תמיד אמרתי לעצמי שאני מקווה שביום שיהיו לי ילדים הם יהיו בנים. הייתי ממש צוחקת ואומרת שאם תיוולד לי ילדה, אני אשליך אותה ליאור במצרים. התירוץ הקל לכך היה שבמשך רוב חיי הסתדרתי בעיר עם בנים, הכול היה תמיד קליל יותר, כיפי יותר ומעולם לא הייתי מוצאת מבזבזת את זמני איתם על שיחות סרק ארוכות שבנות לעיתים נסחפות אליהן, כמו איזה בושם חדש למשל.
אבל הסיבה האמיתית היא שבתור אישה אני מבינה שהעולם כולו אמנם שואף לשוויון וקדמה, אך לדאבוני לא כך הדבר ואף רחוק מכך.
בישראל של כמעט 2019 נשים עדיין מוטרדות מינית, מופלות בעבודה ובשכר, צריכות לעבוד קשה יותר כדי לקבל צ’אנס ולא מעטים המקרים שכל האנשים מסביב מרשים לעצמם לבקר אותן בלי ממש להכיר אותן ולזרוק להן גם הערות סקסיסטיות מכאיבות. כן, בהרבה מקרים יש כאלה שחושבים שהישגים נשיים מגיעים רק דרך קומבינות, קשרים והשם ישמור — בין הרגליים.
צילום: פבל
חיים שלמים שאני מנסה לשפר את התקשורת שלי עם נשים בעולם, החל מאימא שלי ועד לחברות שלי, כי אחרי כל הקלישאות והסיסמאות שהביאו אותי לאכזבות בחיי בכל הנוגע לחברות נשית, כשאת מוצאת את החברות שלך את לא מוכנה לוותר עליהן, ואכן, מדובר במערכות יחסים כל כך כנות ואמיתיות שגברים יכולים רק לדמיין ולקנא שהחברויות שלהם ביחס לשלנו הנשים לא כאלה עמוקות.
ביום שלישי השבוע יצאו נשים ברחבי הארץ לרחובות להפגין במחאה כנגד האלימות כלפי נשים באשר הן. בתל אביב יצאו יותר נשים מאשר באשדוד. לא שהאשדודיות זורמות עם אלימות, פשוט כנראה פחות מאמינות ביציאה הפגנתית לרחוב או כל סיבה אחרת גרמה להן לוותר על העניין.
מתחילת השנה נרצחו בישראל 24 נשים בידי גברים, והמעט שיכולנו לעשות זה להכריז על יום שבתון ולצאת להפגין כנגד האלימות והרציחות האלה. אבל לא, כל אחת עסוקה בשלה, וגם אם שמענו, "זה לא באמת קשור אלינו, אז למה לטרוח? ומי ישלם לנו על יום ה'חופש' הזה? ולמה נדמה למישהו שזה שאני אצא להפגין ימנע את הרצח הבא?", לשבת בבית או בעבודה ולא לעשות כלום בטח לא ישנה ולא ימנע.
זה שאת רואה את החברה שלך מקטינה את עצמה ליד הגבר שלה בטח לא ימנע את הרצח הבא. האדישות בטח לא תמנע את הרצח הבא, גם לא לכתוב על זה סטטוס בפייסבוק, ואתם יודעים מה, גם לא הפגנה חד פעמית. אז מה כן?
צילום: פבל
יש נשים שהמילה "ביטחון" מתקשרת אצלן רק למצב המדיני. תמיד יהיה את הגבר המשוגע הבא שנשמע עליו בחדשות שאנס, רצח, תקף ופגע, וחייבים לשנות את המציאות הזו כי הפנמה שזה המצב רק הופכת אותו למציאות ספק לגיטימית בעולם שלנו.
אם נשים בעצמן לא מביעות סולידריות אחת כלפי השנייה בהפגנה קטנה, מה הסיכוי שגברים יפגינו כנגד אלימות כלפי נשים? איך משהו ישתנה? בתור אחת שמחוברת למקלדת, הגיע הזמן לצאת החוצה ולהתחיל לשנות בעשייה אמיתית אחרת ולא רק נשית. פשוט להתעורר, כי אנחנו כמו המתים המהלכים, רק בני אדם מאוד מאוד מאוד אדישים.
