גבר, לא תישאר רווק צעיר לנצח

העולם התקדם, והגיע הזמן שגם אתה תתקדם ותרענן את ה”רשימות” שלך. אתה כבר לא מה שהיית פעם, גם לך גדלה קצת כרס ושיער במקומות פחות סקסיים, הפכת להיות עייף יותר, אתה מעדיף מזמן לבלות באיזה קפה שכונתי מאשר במועדונים חשוכים בתל אביב אף על פי שאתה ממשיך ללכת אליהם מדי פעם, לברוח, להרגיש חי או לעשות קצת יותר מדי סמים כדי לא להרגיש כלום.

מצד אחד, אתה אומר שמיצית את חיי הרווקות, ומאידך, אתה לא מפסיק (לנסות) להעמיס ילדות חסרות מודעות בגילאי 20 וקצת שממלאות איזו פנטזיה אצלך בראש לזוגיות שחשבת לפני יותר מעשור שתתאים לך. אם פעם היית מתלונן שנשים קשות מדי, היום זה קל מדי. אתה מחפש כל הזמן אתגרים אבל מעולם לא עצרת לחשוב שאתה פשוט מחפש במקום הלא נכון.

חן בוקר

אמנם אין לך ביציות שהולכות ואוזלות ואנשים שממליצים לך לעשות ילד בתירוץ "הגיוני" שגם ככה רוב הזוגות היום מתגרשים, אז לפחות שלא תישאר גלמוד ובודד בעולם, אבל הם מפספסים את האמת היחידה, והיא שגם אתה, למרות החספוס והמראה הקשוח, בסך הכול רוצה לאהוב ולהיות נאהב.

כן כן, קל להאשים את הזמינות הנסבלת של אהבה מהירה בימינו, את הטכנולוגיה שגמרה על הרומנטיקה ואת קמצוץ ההשקעה הנדרשת על מנת לבוא לכדי סיפוק… והדבר נכון לחלוטין, לא כזה סיפור למצוא אהבה חד- פעמית בימינו. אבל זה מה שאתה באמת רוצה? אתה מסתפק במה שיש לך לקבל עכשיו?

אולי זה נוח לך עכשיו כי אתה בעיני רוחך עדיין צעיר ויש לך עוד שנים של נשים שונות שתוכל ליצור איתן הסדר מעולה שמבטיח שאין להן באמת ציפיות למשהו רציני מצדך, שהרי דאגת לעשות שיחת הבהרה מוקדמת והכול מונח על השולחן, ברור וחד כשם שהשמש זורחת במזרח ושוקעת בים.

כמה אתה באמת פוחד מזה שתישאר לבד? כמה פעמים הלכת לחתונה של עוד חבר ש”נפל” לאחרונה והבנת שכולם זוגות-זוגות כאילו תכף יגיע המבול הגדול ורק אתה בודד ומחפש בהסוואה של צייד מיומן ומיואש שמחכה שקופידון הזה יתקע לך כבר חץ בלב לפני שתתקע לעצמך אחד כזה בראש או לפני שהלב שלך יפסיק לעבוד.

בעידן שבו כולם, החל מהאדם הקרוב ביותר ועד לאנשים זרים לחלוטין, מרשים לעצמם לחדור לפרטיות עד לרמת אינטימיות ושואלים כמעט כל רווקה בת 30+: “מה עם חתונה? אולי תעשו בינתיים ילד, לא חבל?” נדמה לעיתים שקל יותר להעיר לנשים על היותן רווקות, ולגברים רווקים דווקא אין מסכת הצקות קבועה.

לא שבאתי להציק, אני מכירה טוב ומיישמת את המשפט הידוע: “את השנוא עליך אל תעשה לחבריך”, אבל הזוי בעיניי שמדברים בעיקר על נשים, כי אצלנו השעון מתקתק לאחור וכמעט אף פעם לא על גברים. אמנם אנחנו בשנת 2018, אבל עדיין נדמה שהחברה מיושנת ושטחית נותנת תואר “גבר- גבר” לרווק שהעמיס כמה שיותר בחורות ומתייחסת לגברים כחסרי רגשות. והגברים עצמם, גם אם מרגישים הכי בודדים בעולם, כאילו פוחדים לבוא ולומר שהם רוצים אהבה. אהבה זה לנשים בלבד? ברור שלא.