אני אוהבת נשים (סטרייטית לכל התוהים), וככל שהתבגרתי, הבנתי שחברות נשית אמיתית הרבה יותר עמוקה מחברות בין גברים, שאמנם נדמה שלעולם אין בה חיכוכים וצרות והיא נמשכת ומחזיקה לאורך שנים ארוכות, אבל היא איך לומר – רדודה יותר, ואולי זו הסיבה שהיא מחזיקה מעמד כל כך הרבה זמן. פחות סודות, פחות השתפכויות של הנפש והלב ופחות. פשוט פחות.
להם יש את החבר’ה שמורכב מהחברים מבית הספר, מהצבא, החבר’ה של הכדורגל (או כל חברים – שותפים לכל תחביב אחר שלהם), ולנו הנשים, לרובינו לפחות, יש מספר חברות אמת בזמן נתון שאנחנו יכולות לספור על יד אחת. עצוב, אבל זו האמת.
לפני שתשפטו אותי על כך שאני שופטת (אין צורך, כבר שפטתי את עצמי מספיק לפני שהתחלתי לכתוב), אני חושבת שחברות נשית אמיתית יכולה להיות מנצחת עד מושלמת כשהיא נטולת אינטרסים ובאמת מתבססת על פרגון ואהבה. בכלל, אילו נשים היו פחות שונאות אחת את השנייה, גם גברים היו אוהבים אותנו קצת יותר.
חשוב לי להבהיר נקודה קטנה אך חשובה. השימוש בצמד המילים “העצמה נשית” הפך לביטוי כל כך שגור ומקובל עד שהוא מאבד ממשמעותו לאחרונה, ולרוב במקום להעצים נשים אחרות, בדיוק אותן הנשים שנושאות את דגל ההעצמה שמות את עצמן באור הזרקורים כמובילות ומנהיגות וקצת (או יותר נכון הרבה) מפספסות את המטרה שלשמה הגיעו מלכתחילה עם האג’נדה שלהן.
יש נשים שמדברות העצמה נשית, ובמקום לקחת את העוצמות הקיימות בהן ולהעביר אותן הלאה, להאדיר נשים (ואנשים – כן, זה לא חייב להיות פמיניסטי קיצוני, וומן!), מנסות לצבור לעצמן כמה שיותר כוח ואהדה, שלרוב מאחרת לבוא. אי אפשר להאדיר את עצמך על חשבון מישהו אחר, בטח לא על חשבון אדם שנתפס חלש ממך מבחינה כלשהי ולהציג עצמך כפותרת הבעיות הגדולה או גורו סוחפת. במקרים הללו ההעצמה הנשית הזו שלכן, חברותיי, מעניינת לי את התחת.
למשל, הייתי חברה בכמה קבוצות נשים שמדברות העצמה בפייסבוק ונוכחתי לגלות לצערי שהעצמה שם באה לא אחת על חשבון “כניסה ב-180 קמ”ש” באישה אחרת שעשתה משהו שלא לרוחן של חברות הקבוצה, וכולן חוגגות שם ומלכלכות כאילו יש לה משהו אחר בין הרגליים.
בכלל, קבוצות נשים שמדברות כוח ועוצמה נשית קצת מאבדות את זה לאחרונה, שכן להיות אישה עוצמתית לאו דווקא אומר שאת צריכה להילחם במישהו בקולי קולות או יום בהיר אחד להתאגד עם כמה חברות ולהכריז על משהו. עוצמה נשית יכולה להיות גם קטנה, אינטימית, בינך לבין עצמך והסובבים אותך. היא גם לא חייבת להתמקד במגדר או בדבר מסוים. היא יכולה לבוא לידי ביטוי בלפרגן בכל יום לשתי נשים שונות על איך שהן נראות או על משהו שעשו או למשל להפסיק לבקר ולרכל האחת על השנייה, סתם כי אין להן על מה לדבר.
פעם, כשהיו רוצים לדבר על מישהו שהוא סוג של דון ג’ואן, היו אומרים עליו שהוא מחליף בחורות כמו גרביים. בדור החדש יש תופעה של בחורות שמחליפות בחורים כמו גרביים כך שהדון-ג’ואניות כבר ממש לא רלוונטית. אני לא מחליפה בחורים כמו גרביים, אבל לצערי כן יצא לי להחליף חברות, בעיקר כי נשים שברו לי את הלב יותר חזק ממה שגברים אי פעם יהיו מסוגלים.
להיות אישה עצמאית ואמיתית זה להבין שאת יכולה להתמודד עם כל החיים האלה לבד, לעשות מה שאת רוצה, איך שאת רוצה ובאותה נשימה להעדיף לעשות הכול יחד איתו, עם אנשים אחרים, לדעת במה את טובה ובמה את יכולה להשתפר ולמזלנו תמיד יש לאן. בכלל, אני מאמינה שכל אישה צריכה להאמין במשהו. אני אישית מאמינה שאנחנו צריכות להפסיק לקרוא לכל דבר “העצמה נשית” ופשוט לעשות טוב.
