ברשומה שפרסמה יו"ר ועד ההורים המרכזי באשדוד בלה רובין, היא יוצאת בצורה חזיתית נגד ההורים שמשתמטים מתשלומי בית הספר ולא משום שהם אינם מסוגלים לשלם. הם נוסעים ברכבי יוקרה ומבזבזים הון על מותרות אבל סדרי העדיפויות שלהם אינם כוללים נשיאה בעול. הם מצפים שהורים אחרים ישאו בנטל לבדם.
לפי דבריה החריפים ניתן להבין שמדובר בתופעה רחבה וקשה באשדוד.
"עד כמה זה תקין בעיניכם", פנתה להורים בעיר, "לשלוח ילד לבית הספר, לתת לו את כל ההופעות וסל התרבות שבית הספר מציע, לצאת לטיולים, לסיורים, לצאת לפעילויות של"ח, אך כאשר מגיע מועד התשלום לבית הספר, הפלא ופלא, עדיין ישנם הורים (לא אלה הזקוקים כלכלית חס וחלילה) שזה מובן מאליו שילדם יקבל את כל אלה, כי למנהלת לא נעים, וכי לרכזת הטיולים, גם לא נעים והכי יפה זה השימוש במשפט: לא צריך להעניש את הילד. אני מסכימה, הילד/ה אינם אשמים.
אבל מה לעשות שאנחנו מטפחים את תרבות השנור. תרבות הניצול של אותם הורים שידם משגת, ויכולים לשלם, כי עובדה, להגיע עם ג'יפ לביה"ס או רכב מפואר אחר זה בסדר, אך לשלם עבור ילדם – זה כבר סיפור אחר. סיפור עצוב ומיותר. אני רוצה לראות האם מי מאיתנו נכנס לסופר לוקח מוצרים ויוצא ללא תשלום. הרי כולנו יודעים מה תהיינה התוצאות.
אבל פה – אין אכיפה וההפקרות חוגגת. אז אכן אני לא מסכימה להעניש ילד בגלל חוסר איכפתיות של הוריו. מי מעניש אותו – אני או הוריו?
בית הספר יכול להעניק פעילות חלופית לאותם תלמידים שאינם משלמים "באופן עקרוני". או פשוט – לבטל את הפעילות לכלל הילדים. ולא לתת להכניס את יד המערכת לכיסם של אותם הורים אחראיים ואיכפתיים שכן משלמים וכן רוצים שילדם יקבל את כל מה שיש לביהס להציע. ואותם הורים צריכים לממן את אותם הורים שפשוט למדו שיש פריירים אחרים שישלמו. כן פריירים – כי אין לי דרך אחרת לתאר זאת. גם אני בין אלה. דואגת לשלם בזמן.
אבל אני לא מוכנה בשום פנים ואופן לסבסד את אותם הורים שידם לא חסרה, אך מעדיפים לקנות בגדי מותגים, או עוד הבלי הבלים. מקווה שאתם גם חושבים כמוני. בואו יחד נמגר תופעה מכוערת שכזו".
