דרוך וטעון: ריאיון ראשון עם המועמד חנוך דרך ארליך

חנוך דרך ארליך יוצא ממשרדו ומדליק סיגריה, מביט החוצה ופולט אנחת עשן. עורך הדין, שרגיל לקבל לקוחות ולנהל משא ומתן בין ארבעה קירות, נכנס בבת אחת לקלחת הפוליטית המקומית. אמנם עשייה ציבורית ומעורבות בקהילה אינן זרות לו, אבל יחסית לאנונימיות שאליה הורגל כעת הוא מתרגל לכללי המשחק החדשים.

אוהב צבע בחיים

עד אמצע שבוע שעבר, חול המועד סוכות, חייו עוד המשיכו להתנהל על מי מנוחות, או לפחות בהתאם למסלולם המוכר. אבל אז הגיע הטלפון, ובעקבותיו באה ההתלבטות הקצרה ואז גם התשובה החיובית שהחזיר. בין רגע הוא הפך לפוליטיקאי.

"רוצה להטביע חותם". עו"ד חנוך דרך ארליך. צילום: פבל

דרך ארליך נולד באשדוד לפני 41 שנים לציפי ושבתאי. יש לו אחות גדולה ממנו, הוא גדל ברחוב רוגוזין עד גיל 5 ואז עברה המשפחה לרובע י”א. הוא למד בבית הספר צפרירים ובמקיף ג’.

“אני אוהב צבע בחיים”, מסביר דרך ארליך כשהוא מוקף בציורים פרי מכחולו ומביט בהם. היצירות מעטרות את קירות משרד עורכי הדין שלו ומשתלבות עם פסלים מעשה ידי אימו, ציורים של ילדיו, תצלומים ותעודות. בכמה מהתמונות נראה אביו המנוח. גם קטעי עיתונות מספרים על האב שהלך לעולמו בגיל צעיר.

“מגיל קטן מאוד אהבתי אמנות. כשאבא שלי חלה לקחתי את זה למקום קצת יותר רציני של ציור בצבעי שמן ופחם. זה פרץ אצלי הרבה דברים שנחבאו בפנים, והציור היה אחד מהם”.

דרך ארליך במשרדו. צילום: פבל

אביו עו”ד שבתאי דרך, דמות מוכרת בעיר, אדם מעורב ציבורית ופוליטית, חבר ועד לשכת עורכי הדין, היה אז לקראת מינוי לשפיטה, אבל למרבה הצער התכניות השתבשו והקלפים נטרפו.

“לאחר שהתגלה גידול במוחו הוא הוכנס לניתו, ושם העניינים הסתבכו והוא יצא ממנו משותק בחצי גוף. חצי שנה הוא היה בבית חולים ועוד חצי שנה בבית עד שנפטר בגיל 53. ביולי האחרון מלאו 20 שנה”.

אתה חושב שהפכת לעורך דין בעקבות אבא?

“הוא לא רצה שאהיה עורך דין, אבל כן, זה בער בי. גדלתי בבית מערב, נהגתי לבוא הרבה למשרד שלו, השתתפתי בשיחות ובפגישות ונחשפתי לדברים מגיל צעיר. מאז שהפכתי לעו”ד יצא לי לייצג הרבה לקוחות שלו, ואני רגיל לשמוע עליו הרבה דברים טובים”.

גם אתה רוצה להיות שופט?

“זה לא משהו שאני חושב עליו, אם כי התחלתי את דרכי בבית משפט השלום באשדוד, כשהמזכיר המיתולוגי חנן הראל קיבל אותי לעבודה כסטודנט למשפטים. הוא שלח אותי לעבוד בארכיון. קצת התאכזבתי אבל השקעתי והתקדמתי. בהמשך התקבלתי לטרום התמחות אצל השופט חיים חדש, אדם מדהים, עם סבלנות אין קץ. למדתי ממנו המון. אני לא פוסל מראש שום דבר. אני חושב וגם אומרים לי, שיש לי מזג שיפוטי, אני מכיר את העבודה, יש בה שליחות, עבודה קשה, ואם יגיע היום, נראה”.

מה החלום שלך?

“לחיות חיים מאושרים, לקום בבוקר ולדעת שאני משפיע על אנשים. כעורך דין בהחלט משפיעים על אנשים, ועכשיו תהיה לי אפשרות לעשות את זה גם בהיבט של הפוליטיקה. אני רוצה להטביע חותם”.

מורה דרך. האב, עו"ד שבתאי דרך ז"ל בטקס של לשכת עורכי הדין

איזה תפקיד היית רוצה אחרי הבחירות?

“לא חשבתי על תפקידים”.

איזה תיק, ממלא מקום, סגן ראש העירייה?

“יש לנו רשימה איכותית, ומה שהמערכת תטיל עליי, מה שראש העיר הבא שמעון כצנלסון יטיל עליי, אני אקבל בשמחה, העיקר שאוכל ליישם ולהשפיע”.

אתה רואה את עצמך מתמודד בעתיד על ראשות העיר?

“תן לי קודם להוכיח את עצמי כמספר 2 של שמעון כצנלסון וכחלק מרשימת 'אשדוד ביחד'”.

למי אתה מצביע לכנסת?

“חשאי. נוטה לימין”.

בעקבות אבא?

“כן”.

אתה בעצם חירותניק.

“כן”.

“אנחנו בית מאוד מעורב”

רעייתו מירב בנישו דרך ארליך היא כיום כתבת בעיתון “ידיעות אשדוד”. במערכת הבחירות הקודמת הייתה הדוברת של כצנלסון, כך שיש פה אולי סוג של סגירת מעגל. יש להם שני ילדים: איתי שרה בת 11 ואילי שבתאי בן 9, אשר לומדים בבית הספר נוף-ים.

משפחת דרך ארליך: מירב, חנוך ושני הילדים

הופתעת כשכצנלסון פנה אליך והציע לך את המקום השני ברשימה?

“כן”.

זה היה לקראת סגירת הרשימות, נכון?

“נכון, ממש, כמה שעות לפני”.

הוא התקשר?

“לי ולשמעון יש היכרות. אני מכיר אותו מצוין. הוא ידיד של המשפחה. ליוויתי אותו משפטית במערכת הבחירות הקודמת. אנחנו בית מאוד מעורב חברתית ופוליטית. יצא לי ללוות, כך או אחרת, ארבע מערכות בחירות מקומיות. הראשונה כאשר הייתי פעיל של נינה גינזבורסקי והרשימה שהוביל באותו זמן לסרי, בתור חבר של משפחת גינזבורסקי. מאז היינו מעורבים, אני ואשתי, במערכות בחירות בעיר, אבל דווקא השנה לא, כי אני משמש יו”ר ועדת ערר בנושא ארנונה. לכן חשבתי שלא ראוי, מה גם שאשתי עיתונאית והיא לקחה צעד אחורה. כשכצנלסון פנה אליי, כמובן שהוחמאתי אבל גם הופתעתי. לא היה לי הרבה זמן לחשוב, עשיתי התייעצות קצרה עם אשתי והילדים והחלטנו”.

מה הייתה נטיית הלב הראשונה שלך כשהוא הציע?

“כן, חד משמעית כן, ומירב והילדים גם היו בעד”.

אז לפני חמש שנים הצבעת כצנלסון?

“בוודאי”.

"כצנלסון ינצח". דרך ארליך. צילום: פבל

ולפני כן?

“ב-2008 הצבעתי לצילקר וב—2003 לאריה ללוש”.

זו כניסה ראשונה שלך לביצה, או לזירה, הפוליטית?

“תראה, הזירה הפוליטית איננה זרה לי, אבל זו פעם ראשונה שאני מעמיד את עצמי לבחירה, ואני חושב שעכשיו אני מאוד בשל מכל הבחינות. גם העיסוק כיו”ר ועדת הערר על ארנונה וגם ההקמה של קבוצת הכדורגל מכבי עירוני אשדוד”.

לא היית הבחירה הראשונה של כצנלסון למספר 2. הם דיברו על אישה ואחר כך הציעו למשה דנינו, שסירב, נכון?

“אני לא יודע להגיד לך מי היו המועמדים, אבל ברור לי, מן הסתם, שלא הייתי המועמד היחיד. זה מקום מאוד אטרקטיבי ויוקרתי וזה טבעי”.

כצנלסון ייבחר לראשות העירייה?

“כן, אני משוכנע בכך”.

בסיבוב הראשון?

“אני מאוד מקווה שכבר בסיבוב הראשון”.

הוא יזכה גם אם כל המועמדים הקיימים ימשיכו לרוץ?

“כן. אני לא מאמין שכולם ימשיכו, לפחות אחד לדעתי יסיר את מועמדותו, לא יודע מי. אנשים צריכים להיות ריאליים, לכצנלסון ישנם הסיכויים הכי גדולים לנצח את לסרי, ועם עובדות אי אפשר להתווכח. אני מאמין שאנשים יבינו ויורידו קצת מהאגו שלהם כדי להבטיח שיהיו פה חילופי שלטון, ואני גם מאמין שכל אותם מועמדים יהיו חלק מהנהלת העיר, למעט יחיאל לסרי וגבי כנפו, שלא יישארו במועצה אחרי הבחירות שבהן יפסידו, אלא יפרשו מהחיים הפוליטיים, אני משוכנע בזה”.

ארכיון: היציע של עירוני אשדוד. צילום: מוטי קדוש

אתם חברים טובים של סער גינזבורסקי, שהוא הפעם הדובר של הלן גלבר.

“נכון, ואצלי המצב מורכב במיוחד. אני בעצמי חבר של הלן, יש לי היכרות טובה עם אלי לחמני, וסער הוא כמו בן משפחה עבורי, גיסי עו”ד רוני ינון הוא אחד הפעילים המרכזיים של לסרי. אנחנו מגוונים, נשארים חברים טובים, אני לא נגרר לסכסוכים אישיים. מערכת הבחירות הזאת היא לדעתי המכוערת ביותר שהייתה באשדוד. אפשר לראות את זה בעיקר בפייסבוק, יש ירידה לרמה אישית נמוכה, וזה הרבה קורה מצד פעילים של לסרי”.

כמה מנדטים תקבלו?

“אני מעריך ש-9—7, אבל הייתי שמח שנקבל אפילו יותר. יש לנו רשימה מצוינת”.

רשימה די זקנה, לא?

“ממש לא”.

סניה, גרשון פלדמן, וולודיה גרשוב – שלושתם מהגוורדיה הוותיקה.

“הם מבחינתי מפקדים שאפשר ללמוד מהם המון, והיתר אנשים צעירים ורעבים לעשייה”.

השותפה לשעבר. עו"ד מיכל כהן. צילום: אורי קריספין

הוצבת במקום השני אפילו שאתה לא “רוסי”.

“הרשימה היא לא מגזרית, ממש לא סקטוריאלית. תסתכל על ההרכב שלה. אני ממוצא אשכנזי פולני, נשוי למזרחית מסורתית, אורית אלמוזלינו מזרחית, אמיר ליברטי מזרחי…”

אבל אפשר להעריך שמרבית המצביעים שלכם יהיו מקרב יוצאי חבר העמים, לא?

“אני מסכים ששמעון אחראי על המפץ הקודם לפני 20 שנה, ואז היה נכון לאנשים לבוא ולומר ‘זה סקטוריאלי’, אבל שמעון ישראלי שורשי, לדעתי 50 אחוז מהמצביעים שלנו יגיעו ממקומות מגוונים ולאו דווקא מ’הרחוב הרוסי’. אני רואה את התגובות בשטח”.

המגרש של הגדולים

דרך ארליך נמנה עם מייסדיה מחדש של קבוצת עירוני אשדוד יחד עם אנשים כמו סער גינזבורסקי ויעקב קראדי. הוא היה יועץ משפטי וכיום הוא גם חבר הנהלה. הקבלן והיזם יחיאל אבו נכנס לאחרונה כספונסר של הקבוצה. אגב, בנו שי השתלב ברשימה חדשה למועצה, ואילו אחיו צחי הודיע על תמיכה בלסרי.

"הודעתי לו". יחיאל אבו. צילום: דור גפני

דיברת עם יחיאל אבו על ההשתלבות שלך ברשימה?

“הודעתי לו, והוא מאוד תמך בי”.

אתה "האיש שלו" ברשימה?

“ממש לא”.

אבו תומך בכצנלסון?

“כן ואני מאמין שגם ייצא עם זה באופן פומבי. חשוב לציין שאין לנו בכלל קבלנים שתרמו כספית למערכת הבחירות כולל אבו”.

איזה ציון היית נותן לראש העירייה המכהן?

“נכשל”.

במה בעיקר?

“זה יהיה לחטוא לאמת להגיד ‘הכול’”.

"נכשל". ד"ר יחיאל לסרי

היית עונה אותו דבר גם אם הייתי שואל אותך לפני שהצטרפת לרשימה של כצנלסון?

“בוודאי. תראה, ראש העיר קיבל לפני 10 שנים מנדט מהציבור, הוא עשה איתנו, התושבים, חוזה. לצורך העניין, הוא בא ואמר לנו, ‘אני אבנה לכם בניין מפואר של 10 קומות’, והיום אנחנו מגלים שזה בניין של שתי קומות בלבד. לכן אם אנחנו מדמים את ההתחייבויות של ראש העיר לחוזה, הוא הפר את החוזה, כי בסופו של יום הוא לא עמד בהבטחות שלו. כשאתה מסתכל על רוביק דנילוביץ’ בבאר שבע, אתה רואה מה הוא הצליח לעשות בתקופה מקבילה, איפה אנחנו ואיפה הם. לצערי, בשורה התחתונה לסרי נכשל. צריך להכיר לו תודה על מה שנעשה עד עכשיו, ונעשה, אני לא יכול לזלזל, בהיבט של התרבות העיר נורא התפתחה, אבל כשאתה מניח את הדברים על כפות המאזניים, אתה מבין שההנהלה נכשלה”.

מהם לדעתך שלושת הדברים הכי חשובים שצריך לעשות בעיר אחרי הבחירות?

“אני חושב שהדברים העיקריים והדחופים הם הדיור, התעסוקה ומרקם החיים בעיר, בעיקר סביב מה שקורה ביחסי דתיים-חילונים”.

מה חשבת על מחאת השבת?

“הסכמתי עם מחאת השבת. אגב, הייתה תקופה בעבר שהתחזקתי, בעקבות השותפה שלי לשעבר מיכל כהן, שנישאה מאז לאחיו של הרב יאשיהו פינטו. אצלנו בבית אני חילוני, ומירב אשתי מסורתית שלא נוסעת בשבת ולא מדליקה אש בשבת, ואנחנו יודעים לחיות ולכבד זה את זו, בית פלורליסטי. גם הרשימה שלנו מגוונת וכלל הברזל הוא ‘חיה ותן לחיות’. אין לשמעון שום התנגדות לאוכלוסייה החרדית, והוא יהיה ראש עיר של כולם”.

והוא יכניס אותם לקואליציה שלו?

“אם הם ידעו לכבד את ‘חיה ותן לחיות’, אני משוכנע שאין הגבלה. לא פוסלים מגזר כזה או אחר. יחד עם זה, צריך לתת לתושבים מרחב מחיה, אין סיבה שמוסדות ציבור לא יפעלו בשבת – למשל המשכן לאמנויות, שבתרבות, או הקאנטרי קלאב, שלמיטב ידיעתי נאמר שיפעל רק שישה ימים בשבוע. לא צריך לפגוע באוכלוסייה הדתית והחרדית, ולא צריך לפגוע באוכלוסייה החילונית. דווקא שמעון, שהוא לא איש דתי, אבל מחובר לדת ולשורשים, האיש יהודי לכל דבר ועניין, דווקא הוא יוכל לאחד את השורות בעיר”.

"ההנהגה הקיימת לא יכולה להמשיך". צילום: פבל

זה שאתה לא לסרי הבנתי, אבל למה דווקא כצנלסון ולא גלבר או לחמני?

“אני רואה את זה ככה: העיר נמצאת היום קרוב למצוק. מצוקת הדיור מבריחה מפה את הדור הצעיר, התעסוקה במצב קטסטרופלי, והחינוך, שהוא לא מספיק טוב וחסרות בו אפשרויות נוספות, כמו בית דמוקרטי, בית ספר למדעים, אמנויות, וזה רק חלק מהתמונה. לכן ברור שאתה לא יכול לסמוך על מי שהביא אותך אל סף המצוק. ההנהגה הקיימת לא יכולה להמשיך להוביל אותנו. נותרו שלושה מועמדים בעיקר שהם אופציה. אבל כשאתה קרוב למצוק לא תיתן את ההגה לנהג חדש. אתה צריך את הנהג המנוסה והטוב ביותר, וזהו שמעון כצנלסון”.

מה הוא עשה בחמש שנים האחרונות?

“בחמש שנים האחרונות הוא היה חבר אופוזיציה, ובתור שכזה הוא לא ממש יכול ליישם מדיניות”.

וזה לא היה גם מבחירה שלו, הישיבה באופוזיציה?

“אני לא רוצה להתייחס לזה. עובדתית, הוא לא היה בקואליציה. יכול להיות שלראש העיר היה עדיף לעשות קואליציה עם החרדים מאשר עם האחרים”.

אתה אומר שאין לך ספק שכצנלסון ייבחר. היה ולא ייבחר – הוא יישאר במועצה ובחיים הפוליטיים?

“אני משוכנע שכן, אבל זה דבר שצריך לשאול אותו. לשמעון יש את הכישורים, הידע, הניסיון והקשרים הפוליטיים, הוא האיש הנכון בזמן הנכון, הוא איש ביצוע, יש לו תכניות מפורטות, הוא גם איש עממי. בניגוד לשלטון המנוכר, המרוחק, המתנשא והמנותק שישנו כיום באשדוד, שמעון הוא אחר. ראית כמה הם מתנצלים בזמן האחרון? השלטון מודה בטעויות שלו אחת אחרי השנייה.

שלא לדבר על ישיבות המועצה: איזה זלזול ובוטות כלפי האופוזיציה ועשרות אלפי התושבים שבחרו באותם נציגים, ממש נעלבתי בשמם ובשם הציבור שבחר בהם. יש גם ביטול, אטימות והתנשאות כלפי תושבים שמגיעים ונמצאים ביציע, חלקם אנשים שבאים עם מצוקות ובעיות. זה לא ייתכן. אתה צריך להיות עם חמלה, עם הקשבה. זה כוחה של השררה, הכוח המשחית, המעוור אפילו, שמוכיח עד כמה אותם נבחרי ציבור צריכים לסיים את תפקידם. לכן גם אני חושב שצריך להגביל כהונה של ראש עיר לשתיים, מקסימום שלוש, קדנציות”.

מה הדרייב שלך?

“האמונה שיחד עם שמעון והרשימה שיש לנו אנחנו יכולים לעשות שינוי. אני יכול להבטיח לך שהדלת של שמעון כצנלסון ושל כל אחד בסיעה תהיה פתוחה בפני כולם בצורה שווה, היא תהיה זמינה עד רמת המסרון בטלפון. לא תהיה התעלמות, לא יהיה אחד שיגיד, ‘אני מחכה חודשים לפגישה’. החמלה תחזור לעיר, הצניעות תחזור לעיר וגם תחושת השליחות. כיסא של איש ציבור הוא כיסא לא יציב מטבעו. אם תזכור בכל יום שהכיסא שלך רועד וניתן לייצב אותו באמצעות עשייה ציבורית, אז תצליח. אם לא — תתרסק”.

תגובה

ממטה "אשדוד בתנופה" נמסר בתגובה: “צר לנו לשמוע את דברי ההבל ורמת השיח הנמוכה של המועמד חסר הניסיון. תוכן דבריו מביך בבורות שהוא מגלה  על היקף העשייה באשדוד בעשור האחרון, ונקווה שדבריו נאמרו רק מאי הכנת שיעורי בית כראוי ולא מלחץ בחירות צפוי״. 