כששאלו את גדי מכלוף אטיאס (73) מאשדוד מה הוא מתכוון לעשות לאחר פרישתו לגמלאות מאלתא והוא אמר “לכתוב” — הוא זכה להרמת גבה. זה כמובן לא ריפה את ידיו אלא להפך. כדרכו, הוא סימן את הכתיבה כמשימה והחליט לכתוב לפחות חמישה ספרים.
השבוע יצא לאור ספרו השלישי, הרומן “טלטולי נפש”, גם הוא בהוצאת “אופיר ביכורים” כמו שני ספריו הראשונים שיצאו לאור בד בבד לפני שלוש שנים: “חיי — משנה סדורה”, העוסק בקורות חייו ובשילוב עמדותיו בנושאים שונים, ו”מטמורפוזה”, שהוא רומן פנטזיה. כמו את שני קודמיו, גם את הספר החדש הוא כתב בעיקר בערד, ששם יש לבני הזוג אטיאס בית קטן שהשהות בו נתנה לו את האפשרות להתנתק ולכתוב. ב”טלטולי נפש” ,שאותו הקדיש “לזכרם של נרצחי המחנות”, הוא מתאר אהבה כבירה שהתרסקה. דמות
מרכזית בספר הוא מארק, יהודי ממוצא מרוקאי בשנות ה-40 המוקדמות של חייו שחי בפריז ומנהל חברה מצליחה ביותר. גרושתו ושלושת ילדיו גרים לא הרחק ממנו. באחד הימים, במהלך ביקור עסקי במינכן, הוא פוגש את גרטרוד, גרמנייה בשנות ה-30 לחייה, ועד מהרה ניצתת בין השניים אהבה.
בין עינוגי החך לעינוגי הגוף שמלווים בתיאורים ארוטיים עסיסיים ממשיכה אהבתם לנסוק לגבהים. אולם עם הזמן מגלה מארק כי הוריה של גרטרוד עבדו במינכן למען המשטר הנאצי ואף הצביעו להיטלר בבחירות של 1933. צל העבר של העם הגרמני ושל משפחתה של גרטרוד רודף את מארק ואף גורם לו לקשיים משפחתיים רבים עד שבסופו של דבר הוא נאלץ לנתק את קשריו עם אהובתו, והיא מגיבה לכך באופן טרגי.
מאז שהוא זוכר את עצמו היה אטיאס, שנולד בפז שבמרוקו, תולעת ספרים. הוא למד בבית ספר אליאנס וכשהיה בן 16 הצטרף לתנועת דרור, שפעלה במחתרת, וכפי שנדרש ממנו, הסתיר את פעילותו גם ממשפחתו. הכיסויים למפגשים המחתרתיים היו לדבריו בין השאר חגיגות ימי הולדת והכנה לבחינות. עם הצטרפותו לתנועה קיבל אטיאס את שמו המחתרתי גדי. טרם עלותו לישראל היה בהכשרה בדרום צרפת, ושם גם הכיר את רעייתו אתי אטיאס (יו”ר ויצ”ו ובעבר יועצת ראש העיר לקידום מעמד האישה, ר”י).
צילום: רבקה יניב
ב-1965 הוא עלה לישראל במסגרת הגרעין שלו אגוז (שנקרא על שם הספינה שנשכרה ב-1960 על ידי המוסד וטבעה כשנה אחר כך כשעשתה את דרכה לגיברלטר בעת שהשיטה באמצעות המחתרת היהודית 44 עולים לישראל. כולם נספו בהטבעת הספינה, ר”י) והתיישב בקיבוץ רעים בנגב. את השירות הצבאי שלו הוא עשה בנח”ל.
בני הזוג אטיאס התחתנו עוד כשהיו בקיבוץ, ושם גם נולד בנם הבכור. הם עזבו את הקיבוץ ב-1968 ועברו להתגורר באשדוד, ובה נולדו שלושת ילדיהם הנוספים.
עד שהחל לעבוד באלתא, שמשם פרש לפני שש שנים לגמלאות לאחר 40 שנות עבודה, עבד אטיאס בין היתר במכס ובהפעלת ציוד כבד בפריצת הדרך לירושלים בשער הגיא ובכביש הנפט ברמת הגולן. לאחר שסיים קורס טכנאי מטלורגיה התקבל לעבודה באלתא ולאורך השנים שימש בתפקידים בכירים.
תפקידיו היו כרוכים בנסיעות ברחבי העולם, והוא בין היתר שהה בשליחות המפעל שנה וחצי בהודו בלי משפחתו, שאיתה היה מתראה בממוצע אחת לחודש וחצי. בין לבין הוא גם ניסה את כוחו בפוליטיקה ושימש יו”ר מפלגת ד”ש (התנועה הדמוקרטית לשינוי — מפלגת מרכז שהוקמה לקראת הבחירות לכנסת התשיעית ב-1977 וכשנה אחר כך התפצלה לשתיים והוקמה “שינוי”, ר”י ) באשדוד. אחרי הניסיון הזה הוא הגיע למסקנה שפוליטיקה זה לא בשבילו. זה שלוש שנים שהוא מכהן בהתנדבות כיו”ר הוועד המנהל של מוסדות התרבות והאמנות העירוניים באשדוד.
אף שעם הגיעו לגיל הפרישה-67 הציעו לו לאטיאס, שהוא בעל תואר ראשון במדעי הטבע וכלכלה, להמשיך לעבוד באלתא, הוא החליט לפרוש ולעסוק בתחום האהוב עליו, כתיבה.
כבר כותב עוד 2 ספרים חדשים במקביל. גדי אטיאס
“תמיד כתבתי לכל האירועים המשפחתיים. גם בעבודה כתבתי. כך למשל מול ההודים עסקתי בין השאר בניהול חוזים, שהצריך בין היתר כתיבת מכתבים. צריך להבין שלכתוב מכתבים כאלה זה לא רק עניין של ניסוח זו אסטרטגיה”, הוא מסביר.
לנושא השואה הוא נחשף בגיל 16 במרוקו. “קראתי ספר של חיים וייצמן ובכיתי. מאז הנושא רבץ עליי ולא נתן לי מנוח. החלטתי שהגיע הזמן לכתוב עליו”, הוא מספר.
כתיבת “טלטולי נפש”, שמשולבות בו גם עובדות היסטוריות, ארכה שנתיים, כיוון שבמהלכן קרא ספרים הקשורים למלחמת העולם השנייה, בהם בין היתר את “מיין קאמפ” של אדולף היטלר. כעת הוא בדרך להשלמת מכסת הספרים ששם לו למטרה ובימים אלה הוא כותב שני ספרים חדשים במקביל: סיפור בדיוני ואסופה של כתבים על אנשים ואירועים.
