אושרי כהן, מהנדס במקצועו ובמאי תיאטרון בתחביבו ביים הצגה על פי מחזותיו של חנוך לוין בקבוצת התאטרון הקהילתי באשדוד ברמוזה.
כהן, 44, אשדודי הנשוי לגלית ואב לטל, 14, רוה, 11 ופלג, 6, מהנדס אזרחי בהשכלתו העובד בחברת נתיבי ישראל כמנהל תחום הבטחת איכות של גשרים ומבנים.
"ביום אני עוסק בגשרים, היה לי חלק בבניית מחלף נשרים בכביש 431, בהרחבות של כביש 6 כולל גשרים, מסילות רכבת וגם ברכבת הקלה, אבל בערב אחת לשבוע או קצת יותר אני אוהב תאטרון. מאז ומתמיד אהבתי תאטרון, אמנות המשחק תמיד קסמה לי".
"לפני כ-17 שנה ראיתי מודעה בעיתון על קבוצת תאטרון למבוגרים שנפתחת בהדרכתם של ג'רום ארוש ונחום ישראלי בקבוצת תאטרון ברמוזה, ביחד עם אשתי נרשמתי לקבוצה. אצל ג'רום למדתי ליצנות רפואית ועבודה עם מסכות ואצל נחום למדתי תאטרון ריאליסטי, מודרני, יסודות הקומדיה וגם בימוי.
המשתתפים במחזה
"עם הקבוצה שנתגבשה העלנו ערב עם מונולוגים ודיאלוגים וזאת הייתה הפעם הראשונה שלי על במה. לאחר מכן עלתה גם הצגה בשם "טופז" בה לקחתי חלק בבימויו של נחום ישראלי. עם קבוצת הבוגרים של ברמוזה יצאנו להופעות רחוב, השתתפנו ב פסטיבל עכו עם כמה מיצגים בשנים הבאות חבורת "ברמוזה" גדלה לקבוצות נוער וילדים.
"הצטרפתי לקבוצת תאטרון בהדרכתה של דבי לומברוזו במונארט והעלנו הצגה בשם "כל אדם". לפני כשלוש שנים התקבלתי לקבוצת תאטרון בגבעתיים ובבימויה של פנינה לוי מ"תאטרון הפנינה" העלנו מחזה בשם "מים רבים" שהשתתף בפסטיבל "כל הארץ במה" בצוותא בתל אביב".
לפני כשנתיים פנה אליו ג'רום ארוש עם הצעה להדריך קבוצה של בוגרים, ולאחר היסוס לא רב החליט להיענות לאתגר: "ההנאה הייתה עצומה, הרגשתי שיש לי מה לתת ומה ללמד, כך שפעם בשבוע היינו נפגשים בשעות הערב לומדים, משפרים את הביטחון העצמי, העמידה מול קהל, עושים עבודה על דמויות, מאלתרים, עבודה עם הגוף, שרים ומשחקים".
איתמר רז
"השנה החלטתי להעלות את רף הריגוש שלי ושל הקבוצה ולהעלות ערב מונולוגים ודיאלוגים של חנוך לוין. במהלך השנה נפגשנו פעם בשבוע ללמוד את אמנות התאטרון, לאחר כמספר חודשים של עבודה התאמתי לכל שחקן את הדמות שמתאימה לו בעיניי מתוך מחזותיו של חנוך לוין שהוא בעיניי מחזאי גאון".
קודם להצגה פתח אושרי, איך לא, במונולוג קצר כדי להכניס את הצופים לאווירה המתאימה: "בואו לפגוש קוסם לא מוצלח, שאישה מהקהל לשניים חתך, כשנתבקש אותה לחבר, הבינו כולם כי זה כבר עסק אחר. וגברת שחזרה מטיול מאורגן, שהיה נורא כיף וממש בלגאן, בין מגדלים, למוזאונים וכנסיות, היא לא מוכנה לעוד כאלה נסיעות. ואחת שעוזבת ללונדון ולא רוצה ליווי, ומגלה ששם זאת לא מציאה או בילוי, כי מי יכסה אם בלילה קר? ומי ייתן נשיקה בעיקר…וגם עיוורת זקנה חסרת מזל, שחבלות בגופה הן דרך גורל, בין ביתה לקופת חולים, היא שומעת איך אנשים צוחקים. ואישה קנאית לכובע, פצירה ושוקולד, שבחייה כנראה תישאר לבד, כי בדיוק כזה וכזה היא רוצה, וחלום הוא כל דבר, שלא אצלה נמצא, וזקנה שהציעו לה להיות רמטכ"ל, והיא כמעט ולא הסכימה בכלל, למענה, כל צבא סין התאגד, והבטיחו לאהוב, להקשיב ולכבד. ועוד אחת שבשביל אהבה תעשה הכול, אך אובססיביים כפייתיים, לא תוכל לסבול, כשפגשה בחור מוזר ומשונה, שהזכיר לה בלי סוף כי הם קבעו בשמונה, ועוד זוג הורים, שמבשורה רעה בורחים. כי יש חתונה, 800 עופות ו-400 אורחים, ולאירוע הזה יש בפרוש תאריך ובדלת יש נודניק שאף אחד לא צריך".
יהודה בר יוסף
לחלק מהמשתתפים זאת הייתה הפעם הראשונה בה עמדו על הבמה וההתרגשות של כולם עלתה לשיא. לבמה עלו חברי התאטרון הקהילתי: יהודה – מורה ומדריך לקריינות, מנחה וקריין באירועים ממלכתיים, קריין חדשות, אמן מספרי סיפורים. איתמר – גמלאי עיריית אשדוד בעבר עבד בתעשייה הצבאית, חובב משחק ושירה. דורית – גמלאית משרד החינוך סבתא ל 6 נכדים, ליצנית רפואית שהשתתפה במספר הצגות. מירי – גמלאית מתנדבת וחברת הנהלה בארגון "רוטרי" וב"אמונה". סבטלנה – סבתא ל 2 נכדות, עובדת סוציאלית, מורה לתאטרון בעבר – לא נושמת בלי תאטרון. צילה – מורה לתאטרון בובות בגני ילדים, חובבת שירה, ליצנית רפואית. טרייסי-ארכיאולוגית, מדריכה במוזאון תולדות הפלישתים באשדוד, חובבת תאטרון וטיולים. קרן – אימא ל 2 קטנים ומקסימים, מורה בכיתה לילדים עם צרכים מיוחדים, מטפלת בדרמה, ליצנית רפואית. אורלי – אוהבת משפחה, אוהבת לטייל, עובדת בעסק משפחתי לבריכות, שנה שניה שלה בקבוצה.
הבמאי והשחקנים קצרו תשואות סוערות על הביצוע האיכותי ועל מועד ההצגה הבאה תבוא הודעה.
