, מוזיקה וכמובן שותים: וודקה, יין, ויסקי וצ’צ’ה, שהיא וודקה גרוזינית מאוד חזקה, אל תדליק לידה סיגריה”.
חצר אחורית: טאקו (מקסיקו)
מסעדה צעירה בת חצי שנה עם קונספט ייחודי שנפתחה במרכזון של שכונת חברת החשמל באזור א’. הבעלים הם מתן דהן (30) שהוא גם השף ומתן אטיאס (28).
יופי של מקום: מתן דהן ומתן אטיאס, הבעלים של חצר אחורית. צילום: דור גפני
מדובר בסטודיו שף קטן ואינטימי המתאים גם לאירועים פרטיים. “שנינו עבדנו יחד במסעדת וינו, מתן דהן היה השף שלה, שם הכרנו והחלטנו לפתוח מקום משלנו”, מספר מתן אטיאס.
מה הוא מבשל לנו? מתן דהן. צילום: יוני חזיז
למרות גילו הצעיר, דהן כבר הספיק לעבור די הרבה תחנות: עבד בעבר אצל אידי, יצא ללמוד בצרפת, עבד אצל יוסי שטרית וניהל מסעדות.
המטבח מחובר לחלל המסעדה. הסועדים יכולים להרגיש בעניינים, במלוא מובן המילה, ולעיתים גם נכנסים פנימה ונעמדים ליד הכיריים והתנור.
בפסטיבל יכינו טאקו: טורטייה עם בשר טחון, שעועית שחורה, עגבניות, חלפיניו ושום.
טקו מעשה ידיו של השף מתן דהן. צילום: דור גפני
המלצה: לא כדאי לוותר על קינוח
רונג’אן: פאד תאי וספרינגרול (תאילנד)
תוך כדי שהיא מכינה פאד-תאי ירקות מספרת רונג’אן אביטל בת ה-35, השפית של המסעדה התאילנדית שנקראת על שמה (ממוקמת בירידה מנורדאו לכיוון הים באזור א’) והפכה לשם דבר: “אני מבשלת כבר חמש שנים, בתאילנד לא בישלתי”, היא אומרת בחיוך.
מה את הכי אוהבת לאכול?
“משהו חריף, לא משנה מה. אני אוכלת גם פלאפל, קוסקוס, עכשיו אני ישראלית”.
מסעדת רונג'אן. צילום: דור גפני
רונג’אן נישאה לאבי אביטל, ויש להם בן משותף בן תשע, הלומד בבית הספר רעים. הבת (15) לומדת במקיף א’.
כתב "כאן דרום" עושה צרות לרונג'אן. צילום: יוני חזיז
טירמיסו: כדורי ריזוטו (איטליה)
המסעדה ממוקמת בלובי של מלון לאונרדו, מסעדת דגים וחלבית. הבעלים והשף ניב רוזיליו, בן 34.
“החלטנו ללכת על מנה של ריזוטו פונגי שעשויה מאורז ריזוטו בשמנת, פטריות שמפיניון ופורטובלו. אני מתבל אותה בטעמים שלא אגלה לך, והיא מוגשת בסיר קטן עם המון פרמזן, מנה טעימה וכיפית”, אומר רוזיליו.
כדורי ריזוטו בשמנת. צילום: דור גפני
מילה על הסצנה הקולינרית באשדוד.
“בעלייה אדירה. ברגע שנותנים כלים לחבר’ה הצעירים, ואתה רואה שרוב המסעדות המצליחות בעיר הן כאלה שבהן השפים הם לרוב גם בעלים או שותפים ומרגישים שייכות ומעורבות מאוד חזקות”.
רק נדמה לי שרוב השפים גברים?
“לא נכון. יש המון נשים בענף, גם באשדוד יש. אני מכיר חמש—שש מאוד מוכשרות, לאו דווקא במסעדות, יש גם כאלה שנמצאות בקייטרינג למשל”.
ריאליטי של אוכל מדבר אליך?
“פחות. אני מתרכז בשירות ללקוח ובהכנת אוכל טוב”.
אטמוספירה: גיוזה (סין)
השף ירון בן חמו (35), היועץ הקולינרי של הפסטיבל והשף של אטמוספירה (ממוקמת היכן שפעל הגג בסטאר סנטר) ושל וינו דל מאר (במתחם בובר), יכין גיוזה: כיסונים ממולאים שמייצגים את סין, ותפוח אדמה של מדורה, שמייצג את ישראל כמובן, אפרופו ביטול מדורות ל”ג בעומר בשבוע החולף.
הגיוזה של בן חמו, מסעדת אטמוספירה. צילום: דור גפני
בן חמו בענייני קולינריה מגיל 12. ההתחלה הייתה בעבודה בקונדיטוריה ביתית.
יש סצנה קולינרית באשדוד?
“בוודאי. אשדוד היא מעצמה של אוכל, ומה שמאפיין אותה זה הגיוון. יש פה הכול, מסעדות רחוב, מסעדות של מאמא שמבשלת על גחלים, מסעדות דגים, בתי קפה, פסט פוד, פטיסרי… יש מודעות קולינרית מפותחת. יחד עם זה, ענף המסעדנות בכל הארץ הוא ענף עם סיכונים, ההוצאות גדולות, יש חוסר יציבות, קשיים עם לקוחות, שיש להם תמיד דרישות, מתמודדים עם הרבה קשיים”.
ז’קוב דגים: פלאפל דגים (ישראל)
מסעדת דגים ותיקה מאוד שראשיתה בשנות ה-70 וממוקמת בכניסה לעיר על שדרות בני ברית.
צילום: דור גפני
המסעדה בבעלות משפחת ז’נו שבעבר היו גם דייגים. כיום מתפעלים את המקום בני הדור השני והשלישי של המשפחה, ובראשם תומר ואברהם, בניו של המייסד, ז’ק (ז'קוב). הטבח הצעיר נהוראי מפליא בקציצות הקטנות שהוא מטגן בקצב, מכניס לחצי פיתה, מוזג טחינה בנדיבות ומגיש.
עם טעם של עוד
יש גם מסעדות שבחרו מסיבותיהן שלהן שלא להשתתף הפעם, בהן אולי שתי המסעדות הכי ידועות בעיר: אידי דגים ופסקדו.
“זה פסטיבל פחות של מסעדות ממש ויותר של עמים וטעמים, משפחתי כזה, עם שיוך אתני או עדתי, אבל אני מאוד מפרגן”, אמר אידי ישראלוביץ’, בעלי מסעדת הדגים המפורסמת, אייקון של העיר ושל אוכל בכלל.
אידי. צילום: טלי קרן
“בהחלט יש כיום התעוררות באשדוד בכל מה שקשור למסעדות, אוכל וגם חיי הלילה, יש גם מקומות שנסגרו ועמדו שנים ריקים ונפתחו מחדש”, הוא מוסיף. “ישנה גם תופעה של מקומות שהחליטו כן לפתוח בסופי שבוע, אפילו שבעבר לא רצו לעבוד בשבת בלחץ רבנים או לא יודע מה. מה שעוד תרם להתעוררות הזאת בעיר היא ההשקעה האדירה של הרשות המקומית בתרבות. שמע, בחודש הבא מגיעים לפה קרראס וגם אלנה ויטלי במסגרת פסטיבל מדיטרנה. יבואו לפה מחו”ל בשביל לראות אותם, אתה יודע מה זה? אני מאוד מבסוט מזה”.
