ערב פתיחתה של שנת הלימודים תשע"ט, אנו שוב עומדים נבוכים מול שלל האתגרים הסותרים, מגוון הגישות ההפוכות ובתשתית כל זה, הערכים הסותרים. האם עלינו לספק הכשרה רלוונטית ממוקדת לעולם התעסוקה של מחר? או האם לפתח את הכישורים האינטלקטואלים הכלליים? האם לאפשר חינוך פתוח או לחזור לסמכות הבית ספרית? האם לחנך לערכים, או שאת הערכים יגבש לעצמו התלמיד בתהליך הגדילה העצמית שלו? ואם הכרענו שעלינו לחנך לערכים, לאלו ערכים, האם יש ערכים המוסכמים על כולם?
שאלות כבדות משקל שכל מחנך חייב לשאול את עצמו, ושכל הורה שואל את עצמו באופן מודע יותר או פחות, ובהתאם לכך בא בדרישות הולכות וגדלות למערכת החינוך.
בעיני אין כל טעם להכשיר את התלמיד לעולם התעסוקה העתידי, תחומים הנראים מבטיחים היום, עלולים להתגלות בעוד מספר שנים כבלתי רלוונטים לחלוטין. ההתפתחות הטכנולוגית ומכאן גם החברתית והתרבותית היא כה מהירה שלא ניתן לחזות היום את הכלים שידרשו מחר.
תיכון באר טוביה
עלינו לאפשר לתלמיד את מרחב הצמיחה האישי תוך ביסוס כישורי החשיבה הבסיסיים שישמשו אותו לצורך למידה עתידית. למעשה עלינו ללמדו ללמוד, היות ובעולם של השתנות מתמדת, על כל פרט הרוצה לרכב על הגל ולא להישטף על ידו, להיות נכון ללמידה ושינוי מתמידים.
עלינו לחנכו לערכים של חירות אישית וכבוד לאחר. לפתח בקירבו את הרצון והיכולת לחשיבה עצמאית, ביקורתית, שתאפשר לו לנווט את חיו ולא להיסחף עם העדר.
מוטיבציית הראוי – הסוגיה האם יש לעורר בתלמיד מוטיבציה פנימית המבוססת על עיניין והינע פנימי, או ללמד מתוך מוטיבציה חיצונית המבוססת על הישגים וציונים, הנה שאלה שלא נס ליחה. עדיין רלוונטית לנו. תשובתי נסמכת על אילנות גבוהים, מורי ורבי פרופסור מרדכי ניסן ז"ל. יש לפתח את מוטיבציית הראוי. למה הכוונה? ללמד מתוך מוטיבציה פנימית עלולה לגלוש בקלות להוראה פופוליסטית, להצבה של גירויים מפתים, אם בדמות סירטונים מרגשים, ניסויים מדליקים, או דיבור נמוך.
עלינו ללמד מתוך התייחסות לא למה שמעורר כרגע את התלמיד, ובכך מבצע סוג של מניפולציה זולה שאינה מכבדת את היותו יישות עצמאית וחופשית, (מוטיבציה פנימית) או בהתאם למה שחייבים ללמוד (מוטיבציה חיצונית) אלא בהתאם למה שראוי לדעת, כישורים שראוי לפתח. ראוי שתלמיד יכיר את המורשת של הקהילה התרבות והעם אליהם נולד, ראוי שיכיר תרבויות אחרות משלו, ראוי שיהיו לו הכלים הלוגיים הלשוניים והמתמטיים בכדי לפתור בעיות שכרגע אינו יודע להגדירן.
לדוגמא אם תלמיד מסוים מתעניין במיוחד באסטרונומיה, אנו יכולים לספק לו באמצעים טכנולוגיים משוכללים (מציאות רבודה לדוגמא) חוויה של צפייה בגרמי השמיים, ונתונים מסעירים לגבי היווצרותם ומותם של אלו המנצנצים לנו בלילות שטופי כוכבים. אלא שבכך ענינו רק על המוטיבציה הפנימית, והפכנו את התלמיד לצרכן של ידע ללא יכולת ליצרו בעצמו. מאידך אם נקנה לו את התובנה העמוקה שבכדי לעסוק באסטרונומיה עליו לדעת מתמטיקה ופיסיקה ברמה גבוהה, הרי ניצור מוטיבציית ראוי שתוביל למימוש העניין בטווח הארוך, עניין שיוכל לא רק לספק אלא גם ליצור ולהרחיב עם הזמן.
ומה עם ערכים?
אין למחנך המגיע למפגש אמיתי עם המתחנך אלא את עצמו. עליו לחנך לערכים בהם הוא מאמין תוך הדגשה שאלו הערכים שלו ועל המתחנך לפתח עמדה לגביהם, לקבלם, לבקרם או אף לדחותם. ההתעלמות מחינוך לערכים לאור הפלורליזם הערכי שבו אנו חיים, הנה שגיאה חמורה המביאה עלינו צעירים נבוכים, המחפשים ריגושים מלאכותיים (אלכוהול, סמים, הליכה על פי תהום) שאינם מסוגלים להשתלב בחברה ולתרום לה.
על בסיס תפיסות אלה פיתחנו את תוכנית הבתים בחטיבת הביניים של תיכון אזורי באר טוביה. יצרנו קבוצות עם מוקדי עניין, אשר מצד אחד מעוררים סקרנות ומוטיבציה פנימית ומצד שני מציבות בפני התלמידים את ה"ראוי".
ראוי להתעניין, ראוי לראות עצמנו כחלק משרשרת תרבותית הנמשכת מראשיתו של עולם, לכבד את ההיסטוריה והמסורת ולדעת שתפקידנו הוא להוסיף ולהעשירה בעתיד. לא הכשרה מקצועית לעתיד לוטה בערפל, אלא ביסוס כישורי החשיבה הבסיסיים, בשיעורי ליבה מעמיקים המכוונים שורשים לעבר וענפים לעתיד. הוראה עתירת קלוריות פדגוגיות (ביטוי של פרופ' הרפז) המאפשרת התרחבות להקשרים רחבים ומורכבים. כל זאת תוך דגש רב על ההתפתחות הרגשית, החברתית ובעיקר הערכית של התלמידים. תלמידנו לא אמורים לדעת לדקלם ערכים שהונחלו להם בבית הספר, אלא לשלב מרכיב ערכי שבו הם מאמינים בכל התלבטות בפניה יעמדו בעתיד.
הכותב – רוני ארז, מנהל התיכון האזורי באר טוביה ולשעבר מנהלו של התיכון הישראלי למצוינות
