המצב הביטחוני הרגיש לא מתעתע בסונדרין איבגי, אם לשלושה מגן יבנה, הפועלת בהתנדבות עבור חיילי צה”ל. עבורה כל תחילת מסע, סיום מסלול, טקס כומתה, מסדר או קבלת דרגה הם סיבה להעניק בחזרה ללובשי המדים.
“הכול התחיל מחלוקת סופגניות בחג החנוכה אי שם לפני ארבע שנים וחצי בעקבות ידיד טוב של בתי ששירת בחטיבת גבעתי”, היא מסבירה. “ההערכה שקיבלתי מכל החיילים הייתה חסרת גבולות, פשוט הציפו אותי באהבה, וחיפשתי אחרי אפשרויות נוספות להעניק להם, זה פשוט ממלא אותי באושר. זה כבר הרבה מעבר לפינוקים וחבילות מתוקים, אני מגיעה לחתונות של המפקדים, לבריתות וימי הולדת. הם מתייעצים איתי, ואני מלווה אותם בטוב וגם ברגעים שפחות”.
את מתנדבת בבסיסים קבועים או באופן ספונטני?
“בהתחלה התנדבתי עם חטיבת גבעתי, אך בעקבות לוחמת מיוחדת בת האזור התחברתי לגדוד קדם שנמצא בבא”ח זיקים, והם חלק מחילוץ והצלה של פיקוד העורף. זה גדוד שהוא הלב שלי, אותם אני מאמצת באופן אישי. מקביל, בשנה האחרונה התחלתי לפעול ב’יחד למען החייל’, הגוף המאוחד של קרן לב”י והאגודה למען החייל, וכל מי שפונה אליי — צנחנים, חינוך, גבעתי — כולם מקבלים מענה. לרס”רים של מרחב דרום יש את הנייד שלי ושל שאר הפעילים, ואנחנו נמצאים בקשר. עכשיו שיש התחממות בגזרה, והחיילים שלנו נמצאים שעות בשמש, הגענו לחלק ארטיקים ושתייה קרה”.
מהיכן את מקבלת את כל המתוקים והפינוקים לחיילים?
"בגן יבנה יש תמיכה מטורפת, פשוט קהילה אחת גדולה ומחבקת. אין פעם שאני פונה באמצעות קבוצות הוואטסאפ, רשתות חברתיות או באופן אישי ולא מקבלת מענה. אנשים פותחים את הלב באופן מעורר השראה, באמת".
רוצים להתעדכן ראשונים? להורדת היישומון (אפליקציה) של כאן דרום אשדוד:
יש מקרה או אירוע ששינה את חייך בעקבות ההתנדבות?
“אחד הלוחמים שלי, סרן זיו דאוס, מפקד מחלקה בגדוד קדם של פיקוד העורף, שהיה החלל הראשון של יחידתו, נהרג בפיגוע הדריסה בשומרון בחודש מרס האחרון, בדיוק שלוש שנים לאחר שהתגייס. דאוס נהרג במהלך פעילות לאבטחת צירים יחד עם סמל נתנאל קהלני. המחבל הדורס התנגש בהם בעוצמה בשעה שעמדו בקרבת עמדת פילבוקס, ומותם נקבע במקום. זה היה עבורי משב. קיבלתי ביום שישי את הבשורה והתרסקתי. בכיתי עם החיילים של הגדוד ואמרתי להם, “אני איתכם בכאב ובשמחה”.
בלוויה ראיתי את הלוחמים שלי מרוסקים, וה’ נתן לי כוח, אני לא יודעת איך, פשוט להרים אותם. אני איתם עד היום בקשר, מחזקת, שולחת הודעות, מנסה לעודד. תביני, אני ליוויתי את זיו לאורך כל הדרך שלו כחייל. יומיים לפני הפיגוע נפגשנו ביום המעשים הטובים. בשבעה שלו המח”ט הציג אותי להורים שלו כאימא של הגדוד, והם אמרו לי, ‘את לא מבינה כמה הוא דיבר עלייך’. זה שבר לי את הלב ורק עודד אותי להמשיך ולתת את כל כולי”.
