רועי בקל נפרד: "יצאתי מהאצטדיון והזלתי דמעה"

ביום רביעי שעבר נכנס רועי בקל לדף הפייסבוק שלו, לחץ על שורת העלאת פוסט ושפך את הלב בפני העוקבים הרבים שלו. בפוסט מרגש במיוחד הוא הודיע בריש גלי כי בעל כורחו החליט לתלות את הנעליים ולפרוש מהמשחק שהוא כל כך אוהב.

קשר מ.ס אשדוד בחמש השנים האחרונות עושה זאת כמו רבים לפניו, אך בטעם חמצמץ ולא מתוך בחירה. כשהוא נושק לגיל 31, גיל שבו כדורגלנים נמצאים בשיא הקריירה, בקל נכנע לפציעה טורדנית שממנה לא הצליח לחזור במשך חודשים רבים. אף אחד לא הופתע, בעיקר כיוון שהכתובת הייתה תלויה על הקיר. על אף זריקות, טיפולי פיזיותרפיה וחיזוקים, שריר הארבע ראשי שנותק לא הצליח להתאחות, ובקל הבין שאין מנוס והחליט להרים ידיים.

“הייתי בטוח שאני חוזר מזה, כמו שחזרתי מפציעות במהלך הקריירה, אבל לאט לאט הבנתי שאני לא”, הוא אומר בריאיון פרישה. “התייעצתי עם הרופאים והבנתי שגם התערבות כירורגית לא בהכרח תעזור, שזה סוג של הימור. החלטתי שאני לא מוכן לחזור ולא להיות אותו הדבר או להיות חצי שחקן, כי אין לזה טעם. קיבלתי את ההחלטה בלב כבד”.

מעתה אמרו רועי בקל המשפטן והנדל'ניסט? צילום: אורי קריספין

באימון המסכם של הקבוצה בשבוע שעבר מול מכבי פתח תקווה הגיע בקל להיפרד מחבריו ואנשי המועדון אשר ליוו אותו במשך חמש השנים האחרונות. רק אז, כאשר יצא מדלתות אצטדיון הי”א בפעם האחרונה כשחקן פעיל, הוא בעצם הבין שנפל דבר.

“ראיתי את עצמי משחק עד גיל 35 לפחות”

מאז דצמבר האחרון, הרגע שבו נפצע תוך כדי תיקול במהלך האימון המסכם לפני משחק מול מכבי פתח תקווה, בקל למעשה מושבת מפעילות. בשל כך הוא ידע עם הזמן לקראת מה הוא הולך, וההודעה על סיום הקריירה הייתה רק עניין של זמן. “זה די ברור שזו לא הייתה שליפה מהמותן או משהו שככה קרה בן רגע”, הוא מסביר. “זה משהו שהתגבש אצלי במשך תקופה מסוימת. אבל בכל זאת, בשנייה שהוצאתי את ההודעה וזה הפך להיות רשמי, זה גרם לי לסערת רגשות. זה עדיין טריש אז אני עדיין מתמודד עם זה”.

ההבנה הזו והעובדה שזה לא הגיע בבום הקלה על הפרישה?

“לא יודע אם זה הקל עליי, אבל זה הפך את ההחלטה למגובשת ושקולה. אבל עדיין עם כל זה, מהיום שהודעתי על פרישה, יש לי תחושה כבדה כזאת שאני אפילו לא יודע איך להגדיר אותה. תחושה לא נעימה, אבל אני חושב שזה טבעי במצב שלי. אני מאמין שדברים טובים וחדשים ייפתחו לי בהמשך”.

תולה את הנעליים. צילום: אורי קריספין

חשבת אי פעם שזה יהיה אקורד הסיום לקריירה שלך, בגיל הזה?

“ממש לא, בפנטזיה שלי ראיתי את עצמי משחק עד גיל 35 לפחות. מה גם שתמיד שמרתי על עצמי במהלך הקריירה ותמיד חייתי חיים ספורטיביים והתייחסתי תמיד ברצינות לגוף ולמקצוע, כך שלא ציפיתי לזה. לפעמים אנחנו מתכננים תכניות, וזה לא בהכרח מה שקורה, אבל אני מקבל את הכול באהבה”.

אתה מרגיש שהקריירה שלך מוחמצת? שאולי יכולת להשיג יותר?

“לא. אני נוטה לא להסתכל על הדברים כך. אמנם אני מאמין שאילולא הפציעה שהייתה לי בברך לפני שלוש שנים, אז הייתי מקבל זימון לנבחרת ואני מאמין שיכולתי גם לעשות עוד דברים, אבל אני באמת נוטה לא לחשוב על זה ככה. תמיד אני מסתכל על השנתון שלי שגדלנו יחד בנבחרות הנוער ואני רואה שחלקם הפכו לשחקנים, חלקם הצליחו וחלקם בכלל לא, אז אני שמח בחלקי ואני מאוד גאה בקריירה שעשיתי. אני לא מסתובב עם תחושת החמצה”.

“הפרק במ.ס אשדוד — פרק שאזכור לעד”

רועי בקל היה מסוג השחקנים האהובים והמקובלים ביותר בחדר ההלבשה במ.ס אשדוד. לא השחקן המוכשר ביותר, לא שחקן עם טכניקה גדולה, אפילו קצת אפור, אבל עם הרבה לב ונשמה. הוא שיחק במועדון מאז 2013 ורשם בסך הכול 78 הופעות ושישה שערים. הקשר גדל בכלל במחלקת הנוער של מכבי פתח תקווה, ששם גם עלה לקבוצת הבוגרים ובמשך חמש השנים שלו שם הספיק להיות מושאל גם להפועל רמת השרון. לאחר מכן זכה בקל לטעום גם מהזירה האירופית, כאשר שיחק באלקי לרנקה במשך שנתיים, ובתום התקופה הזו הוא הגיע כאמור למ.ס אשדוד, מועדון שהיה לו לחממה ובית לכל דבר ועניין.

בקל קיבל יחס של שחקן מקומי ועם הזמן גם נקשר לעיר ולאנשים. “האמת במשחק האחרון שהיה, כשיצאתי מהאצטדיון וידעתי שנגמרה תקופה, ממש הזלתי דמעה. הפרק במ.ס אשדוד הוא פרק שאזכור אותו לעד, היו לי באמת חמש שנים נפלאות במועדון ותמיד אזכור את אנשי המועדון על הצד הטוב ביותר”.

איך החברים בקבוצה הגיבו לפרישה?

“קיבלתי הרבה הודעות תמיכה, הרבה חיזוק ועידוד. חשוב לי לציין שאמנם עזבתי גם את המועדון וגם את הכדורגל, אבל יש לי הרבה חברים לכל החיים שצברתי במקום הזה ואני גאה על כך”.

לא מבאס להיות חמש שנים באשדוד בלי אף תואר, אפילו לא גביע הטוטו?

“לא יודע אם מבאס, היינו בגמר גביע הטוטו של הליגה הלאומית והפסדנו שם בדקה ה-90, זו הייתה תחושת החמצה, אבל חווינו דברים משמעותיים בשנים האלה, לפחות אני. גם פציעה מאוד גדולה, הקבוצה ירדה ליגה כשנפצעתי, וכשחזרתי אז עלינו חזרה ליגה. חגגנו גם אליפות של הליגה הלאומית. היו לי שנים טובות שאני אקח אותן איתי”.

מה הרגע שהכי תזכור בקריירה?

“המשחק מול מכבי תל אביב בשמינית גמר הגביע. ניצחנו 2:1 וכבשתי צמד באותו משחק”.

מי השחקן הכי מוכשר ששיחקת איתו?

“היו הרבה, במכבי פתח תקווה שיחקתי עם עומר דמארי וטל בן חיים, כולם יודעים את האיכויות שלהם. גם באשדוד בורכתי בלשחק לצד שחקנים כמו גדי קינדה, מיכאל אוחנה, ניב זריהן, אלו שחקנים איכותיים ביותר. לא יודע להגיד מי הכי מוכשר”.

“יש לי תכניות מגרה ודברים שאני מכין להם את הקרקע”

בקל הוא לא בדיוק הכדורגלן הטיפוסי. רובם נוהגים להתרכז במקצוע הכדורגל, פחות מתעסקים מה יקרה ביום שאחרי וממה יתפרנסו ובוחרים בעיקר לחיות את הרגע. הכדורגלנים הבכירים עוד יכולים להרשות לעצמם עם הכסף שהם מרוויחים גם לפרנס את הדורות הבאים במשפחה, אבל אלו שלא ברוב המקרים מתעלמים מהעובדה שיום אחד הכול מסתיים. בקל אולי לא יכול היה לצפות את הנולד, אבל שריין את עתידו בצורה מעוררת כבוד.

בקל לצד עודד גביש. שניהם פרשו מכדורגל הקיץ. צילום: אורי קריספין

“אני מסיים עכשיו לימודי משפטים”, הוא מספר בגאון. “שילבתי מסלול ערב בקריה האקדמית בקריית אונו. נשאר לי סמסטר אחרון, ואני אהיה עם תואר של משפטן, אני גם מאמין שאעשה התמחות כך שאוכל לעסוק בתחום הזה. גם נדל”ן זה משהו שאני מאוד אוהב ומאוד מחובר אליו, יכול להיות שאמצא את עצמי גם שם”.

אתה שובר פה סטיגמה רצינית על כדורגלנים.

“בהחלט. השכלה זה דבר חשוב מאוד בסך הכול, כי לצערי, כמו שקרה לי, הקריירה נגמרת במוקדם או במאוחר, והחיים ממשיכים, אז תמיד טוב שיש השכלה. לימודים זה משהו שמאוד מעשיר ומרחיב אופקים וגם אם רוכשים מקצוע בדרך מסוימת, אפשר לעסוק בזה ביום שאחרי. ובכל זאת, בימים אלו אני לא חושב יותר מדי, אני עושה לי אתנחתא מסוימת כי בכל זאת סיימתי פרק מאוד משמעותי בחיים שלי. כן יש לי תכניות מגירה ודברים שאני מכין להם את הקרקע, אבל כרגע אני לא הולך לעשות צעדים יותר מדי גדולים”.

יכול להיות שנראה אותך גם ממשיך בכדורגל בתפקיד מקצועי?

“אני לא שולל שום דבר, באמת שלא החלטתי כרגע. אני לוקח את הזמן לעצמי. באוקטובר אני נוסע לטיול של חודש בארצות הברית. יכול להיות מאוד שאם יהיה תפקיד שיגרה אותי ותיפול לי ההזדמנות לעשות אותו, יכול להיות שאעשה אותו. באמת כרגע אני עדיין לא מגובש עם הכיוון”.

מ.ס אשדוד דיברה איתך על תפקיד מקצועי אולי בעתיד?

“לא. זה לא משהו שעומד על הפרק כרגע”.

“כדורגל? סטורי אוף מיי לייף”

בקל, פרוד מזה שנתיים, הקדיש פסקה מרגשת בפוסט הפרישה שלו להוריו, שתמכו בו לאורך כל הקריירה. “תודה ענקית להורים היקרים שלי, אבא ואימא, תודה שתמכתם בלי סוף מהרגע הראשון ועד לצעדים האחרונים במגרשים. אתם חלק בלתי נפרד מכל מה שעברתי ותמיד תהיו — מכל מה שיזמן העתיד”, הוא כתב.

אני מניחה שלא היה קל להם לראות כל מה שעברת בשמונה החודשים האחרונים ובכלל, הפרישה המוקדמת.

“ההורים שלי הם הטלפון הראשון שלי אחרי כל משחק מאז שאני זוכר את עצמי. אבא שלי היה מלווה אותי לכל אימון מאז שאני ילד, גם לחו”ל הם היו מגיעים מתי ששיחקתי שם. כשהתייעצתי איתם, אז ברור שגם להם היה קשה עם זה, עם המחשבה, אבל כולם מגיעים באיזשהו שלב לרגע הזה. זה בלתי נמנע”.

במשפט אחד – מה זה כדורגל בשבילך?

“סטורי אוף מיי לייף. משהו שאני עושה, נושם וחי יום—יום מגיל שש”. 