בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את העתירה המנהלית שהגישו הורים לילדים בגנהי חינוך מיוחד נגד החלטת העירייה להעבירם לתוך בתי ספר – זאת, עקב מצוקת מבנים. לכן, ההחלטה תיוותר על כנה.
מאז היוודע החלטת העירייה בנוגע להעברת כ-100 ילדים בגנים מעוכבי התפתחות לכיתות מופרדות בשטחם של בתי ספר בעיר, באמצע חודש יוני, פתחו הורי הילדים במאבק. בנוסף להפגנות וומחאות, הגישו אחדים מהם עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים נגד העירייה ומשרד החינוך.
לפני ימים אחדים השופט גד גדעון נתן פסק דין בתיק בהיעדר הצדדים ובו דחה את העתירה בכפוף להערות בעניין שילוב גן שקמה בבית הספר שח"ר, ולעניין בדיקה חוזרת של מתקנים סניטריים.
השופט גד גדעון הדגיש: "אין בדחיית העתירה לפטור את המשיבים מחובתם לפעול גם בהמשך, בזהירות רבה ובתשומת לב מרבית, לטובת הילדים הלומדים בגני החינוך המיוחד, בשים לב לקשייהם המיוחדים ולצורך בהגנה יתרה עליהם. מצופה כי המשיבים כולם יתנו דעתם גם במהלך שנת הלימודים לתיקון כל ליקוי שיתגלה ולמניעת ליקויים נוספים. לעניין הפגם שנפל לסברתי בהתנהלות הרשות מול ההורים, נדרשים המשיבים 1 – 3 (ד"ר יחיאל לסרי, אריה מימון ועיריית אשדוד, ד"ג) לפעול לשיתוף ההורים במהלכים העשויים להשפיע על ילדיהם, חינוכם והשירותים הניתנים להם.
בעיריית אשדוד מסרו בעקבות פסק הדין: "בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל הלכה למעשה את עמדת העירייה כי ההחלטה בנושא גני החינוך המיוחד נתקבלה לאור מחסור אמיתי במבנים לגני ילדים, וזאת רק לאחר שנבחנה כל חלופה אפשרית. כמו כן, בית המשפט קבע כי העירייה נועצה בגורמי מקצוע, כולל כל הגורמים המוסמכים במשרד החינוך וכולל ועד ההורים העירוני, לפני שקבלה את החלטתה. לכן, קבע בית המשפט, כי ההחלטה סבירה וראויה. השופט ציין עוד כי חוות דעת שהגישו ההורים בעצמם מטעם פסיכולוג, הצביע על תחזית אופטימית של קליטת הילדים בבתי הספר. בסופו של דבר ציין השופט את נכונות העירייה לבצע שינויים שונים בגנים על מנת לבוא לקראת ההורים, וכן ציין את הצהרת העירייה כי תעמוד לרשות ההורים ותיתן להם ולילדיהם כל סיוע שיידרש על מנת לאפשר שנת לימודים מוצלחת ופורייה. מינהל החינוך ערוך ללוות את ההורים ולהבטיח שכל ילד וילדה יפתחו את שנת הלימודים בשמחה ובהצלחה ומאחל לכל ילדי אשדוד ולצוותים החינוכיים שנת לימודים מוצלחת".
מתוך פסק הדין: "זהו פסק דין בעתירה שהגישו העותרים, הורים לילדים אשר למדו בשנת הלימודים התשע"ח, בגני חינוך מיוחד באשדוד, נגד עיריית אשדוד, ראש העיר אשדוד, ראש מנהל החינוך בעיר, והמדינה, שבמסגרתה עתרו לבטל את החלטת העירייה מיום 19.6.18, להעביר תשעה גני חינוך מיוחד בעיר, לכיתות המצויות במבני בתי ספר יסודיים ממלכתיים בעיר.
הגם שלסברתי, התנהלות העירייה במישור יידוע ההורים, שיתופם, ושמיעתם עובר לקבלת ההחלטה, לא היתה מיטבית, הרי משנשמעו ההורים, עוד קודם הגשת העתירה, וכן במהלך הדיון בעתירה, בין שתי הישיבות שהתקיימו, ואף נערכו שינויים בתוכנית המקורית, לאחר שנשמעו ההורים, ומשנמצא, כי ההחלטה אינה חורגת ממתחם הסבירות, התקבלה כדין, לאחר הפעלת שיקול דעת בשים לב לצרכי הילדים וטובתם ולא בשרירות, וכאשר לא בוססה הטענה אשר נטענה במשתמע, בדבר שיקולים זרים ביסוד ההחלטה, הוחלט לדחות את העתירה".
ארכיון: הורים חוסמים את הכביש לפני שבועיים –
עוד צויין בפסק הדין: "המסמכים מלמדים, כי לא רק שברקע ההחלטה, צורך אמתי על רקע מחסור במבנים לגני ילדים, אלא שההחלטה התקבלה, לאחר בחינת האפשרויות שעמדו בפני הרשות, תוך היוועצות באנשי מקצוע בעירייה, ובלווי הגורמים המוסמכים במשרד החינוך, בראשות מנהלת המחוז.
ניתן לראות, כי בבסיס ההחלטה שיקולים שאינם מופרכים, ובהם הקושי להעביר את גני הילדים שאינם משתייכים לחינוך המיוחד, אל תוך בתי הספר, בשל מספר התלמידים הלומדים בהם, שהינו רב מכפי שיכולים מבני בתי הספר לקלוט (בנוסף לתלמידי בתי הספר), בעוד שמספר הילדים בגני החינוך המיוחד הקטן באופן משמעותי, ומאפשר העברתם אל כיתות כאמור, בכפוף להתאמות הנדרשות".
עוד נכתב בפסק הדין של השופט: "כאשר בוחנים את חוו"ד מומחי העותרים לגופה, ניתן כאמור להיווכח, כי ביחס לרוב העניינים שנבחנו, הממצאים הינם תקינים. נותרו ליקויים נטענים אלה: בעייתיות בשל מיקום גן שקמה של החינוך הממלכתי בתוך בית ספר שח"ר של החינוך הממלכתי-דתי; קושי לעניין מרחקי ההליכה בין הכניסות לבתי הספר ופתחי הגנים, ביחס לגני גלשנים, סנונית ורותם; ליקוי נטען בעניין מיקום גן גלשנים בתוך ממ"ד; העדר תקרה אקוסטית בגן אדמונית; חדר טיפולים משותף לגני סנונית ורותם; אסלות וכיורים שאינם תואמי גיל הילדים לדעת המומחים, והעדר פינות שטיפה, בכל הגנים; וכן העדר כיסוי לארגזי חול בכל הגנים".
השופט גדעון הוסיף בפסק דינו: "אשר למסקנת המומחים מטעם העותרים בדבר אי התאמת גן שקמה לבית הספר שח"ר הממלכתי-דתי – בעניין זה מתקיימת מחלוקת מקצועית בין מומחי הצדדים. עצם קיומה של דיעה כדעת מומחי העותרים, אינה מחייבת לסברתי, את המסקנה בדבר חוסר סבירות קיצוני בהחלטת הרשות בהתייחס להעברת גן שקמה, בזיקה לאמור. משהובהר, כי מתקיימת הפרדה פיזית בין הכיתה המיועדת לגן שקמה, ובין יתר בית הספר, וכי ילדי הגן לא ישהו עם ילדי בית הספר במהלך ההפסקות בימי הלימודים, הרי שעיקר החיכוך ביניהם, צפוי להתרחש בנוכחות הצוותים החינוכיים של שתי המסגרות. במצב זה, ניתן לסברתי, למנוע חיכוך שלילי, ובלבד שצוותי הגנים ובית הספר, יהיו מודעים לצורך בכיבוד הערכים השונים של שתי המסגרות, ולהנחלת משמעות הזכויות והחירויות הרלוונטיות (לרבות חופש הדת והפולחן, כמו גם החופש מדת), לתלמידי שתי המסגרות. ברי, כי למשיבים אחריות לוודא, כבר עתה, עוד טרם תחילת שנת הלימודים, כי ייווצר מנגנון שיאפשר שיח בין הצוותים החינוכיים של שתי המסגרות הרלוונטיות, וכי העקרונות אמורים של כבוד הדדי, לערכים והזכויות, חרף השונות, יעמדו בבסיס פעילות הגן בתוך בית הספר. בכפוף לאמור, אינני סבור כי נכון לפסול את ההחלטה בנוגע להעברת גן שקמה לתוך בית הספר שח"ר.
אשר למרחקי ההליכה בין פתחי הגנים והכניסות לבתי הספר, הרי שגם כאן אין מדובר בפועל בליקוי, כעולה מדברי המומחים עצמם בחוות דעתם: "איננו מתרשמים כי מרחק ההליכה אל הגן מהווה סוגיה פיזיולוגית או פסיכולוגית עבור ילדי הגן". מיקום גן גלשנים, בתוך כיתת ממ"ד – כפי שהבהירה ב"כ המשיבים 1 – 3 המדובר בכיתה רגילה בקומת הקרקע ולא בקומת תת קרקע. הצדדים נחלקו עובדתית, לעניין כמות האור הטבעי הנכנסת לכיתה דרך החלונות. בעניין זה טענה הרשות, כי כאשר מומחה העותרים סייר במבנה, היו חלק מהחלונות סגורים והגישה תמונות שצולמו בכיתה, כאשר החלונות פתוחים. אכן, בתמונות האמורות נראית הכיתה מוארת, ואולם, כמובן, אין בידי בית המשפט כלים כדי למדוד את כמות האור, ואף אחד מן הצדדים לא ביצע, ככל הנראה, מדידה באמצעות מומחה לדבר, ובאמצעות המכשירים המתאימים לכך. אין בידי אפוא לקבוע כל ממצא במסגרת המחלוקת האמורה. מעבר לאמור, העותרים גם לא הפנו לכל תקן מחייב, הוראות מפורטות וכדומה, וממילא, לא ניתן לקבוע כי הכיתה המיועדת אינה עומדת בדרישות (קשה גם להניח כי סוגיית האור הטבעי עשויה להכריע את הכף לעניין סבירות ההחלטה בעניין גן גלשנים, כאשר ממילא, בחלק מימי הלימודים עשויה התאורה הטבעית מחוץ למבנה להשתנות, בשל עננות…). אשר לטענה שלפיה עלולה להיווצר מצוקה אצל ילדי הגן, בעת פינוי ילדי בית הספר לממ"ד בעת אזעקות, הרי שגם בנקודה זו אין כל מדד אובייקטיבי המאפשר העדפת איזו מהעמדות המקצועיות שהציגו הצדדים, וממילא אין על כן להתערב בשיקול דעת הרשות המוסמכת לעניין זה.
הליקוי הנטען, בגין העדר תקרה אקוסטית בגן אדמונית, אינו מצריך הכרעה, נוכח הצהרת ב"כ המשיבים 1 – 3 שלפיה תבנה במקום תקרה אקוסטית, על אף שלדעת הרשות אין מדובר ברכיב הכרחי בהעדר ילדים לקויי שמיעה בגן האמור בשנה הקרובה. יוער, כי יש לצפות שסוגיה מעין תוסדר בהוראות מחייבות של משרד החינוך, ואפשר כי אכן קיימת הוראה כאמור, גם אם לא הוצגה לפני בית המשפט.
חדר טיפולים משותף לגני סנונית ורותם – כאמור לעיל, הודיעו המשיבים 1 – 3 בהשלמת הטיעון שהגישו לעניין חווה"ד המשלימה, כי יש אפשרות פיזית להקים חדר טיפולים נפרד בכל גן, על אף שלדעת אנשי המקצוע במשרד החינוך, ניתן ליתן את כל השירותים הנדרשים, בין היתר, על פי הוראות הדין הרלוונטיות, גם במצב שבו משמש חדר טיפולים אחד לשני הגנים, ובלבד שהשירותים יינתנו לשני הגנים, על ידי צוות מטפלים אחד. גם בעניין זה, איני רואה מקום להתערב בשיקול דעת הרשות, אשר מחויבת לפעול על פי הוראות כל דין רלוונטי, ואשר בידיה המידע הדרוש לצורך הפעילות, וגם בנקודה זו, אינני סבור כי החלטת הרשות חורגת ממתחם הסבירות.
לעניין כלים סניטרים ופינת שטיפה – המדובר בסוגיות שאין בידי בית המשפט די כלים להכריע בהן, נוכח טענות המשיבים 1 – 3, כי המתקנים זהים מבחינת מיקומם, גובהם וכיו"ב למתקנים שביתר גני הילדים בעיר, וכי בכל הגנים בעיר, לרבות הגנים שבהם למדו ילדי העותרים בשנת הלימודים הקודמת, אין פינות שטיפה. ברור, גם מבלי צורך בתקן בנושא, שאסלות וכיורים צריכים להתאים לילדים המשתמשים בהם. הרשות הצהירה, כי כך הדבר, גם בגנים המיועדים וכי ליקוי נמצא במבנה אחד בלבד, והוא תוקן. על הרשות לשוב לוודא כי אכן כך הדבר, לקראת פתיחת שנת הלימודים".