כבר לפני כחודש, כאשר משפחה בבאר שבע ניצלה בנס מפגיעה ישירה של טיל, הממשלה הייתה צריכה לפתוח במלחמה נגד החמאס.
ביום שני השבוע, כשחייל מאשדוד נפצע באורח קשה מאוד מפגיעת טיל נגד טנקים באוטובוס שכמה דקות קודם לכן הסיע חיילים, הממשלה הייתה צריך לפתוח במלחמה.
אם חס וחלילה היו הרוגים באותם שני אירועים, אז כן היינו משנים דיסק ומבינים שמדובר במלחמה?
גם כשהושלכו מטענים על הגדר, הממשלה הייתה צריכה לפתוח במלחמה. המטענים ושני הטילים האלה והטילים שנורו אמש על שדרות ואשקלון נורו במטרה להרוג, לא במטרה להציק או לעשות שריר כמו בלוני ההליום, בלוני המטען ועפיפוני האש.
מלחמה זה לא אומר בהכרח כניסה לעזה תוך סיכון חיילים, כי אפשר להתחיל להפציץ את בתיהם של מנהיגי החמאס מהדרג הראשן והשני, את בתיהם של מפקדים בכירים ולהתחיל לסמן וי ברשימת החיסולים הממוקדים.
הגיע הזמן שהם יתחילו לפחד ולהסתתר כמו עכברים. הגיע הזמן לשנות את בנק המטרות. עוד מחסן לייצור רקטות, עוד מחנה אימונים של החמאס, ושום דבר לא קורה. שנו את בנק המטרות כי זה מתחיל להזכיר את מלחמת עיראק, כשארצות הברית דרשה מאיתנו לא להתערב וכל הזמן תקפה משגרי טילים בעיראק, אבל הטילים המשיכו לעוף לכיווננו.
100 הפצצות של חיל האוויר לא עזרו. הגיע הזמן לשנות את בנק המטרות. החמאס חטף את מדינת ישראל, וכולנו בני ערובה שלו. החמאס סוחט אותנו ואת העולם כמו כל טרוריסט מצוי: שלמו כופר של כסף ודלק ולא נירה עליכם טילים ולא נפגע בכם. אתם קולטים? אנחנו רוצים לחשוב שגשם הטילים, 370 נכון לשעת כתיבת המאמר, זה גשם.
הסדרה, הכלה — המילים המכובסות האלה לא מתאימות לשכונה הזאת במזרח התיכון, כי תמונת המציאות היא שאנחנו נתונים תחת מתקפת טילים. אם לא הייתה לנו כיפת ברזל היו כבר עשרות הרוגים. בואו נודה, הרתעה לא קיימת או לא עובדת.
נו, אז כמה טילים “שווים” מלחמה?
