כולנו מכירים את הסיפור “זאב זאב”, אדם הנותן שוב ושוב התרעות שאינן מתגשמות, ובסופו של דבר חדלים להאמין לו. אז קבלו את "זאב זאב"בגרסת ההודעה הדרמטית.
ביום שני השבוע הודיע ראש הממשלה כי בשעה 20:00 ימסור הודעה דרמטית. השערות רבות הועלו לגבי תוכנה של הודעה זו, חלקן הומוריסטיות, אך חלקן הציגו דוגמאות להודעות דרמטיות באמת שאותן כנראה לא יציג ראש הממשלה. ביניהן התפטרות מראשות הממשלה ומהכנסת אם יוגש נגדו כתב אישום.
בסופו של דבר, ניצל בנימין נתניהו את הבמה העיתונאית המכובדת שניתנה לו כראוי למעמדו ומסר תעמולת בחירות מהסוג הישן והמוכר לכולנו, שבה גם השתלח במוסדות שלטון החוק של מדינת ישראל.
לפי דיווחי הרייטינג, קרוב למיליון אזרחים צפו בהצהרה הזו ששודרה בכל ערוצי הטלוויזיה. אליהם מצטרפים מן הסתם רבים נוספים ששמעו בשידור חי את דבריו של ראש הממשלה דרך תחנות הרדיו ואתרי האינטרנט.
גם תומכיו של ראש הממשלה יסכימו איתי – דרמטיות לא הייתה בה. ראש הממשלה התבטא בעבר פעמים רבות נגד הסיקור התקשורתי שהוא מקבל, הוא גם קבל לא פעם על יחסן, המפלה לדבריו, של המשטרה והפרקליטות לתיקיו. ישנם אזרחים רבים שתומכים בו בעמדותיו אלו, ובכל מקרה, קשה לבדוק עובדתית אם הביקורת המופנית אליו היא מידתית או מוגזמת.
כמיליון אזרחי ישראל צפו בהודעה דרמטית ששום דרמה לא התחוללה בה. ומגמת האינפלציה שנמשכת סביב הביטוי התחזקה אתמול, והוא נשחק עד דק.
פרשנים ופוליטיקאים דשים בתוכן ההצהרה וגם בצורה שבה נמסרה. ובעוד שבשיחות ארוכות ניתן לרדת לרזולוציות נמוכות ולדון בניואנסים הדקים ובנכונותם או דיוקם של הדברים, ראש הממשלה ניצל את מעמדו הציבורי ואת ערוצי התקשורת שעליהם הוא מלין שוב ושוב כדי להעביר מסרים קצרים וקליטים שישמשו את תומכיו מול מתנגדיו. ראינו את זה ב”ערבים הנוהרים לקלפיות”, מצאנו את זה גם בנאום ה”חמוצים” שהציג ביקורת לגיטימית והכרחית כהתמרמרות קטנונית שלא ראויה לתגובה.
הדרמה היחידה בכל הסיפור הזה היא אולי העובדה שהפכנו, אנחנו תושבי מדינת ישראל, לחבר מושבעים. העובדה שכתבי אישום פליליים מרחפים על ראשו של ראש הממשלה, וכולנו, בלי הידע המשפטי הנחוץ, נדרשים להחליט על סמך חלקי נתונים שאנו מקבלים מראש הממשלה ומהפרשנים.
הדרמה היא שב-9 באפריל יתקיים משפט המוני בקלפיות ברחבי הארץ, ובמקום בחירה במנהיג זה אחר, ניאלץ להכריע אם הגשת כתב אישום מחייבת התפטרות של אישי ציבור או שניקיון כפיים אינו דרישה בסיסית ממנהיג. האם, כמו שאומרים רבים מתומכיו, “כולם עושים זאת אך רק הוא נרדף ונתפס”, או שההקשר לא רלוונטי ומי שסרח חייב לפרוש?
זו דילמה דמוקרטית לא פשוטה שאליה נקלענו בניגוד לרצוננו. דילמה שאמורה הייתה להימנע אם מעמדן של רשויות אכיפת החוק לא היה נשחק. דילמה שאמורה וחייבת להיות מוכרעת בבית המשפט על ידי אנשים בעלי ידע ורקע מתאים, ולא על ידי “חבר מושבעים” המורכב מאזרחי מדינת ישראל.
אני עדיין מחכה להודעה הדרמטית שמגיעה לנו כאזרחים, שבה יתייצב ראש הממשלה ויכריז כי הוא תומך במערכת אכיפת החוק וסומך עליה. כי יש לו אמון מלא במערכות הצדק. כי גם אם ייאבק על חפותו, לעולם לא יערער מעבר לדרכים המקובלות על החלטת בית המשפט. השיסוי שהציג כבר לא דרמטי, לצערנו, ואין בו שום חידוש.
