9 באפריל. זה יום הדין שקבע ראש הממשלה בנימין נתניהו כיום הבחירות הארציות.
לאשדוד, שעדיין מדממת ממערכת בחירות מקומית סוערת, היו כ-45 יום להתארגן על קואליציה חדשה, מינויי תפקידים, ועדות, לשכות וטיפול בשכר הפעילים. רגע לפני שכולם מתיישבים בנוחות על הכורסה החדשה ומתחילים לעבוד עבורנו, הם נקראים לדגל.
אז מי שחושב שהבחירות הארציות לא קשורות לאשדוד ומדובר במשהו רחוק בירושלים, רצוי שיחשוב שוב. פוליטיקה זה מקצוע, מי שמתעסק בפוליטיקה מקומית, סביר להניח שלא יפסח על הזדמנות להתבלט במגרש הארצי; מי שנהנה לשבת ביציע הכבוד באצטדיון הי"א, ישמח להשתדרג לתא הכבוד באצטדיון סמי עופר. בינינו, איזה פוליטיקאי לא פוזל לכנסת?
בואו לא נשכח שארבעה מחמשת הסגנים הגיעו לאן שהגיעו הרבה בזכות מימונים וחיבוק של המפלגות הארציות, אשדוד בתנופה זכתה למימון ממפלגת הליכוד, אבי אמסלם מש״ס ואריה דרעי, שמעון כצנלסון מישראל ביתנו, ואגודה מאגודה. יש גם חברי מועצה שנבחרו בפועל בסיוע תקציבי של מפלגות ארציות, כך לדוגמה תנועת אשדודים של יניב קקון שזכתה למימון מהמחנה הציוני, שבינתיים התפצלה שוב וחזרה להיות מפלגת העבודה.
כמו שאתם בטח יודעים, בחיים כמו בפוליטיקה אין מתנות חינם. מימון מפלגתי חייבים להחזיר, לא תמיד בכסף, לפעמים בעבודה. ניהול מערך מקומי של מפלגה ארצית הוא לא תמיד משחק ילדים. החבורה שמומנה במקומי והצליחה לייצר לעצמה מערכת בחירות נוחה מבחינה כלכלית תצטרך לפרוע את החוב בעבודת מטה מקומית, במערכת סבוכה ובעייתית שעדיין לא ברור מה יש בה יותר, מתמודדים או בוחרים.
לנהל עיר מקומית במערכה ארצית דומה לבחירות מקומיות: גיוס מעגלים, עם ריבוי המפלגות שמתמודדות לכנסת, האידאולוגיה הופכת מטושטשת, האכזבה הכללית מהפוליטיקאים מכינה קרקע פורייה לשינוי בתבנית הקבועה של הבוחרים באשדוד.
חשיבות הדמויות שינהלו את הזירה המקומית יכולה להיות קריטית עבור מפלגות חדשות ואותנטיות שנכנסות למערכה הארצית. דמויות כמו נפתלי בנט ואיילת שקד, בני גנץ, בוגי יעלון, ציפי לבני, אורלי לוי אבוקסיס, רועי לוי ממפלגת העסקים הקטנים ואפילו אלדד יניב, יכולים בעזרת כוחות מקומיים מובילים לעשות באשדוד, כפי שנהוג לומר בז׳רגון הפוליטי — ״מכה״.
הבחירות הארציות הן תמיד הזדמנות לקפיצת מדרגה, אנשים אנונימיים מבחינה פוליטית אך מוכשרים מבחינה ניהולית בשילוב מומנטום ארצי יכולים לקבל הזדמנות פנטסטית של פעם בחיים להיכנס לעולם הפוליטי ולהתחיל דרך שיכולה להיגמר אפילו בירושלים, בכנסת. יש מספיק מפלגות חדשות ומספיק אנשים ראויים באשדוד כדי לייצר חיבורים מעניינים ומפתיעים.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
חלק מהמפלגות כבר החלו לעבוד במלוא המרץ, בליכוד לדוגמה עסוקים ב״פול טיים ג׳וב״ בפריימריז, גם מפלגות העבודה, מרצ והבית היהודי יוצאות לפריימריז (בחירת מבנה הרשימה שתתמודד לכנסת) — כל זה קורה ממש אוטוטו, עד אמצע פברואר. להם המערכה מתחלקת לשני חלקים, עד הפריימריז ומהפריימריז. במפלגות אחרות, כמו יש עתיד, כולנו, ישראל ביתנו, ש״ס, אגודת ישראל, אורלי לוי, גנץ, יעלון ושאר המפלגות החדשות, אין את התהליך ה״דמוקרטי״ (עד כמה שאפשר להגיד על פריימריז שהן דמוקרטיות), ואפשר להתחיל כבר לעבוד ולהתארגן על מטות, מתנדבים ואיך לא… רשימות אקסל.
מה שיהיה מעניין לראות במערכת הבחירות הקרובה יהיה השידוכים. האם יחיאל לסרי יתגייס הפעם למען נתניהו והליכוד בכל הכוח? מי יהיה האיש של גנץ באשדוד? של בוגי? מי יהיה האיש או מי תהיה האישה של אורלי לוי אבוקסיס כאן, אצלנו בעיר הנמל.
האם עו״ד אייצ׳ו מסלה, שנהנה מתמיכה זוהרת של איילת שקד בתקופת הבחירות, ינהל עבורה את המערכה? האם יניב קקון, שניהל את סניף מרצ באשדוד ונחשב לחברו הקרוב של אילן גלאון ממרצ, יסייע לאילן או שהוא מחויב לגבאי שסייע במימונה של תנועת אשדודים?
מערכת בחירות ארצית היא מערכת בחירות מוניציפלית רק בלי סיר הלחץ המקומי.הוויכוחים ברשתות, ה״פייק ניוז״ ועבודות הפוטושופ יהיו גם במערכה הקרובה, אל תחשבו לרגע שמירושלים יגיע שיח רהוט, מלטף ואינטילגנטי, כזה שיפנה אל השכל הישר ויגרום לנו להחליט באמת מי הכי ראוי לנו. זה לא יקרה משתי סיבות, הראשונה, כי הפוליטיקה תמיד הייתה ותמיד תהיה מסריחה, וכשהשיח הכללי והאווירה מזוהמת בפוליטיקה זה רק מתעצם.
הסיבה השנייה היא שגם אנחנו הפכנו רדודים ואדישים, לא בודקים באמת מי טוב לנו ומי רע לנו, מי באמת משרת אותנו ומי משרת בעיקר את עצמו. הפוליטיקאים מבחינתם, כמו ילדים קטנים בודקים גבולות, כל עוד אנחנו לא נחפש מסרים, איש לא ישבור את הראש ויכתוב אותם, אף אחד לא רוצה שההבטחה שהוא לא הולך לקיים תהיה כתובה וחקוקה.
אם נגיע לשלב הסיכום, יש יתרון וחיסרון למערכת בחירות צמודה כל כך לקודמתה. היתרון, המנועים מחוממים, התשתיות עדיין קיימות, הנהלים מחודדים והאדרנלין עדיין זורם בגוף. "אדרנלין" זו מילת המפתח, וארגון זה סוד ההצלחה. מי שידע לסחוף בבחירות המקומיות והשאיר טעם טוב לפעילים יידע לגייס אותם שוב ואולי לייצר הפתעה מקומית.
החיסרון מגיע מהמיאוס, מעייפות החומר ומהאכזבות שמביאה הפוליטיקה. לא מעט מתושבי אשדוד מעדיפים לשכוח את מה שקרה פה בין אוגוסט לאוקטובר. הדבר האחרון שבא להם עכשיו זה חוגי בית וכנסים פוליטיים. אבל לפוליטיקה כוחות ואינטרסים משלה.
בנימה אישית, אחרי ניהול שתי מערכות, 2013, ו-2015, על בחירות 2019 אשקיף מהצד. את משמרתי כמייסד וראש מטה מפלגת יש עתיד באשדוד סיימתי. למדתי המון והרווחתי ארגז כלים לחיים, שמעטים זוכים לו. אבל כמו שאני תמיד אומר ״מי שחושב קדימה, לא מסתכל אחורה״.
מן הסתם זה לא יהיה הטור האחרון בעניין, בהצלחה לכולם.
