המגפיים עושים קאמבק

להיות מושבניק זה נשמע יפה וגם נחמד
אבל זה לא מתאים לכל אחד
כי צריך להיות חרוץ לא ללכת רק לרוץ
ולא למצוא תמיד איזה תירוץ

לחלוב יום יום את הפרות ברפת
לטעון תיבות בצל, חציר ולפת
לקטוף פירות מן המטע בחיל
לעבוד ביום וגם לשמור בליל
לגור בחיק הטבע זה חלום
לקום בבוקר להגיד שלום
עם ריח פרדסים רפת וכבשים
לעשות הכל לבד ללא נסים…

(מתוך השיר “לחיות בחיק הטבע”, מאת: ישראל ויסלר פוצ’ו, לחן: שי לביא, אחד הלהיטים הגדולים של להקת “מגפיים” המיתולוגית)

המושבניקים שבינינו, ולא רק הם, זוכרים ודאי את להקת “מגפיים”. כן, אותה להקה של חברי מושבים, רובם בתחומי המועצה האזורית באר טוביה, שפעלה מסוף שנות ה-70 ולאורך שנות ה-80. זו הייתה, אם תרצו, האחות הקטנה של להקת הגבעטרון — להקת הקיבוצניקים הוותיקה, כלת פרס ישראל.

מגפיים המקוריים מבצעים את "לחיות בחיק הטבע":

ב”מגפיים” היו בשיאה כ-30 משתתפים, והרזומה שלה כלל הרבה שירים, בעיקר מפרי עטו של יורם טהרלב. הם הוציאו תקליטים, עשו סבבי הופעות וקרעו את הבמות. המופעים כללו גם קטעי המחזה מהוויי החיים במושב, כשהכול עוד היה פשוט ותמים יותר, והחקלאות משלה בכיפה, בטרם הנדל”ן השתלט על העניינים. או כך לפחות רצינו להאמין.

מגפיים פלוס

ובכן, "המגפיים" עושים קאמבק. כן, בגרסה מעט שונה, אינטימית יותר; ובכל זאת, קאמבק. בשבועות האחרונים התגבש לו ההרכב “רביעיית מגפיים פלוס”, שכוללת שלושה מיוצאי הלהקה ההיסטורית ואת בתו של אחד מהם.

רביעיית מגפיים פלוס. מימין: אבי רוזנבלום, מיכל גבע בן שבת, אבי גבע ונחמן רונן. צילום: יגאל בצר

קבלו את אבי גבע ממושב בצרון, שהיה סולן מוביל בלהקה המקורית, אבי רוזנבלום מבית יצחק ונחמן רונן מכפר חיים. אל שלושתם הצטרפה צלע נשית, מיכל גבע בן שבת, בתו של אבי, שלפני קצת יותר משנה עברה מהכפר אל העיר — אשדוד. שי לביא, במאי הלהקה המקורית, מלווה את ההרכב המחודש בנגינת פסנתר, והם מבצעים מהרפרטואר של הלהקה הישנה והטובה.

גבע חוגג השנה 70, גם רוזנבלום. הם בגיל של המדינה. רונן כבר ציין 72 שנים, ומיכל היא מהדור הבא, בת 41, בעצמה אימא לשלושה.

רביעיית מגפיים פלוס במופע המחווה ליורם טהרלב לפני שבוע:

“ההתחלה של 'מגפיים' הייתה כששי לביא אסף את כל מי שהיה סוג של כוכב מהמושבים, מי שהשתתף בחגי הכפר בעיקר והתבלט”, נזכר אבי גבע. “שאול ביבר, האבא של הלהקות הצבאיות, ראה את ההופעה הראשונה שלנו בקונגרס הציוני ואמר, ‘יש לכם זהב ביד’. וככה ממופע חד פעמי הפכנו ללהקה”.

אז איך זה לחזור לבמות אבי?

“ההרכב הזה הוא נחמד ונעים, ועם הבת שלי בכלל כיף חיים”.

הרביעייה ושי לביא מתארחים בתכנית של פאולה וליאון רוזנברג

הצלע הנשית

מיכל נשואה לעו”ד מיקי בן שבת. הם הורים למיה, בת 13, שלומדת במגמת מחול במקיף ז’ באשדוד, אורי; בן 7, לומד בבית ספר קשת; ורומי, בת 4 וחצי, בגן.

מיכל באולפן. צילום: אורי קריספין. איפור ועיצוב שיער: גליה סויסה galia deri swisa

היום את אשדודית.

“נכון, אנחנו גרים בי”ב, והילדים לומדים כאן. אני חצויה, אני חצי מושבניקית וחצי עירונית, אוהבת את השקט של המושב, אבל גם את הקצב של העיר, אוהבת מאוד את הים באשדוד. סבא וסבתא מצד אבא היו ממייסדי בצרון. אני מאוד מחוברת למושב, אחי קבור במושב, חברים שגדלו איתי גרים שם. אבל החיים דינמיים. בתור ילדה אהבתי את הקהילתיות במושב, בתור מבוגרת פחות, אני אוהבת יותר את הפרטיות שלי”.

רוצים להתעדכן ראשונים? להורדת היישומון (אפליקציה) של כאן דרום אשדוד:

להורדה באנדרואיד

להורדה באייפון

מיכל, מי שר יותר טוב: את או אבא?

“(צוחקת) הוא טוען שאני השדרוג שלו, אבל אני לא מתווכחת איתו”.

צילום: אורי קריספין

מאיפה צץ הרעיון להחזיר את "מגפיים"?

“שי לביא פנה לאבא שלי, והרעיון התגלגל הלאה. לאמיתו של דבר הלהקה התפרקה כשאבא שלי חלה בסרטן, מכיוון שהוא היה סולן ראשי והכול היה עליו, אז החליטו לפרק. מאז כמובן שהוא הבריא. אגב, גם אימא שלי הייתה בלהקה”.

אז זהו, אתם כבר מופיעים?

“בטח, בעיקר בבית היוצר, והכול סולד אאוט. בחמישי הופענו בגן שמואל ביום ההולדת 80 של יורם טהרלב.

כמעט כמו "בית קטן בערבה". להקת מגפיים המקורית, תמונה שהפכה לסמל

הביקוש גדול והאולמות מלאים. מסתבר שיש הרבה אנשים שאוהבים את שירי ארצץ ישראל ומתגעגעים לנוסטלגיה. יש בהם גם שירים שאנשים מכירים מהרקדות. הוותיקים בהרכב מפרגנים, ממש כיף. גם ותיקי 'מגפיים' רבים מפרגנים ושמחים שחזרנו לבמה”.

שיר כאב

מיכל גבע שרה מאז שהיא זוכרת את עצמה. בילדותה ראתה את אביה, כוכב הלהקה, בהופעות ובחזרות ואת אימה, שרקדה בלהקה, וגם היא נדבקה.

צילום: אורי קריספין

“שרתי מגיל צעיר, הייתי גם בלהקה צבאית, בצוות שלי היו גם ניקי גולדשטיין ויוסי אזולאי. בינתיים הפסקתי לשיר, עזבתי את המושב, היה לי חשוב יותר להקים משפחה, התחתנתי, ילדתי שלושה ילדים. הלכתי למסלול אחר, וכיום אני מנהלת משאבי אנוש בבית דפוס ביבנה”.

החיידק של השירה היה איפשהו חבוי אי שם?

“כן, גם הופעתי לאורך השנים. הייתי זמרת ליווי של צביקה פיק, עשיתי כל מיני הפקות, עד שאמרתי ‘די’".

את אוהבת להופיע?

“מאוד”.

צילום: אורי קריספין

יש בך רצון להוציא ביום מן הימים חומר מקורי?

“בעיקרון יש לי דיסק במגירה”.

ולמה שלא תוציאי אותו לאור?

“לא יודעת, יש לי סיפור חיים מעניין. כמו שאמרתי, אבא שלי חלה בסרטן, ולפני 11 שנים אחי, עומרי, נהרג בתאונת דרכים. הוא גם היה אמן בנפשו ומוזיקאי בחסד. הוא היה בן 26. זה קרה בברוקלין, ניו יורק. הוא חי שם תקופה, עבד על דיסק, חצה את הכביש ברגל, ורכב דרס אותו. נהג שיכור, שכנראה גם נסע בלי אורות, ולא ראה אותו. סיפור שלם שליווה את כל המשפחה.

האח, עמרי גבע ז"ל. מוזיקאי מחונן

חלק מזה שזנחתי את המוזיקה, האמת, כי הוא כתב לי כמה שירים, נכנסתי לאולפן להקליט אותם. עשיתי אלבום עם המפיק נדב ביטון, הוא הופק אבל לא יצא. היה לי קשה, לא הייתי מוכנה נפשית, זה היה שנה אחרי שעומרי נהרג, והדיסק לא יצא”.

זה עוד יקרה?

“לא יודעת, נבר סיי נבר. יש שם שירים מאוד טובים, בעיקר של עומרי”.

יש לכם משק?

“היום הוא לא פעיל. אבל בעבר היה מאוד פעיל, משק עם חממות, רפת, עגבניות, כילדה עבדתי בו הרבה".

אבי גבע ובתו מיכל יחד על הבמה

אימא הייתה מורה לחינוך גופני.

“נכון, בבית הספר התיכון האזורי באר טוביה, ובינתיים יצאה לפנסיה. היא הייתה גם מורה שלי ושל אחותי בתקופה שהכול עוד היה מותר. יש לי אחות גדולה יעל ויהונתן הקטן, גם הוא נגן וזמר”.

מגפיים + עקבים

את מיכל תוכלו לראות עולה לבמה עם נעלי עקב, לא בדיוק מגפי הרפתנים של פעם אמנם, אבל היא בהחלט מחוברת להווי ולחומרים הישנים.

אהבת את “מגפיים” בילדותך?

“ברור! הערצתי אותם בתור ילדה, ועכשיו אני נהנית מכל רגע. אבא נמלא גאווה כשאני שרה איתו. הוא מאוד רוצה שאחזור למוזיקה”.

איזה שיר של “מגפיים” את הכי אוהבת?

“את ‘עוד ישנם’ של יורם טהרלב. אני גם שרה אותו דואט עם אבא שלי בהופעה: "(מפזמת) לעבור בתוך הטבע ולשמוע ולראות ולנשום אוויר בשפע ולקחת לראות, עוד ישנם ימים כאלה שהלב פתאום רחב ואתה מרגיש כמו מלך, והכול מתחיל עכשיו’”.

מה הנאמבר הכי חזק?

“המנון הלהקה ‘הורה מגפיים’, שאיתו היו מסיימים את המופע: ‘שירו זמר, עם וילד, מחאו כפיים, לא נותקה עוד השלשלת של המגפיים…’. בסיומו הם היו זורקים מגפיים על הקהל. היום מקסימום זורקים פרחים”.

ריח הזבל, ניחוח חציר. מגפי רפתן ממושב באר טוביה. צילום: ניצן ורד

ואיזו מוזיקה את עצמך אוהבת, חוץ ממגפיים כמובן?

“בעיקר פופ ורוק, בלדות. יו טו, ביטלס, גם ביונסה, מריה קארי, אני אוהבת שמאלץ, כן, ברור, קולות טובים שחודרים לנשמה. אני לא אוהבת שירים בלי משמעות, שהם סתמיים, סטטיק ובן אל פחות מדברים אליי. את שירי מימון אני אוהבת ואת הפרויקט שלה עם בוסקילה, אבל כן, בילדותי הערצתי את ירדנה ארזי, פוסטרים בחדר, כמובן. אני זוכרת שפעם ירדנה התארחה בהופעה של 'מגפיים', ואבא הכניס אותי אליה מאחורי הקלעים. כל כך התרגשתי, הסמקתי כמו עגבניה, לא הצלחתי להוציא מילה”.

"מגפיים" המקוריים היו טובים?

“ברור, מה השאלה. הם היו מעולים, הופיעו בארץ ובחו”ל, אצל רבקה מיכאלי, הם היו כוכבים, גאווה ענקית, במיוחד כשאבא שלי גם היה סולן. היינו כמו משפחה אחת גדולה. הילדים של הזמרים, היינו נפגשים יחד. זאת ילדותי, שלי ושל האחים שלי”.

ת’אמת, מי יותר טוב, "מגפיים" או הגבעטרון?

“וואו, שאלה קשה, אבל בשבילי "מגפיים", כי הם גם היו עושים המחזות, קטעי קישור, מאוד ססגוני ומעניין, מיני מחזמר שכזה”.

צילום: אורי קריספין

מה החלום שלך?

“אני אוהבת את הבמה, זה חיידק וזה מקומי הטבעי, פעם גידי גוב אמר, ‘אני ביישן עד שאני עולה על הבמה’, ואני מאוד מתחברת לזה. החלום שלי הוא לשיר דואט עם עברי לידר, ולא סתם דואט, אלא שיר של עומרי. אין לי ספק שאם הוא ישמע את השירים שלו, הוא יאהב. עומרי הקדים את זמנו. הוא היה גאון מוזיקלי. כשעומרי היה בניו יורק, הוא היה בהופעה של עברי לידר. כך שזה יהיה הגשמת חלום שלו ושלי יחד”.

היית נערת רוק פרועה?

“(צוחקת) היה פעם, אבל האמת שכנראה תמיד הייתי ילדה טובה. אני חנונית, אין טעם להכחיש”. 

איפור ועיצוב שיער מיכל גבע: גליה סויסה

בעל האולפן: אמיתי ויספלד, מושב אמונים