נכנס דרך קירות

לפני כשבועיים, בעת שעמד עם טבלטים במדרחוב רוגזין והציג לעוברים ושבים תמונות שצולמו בחשאי במדגריית קיבוץ קבוצת יבנה, פנה יורי ירמקוב, ראש התא האשדודי והדרומי של החזית לשחרור בעלי חיים, לאחד האנשים, גבר חבוש כיפה, ואמר לו: "תראה איזה צער בעלי חיים נורא! גריסת אפרוחים בעודם בחיים!".

ירמקוב. צילום: אורי קריספין

זאת הפעילות השוטפת של פעילי החזית: הסברה. ירמקוב אמר את הדברים בטון שיש בו כמו לקרוא לעזרה, משהו כמו: "בבקשה, תעשה משהו! הרי אתה בטח יודע שזה אסור על פי התורה!" הוא לא אמר את הדברים האלה, אבל רוחם הייתה שם, נוכחת במלוא עוצמתה.

החילונים שבפעילי המאבק למען זכויות בעלי חיים, גם אלה שעד חגיגת הבר מצווה ומאז חגיגת הבר מצווה מעולם לא פתחו ספר תורה, כבר למדו להכיר וגם להגיד את המילה "דאורייתא" (תורה, בארמית) כשהם פונים לאנשים המוגדרים כשומרי מצוות.

מראה של צעיר או צעירה חילונים בעלי צוואר וידיים מקועקעים רצים אחר חובשי כיפות כשהם קוראים אחריהם, "צער בעלי חיים זה איסור מדאורייתא!" כבר הפך להיות מראה שכיח בזירת דוכני ההסברה ועצרות המחאה ברחוב. סצנה שכמו לקוחה מסרט דמיוני שנעשה בידי במאי בעל חוש הומור סאטירי יוצא דופן.

נראה שזה סוג של קלף שיישלף באיזשהו שלב בתקווה שאם לא משהו אחר, לפחות זה יעורר לשינוי. התקווה שאיש חבוש כיפה או אישה לבושה שמלה ארוכת שרוולים יגיבו בבעתה לתמונות ולמידע המוצגים לראווה בטבלטים ובשלטים נמצאת שם תמיד. אמונה תמימה. פעמים רבות הם מתאכזבים הפעילים שוב ושוב לנוכח הגילוי שלא כך הוא הדבר, לא בהכרח בכל אופן.

זה מה שקרה לירמקוב הצעיר. כשפנה לאותו איש דתי וסיפר לו על גריסת האפרוחים החיים הנהוגה במדגריות ציין שומר המצוות, "ממש לא", וכלאחר יד הוסיף, "זה הומני. אתה מדבר עם אחד שעושה את זה!".

יורי ירמקוב, צעיר בן 22, פעיל צעיר בגילו, אבל בעל ותק יחסי בפעילות מחאה, הוא מאותם אנשים שאינם מפגינים את רגשותיהם בקלות. גם כשקיבל עליו להיות תחקירן סמוי במדגריית קיבוץ קבוצת יבנה ושלח במו ידיו אפרוחים חיים למגרסה, ידע לייצב את עצמו על מוד הטייס האוטומטי בשם המשימה.

אבל הסיטואציה הזאת ברחוב, המפגש הלא צפוי פנים מול פנים עם עובד מדגרייה במציאות שמחוץ למדגרייה, טלטלה אותו. "הייתי בהלם. מה הסיכוי שאפגוש במחאה מישהו שהוא אשכרה עושה את זה ואפילו גאה בזה? הרגשתי זרמים בכל הגוף שלי. זה היה קשה".

חשבון פשוט

פלאשבק. ספטמבר 2016. המראות והקולות במדגריית קבוצת יבנה:  בריא – לחיים. לחיים, בריא, בריא, לחיים. פגוע – למוות. חולה – למוות. בריא – לחיים. נכה – למוות. בריא – לחיים. חולה – למוות. פגוע – למוות. בריא – לחיים. הבריאים לחסד והחולים לשבט. הבריאים – לחיים, והחולים, הפגועים, הנכים – למוות. סרט נע ללא התחלה וללא סוף.

גי-בור. צילום: יורי ירמקוב

יצורים חיים, בני שעות וימים אחדים, ממוינים בידיים עטויות כפפות כחולות שמעבירות עשרות אלפי אפרוחים ביום. הם מוסעים במהירות על גבי מסילות, מושלכים מגובה רב במהירות שיא, מנסים בגופם הרך למצוא איזושהי אחיזה ללא הצלחה. מתנדנדים, מחליקים ומועדים על פני שרשרת מסועים, כמה מהם נחבטים במתכת, אחרים אינם מצליחים לעמוד על רגליהם, נופלים ונפגעים.

אלה שמבחינת התעשייה לא יהיו שווים את ההשקעה בהם נשפכים אל תוך מערבלים שלהביהם החדים חותכים בבשרם הרך וקורעים אותו לפירורים קטנים בעודם מצייצים למוות, נושמים את נשימתם האחרונה לפני חדירת להב המתכת המכרעת, הסופית. מכונת השמדה המונית גורסת חיים כאילו היו נייר משומש. את החולים שבהם, את הפגועים, את הנכים. אלה "שאין בהם צורך". אלה שהחיים שלהם בזבל, תרתי משמע.

אלו פניה המבישות של תעשיית הביצים ותעשיית בשר העוף, שאותם לא מעוניינים שאנחנו הציבור נראה. אף טיול מאורגן מטעם בית ספר לא יביא ילדים לראות מה קורה מאחורי האיורים המתקתקים בחוברות הלימוד של "אימא תרנגולת דוגרת על ביצים" ושל "אפרוחים צהבהבים חמודים". הפרקטיקה קרת המזג של גריסת אפרוחים בעודם בחיים היא אינה נחלתה של מדגריית קיבוץ קבוצת יבנה בלבד. פרקטיקה זו נהוגה במדגריות מתועשות רבות הפזורות בארץ מטעמים כלכליים ורווחיות.

החישוב הוא פשוט: לתעשיית העוף יש עניין באפרוחים שיגדלו להיות תרנגולים "בעלי בשר" בגדילה מהירה ולא טבעית. אפרוחים חולים, פגועים או נכים, אפרוחים שאינם עונים לקריטריונים של "מנפיקי בשר" או שלא יוכלו להתפתח כמו אפרוחים בריאים, אינם רווחיים לתעשייה, ולפיכך נדונים לגריסה.

זה מה שנשאר – שאריות אפרוחים שנגרסו. צילום: יורי ירמקוב

לתעשיית הביצים יש עניין בתרנגולות מטילות, לכן בתעשיית הביצים לא רק את האפרוחים החולים, הפגועים והנכים גורסים (הם לא יגדלו להיות תרנגולות מטילות – גם הנקבות), אלא גם אפרוחים בריאים. אלה לא יטילו ביצים וגם לא מתאימים לגידול ל"בשר". לפיכך גם הם נדונים לגריסה.

גריסת אפרוחים גם לתעשיית העוף וגם לתעשיית הביצים מתבצעת באמצעות מכונה שגורסת אותם בעודם חיים. מלכתחילה ורק לכאורה מכונת הגריסה אמורה להרוג את האפרוחים באופן מהיר. ואולם פעמים רבות המכונה, כטבען של מכונות, נתקעת, והאפרוחים התקועים בין להבי המכונה גוססים למוות לאט ובעינויים. גריסת חיים שגרתית.

כ-15 אלף אפרוחים חיים נגרסים מדי יום ביומו בתעשיית העוף בארץ ועוד כ-15 אלף אפרוחים חיים נגרסים מדי יום ביומו בתעשיית הביצים. סך הכול כ-30 אלף אפרוחים נגרסים מדי יום ביומו בארץ. הם נגרסים במדגריות בעודם בחיים במגרסות שתוכננו ונבנו במיוחד למטרה זו.

הסמוי

בתחילת ספטמבר 2016 התקשר רועי שפרניק, מייסד עמותת קירות שקופים, ליורי ירמקוב ושאל  אותו אם הוא מסוגל נפשית להיות תחקירן סמוי במדגריית קיבוץ קבוצת יבנה. בתא האשדודי של החזית לשחרור בעלי החיים כ-20 פעילים, צעירים בני עשרה ומבוגרים. ירמקוב הוא הבולט ביותר, ולכן הפך להיות ראש התא.

הטיימינג היה נכון: באחד האתרים לגיוס עובדים פורסמה מודעת דרושים לקונית. חיפשו בה אנשים כשירים לעבודה שמוכנים לעשות כמעט כל עבודה תמורת שכר נמוך: "למדגרייה גדולה בארץ לייצור אפרוחים דרושים/ות עובדי/ות שישתלבו בכל התחנות שבתהליך ההדגרה". זוהי משימה לא קלה להרבה אנשים, ובטח לצעיר טבעוני, שאת זמנו ומרצו משקיע במאבק למען זכויות בעלי חיים. ירמקוב היה צריך להחליט מהר. היה לו ברור שהמראות והקולות במדגרייה בזמן אמת ידרשו יכולת הכלה שאינה יודעת גבולות ושהוא עצמו יצטרך לשחק אותה כאילו כלום. ברור היה לו שהמטרה חשובה.

וכך ימים אחדים לאחר אותה שיחה כבר החל את עבודתו במדגריית הקיבוץ כעובד מהמניין. למעשה הוא היה תחקירן סמוי מטעם עמותת קירות שקופים. הוא עבד כך במשך שלושה חודשים אינטנסיביים של משמרות שלעתים היו ארוכות מהרגיל, ובזמן זה חי, צילם ותיעד את המתרחש מאחורי קירות המדגרייה בעזרת מצלמה נסתרת שהוצמדה לחגורת מכנסיו. בפעמים אחרות, כשהתאפשר לו לעשות זאת, צילם במצלמת מכשיר הטלפון החכם.

האמת מאחורי שערי הלול

בדף הבית באינטרנט של אתר הקיבוץ קבוצת יבנה של הפועל המזרחי – "אם הקבוצות הדתיות" – נכתב על ענף המדגרות של הקיבוץ בגאוות יחידה:  "ענף מרכזי הוא ענף 'בעלי הכנף', ובו מדגרת אפרוחי רבייה הגדולה בארץ, מדגרייה לרבייה כבדה ומדגרית הודים ולולי רבייה רבים".

מכונות המגרסה האפורות של מדגריית קיבוץ קבוצת יבנה אינן יוצאות דופן בזירת המדגריות, למרות רוח התורה שחרוטה על דגלו של הקיבוץ. אחרי הכול, מקומה של התורה בארון הקודש, ומקומם של ההכנסות השוטפות בקופת המדגרייה, והמרחק בין שניהם הוא מרחק בין יום כיפור הזה ובין יום כיפור הבא.

אפשר רק לשער שהרב המקובל והוגה הדעות הנחשב מרן הרב אברהם יצחק הכהן (הראי"ה) קוק זצ"ל, שהיה מאבותיה של הציונות הדתית וממוביליה, היה נזעק לנוכח הסטייה מדרך שמירת זכויותיהם של בעלי חיים (כפי שהיום נהוג לכנות זאת), שלה הוא עצמו הורה במשנתו ובדרך חייו הלכה למעשה.

אפרוח זעיר. מת. צילום: יורי ירמקוב

"אי אפשר כלל לצייר שאדון כל המעשים, המרחם על בריותיו, ברוך הוא, ישים חוק נצחי כזה בבריאתו הטובה מאוד, שאי אפשר יהיה למין האנושי להתקיים כי אם בעברו את רגש מוסרו על ידי שפוֹך דם, יהיה גם דם בעלי חיים", אמר הרב קוק לתלמידיו באופן ברור ונחרץ.

דבריו של הרב קוק מובאים בחיבור "חזון הצמחונות והשלום", המבוסס על  שני מאמריו בעריכתו של הרב דוד כהן "הנזיר" זצ"ל, מתלמידיו הקרובים ביותר של הרב קוק, מקובל ובקיא בפילוסופיות העולם, צמחוני בעצמו.

דבר הרב

שאלתי את הרב אילאעי עופרן, רב הקיבוץ קבוצת יבנה, איך פרקטיקת גריסת אפרוחים חיים מתיישבת עם רוח התורה והוראתו המפורשת של הרב קוק, וזוהי תמצית תשובתו: "מבחינה הלכתית – אכן יש איסור לצער בעלי חיים, אך אין איסור להמית בעלי חיים כשיש בכך תועלת לאדם. למרות שחיי בעלי החיים פחותים בחשיבותם מחיי האדם עד כדי כך שאי אפשר כלל להשוות ביניהם, בכל זאת אסרה התורה באיסור חמור לצער בעלי חיים. אלא אם כן יש בכך צורך מובהק ותועלת חשובה לאדם. וגם כאשר התירו לצער בעלי חיים, זה רק בצער סביר ולא בצער שיש בו אכזריות.

"אין איסור להמית בעלי חיים כשיש בכך תועלת לאדם". הרב עופרן. צילום: דור גפני

אנו בקבוצת יבנה מקפידים מאוד על הלכות וחוקים אלו, ואם יצויר שמתרחשת חריגה מכללים אלו, הרי שהדבר זוכה להתייחסות מיידית וחמורה מצד המערכת, כמו כל איסור הלכתי וחוקי אחר.

גריסת האפרוחים, למרות שמה המצמרר, נבחרה על ידי הארגונים הווטרינריים ואומצה על ידי החוק כשיטת ההמתה המהירה ביותר, הגורמת מינימום צער לחיה. לכן היא גם עומדת בקריטריונים ההלכתיים של צער בעלי חיים – שכן הצער הוא מינימלי, והתועלת לאדם גדולה מאוד.

נכון שהרב קוק שהוא אחד מהוגי הדעות המרכזיים המנחים את הציונות הדתית ראה בצמחונות אידיאל לעתיד לבוא, אך חשוב לזכור שדעתו בזה היא דעת יחיד, ורוב ככל הוגי הדעות בעולם היהודי לא קיבלו דעתו. זאת ועוד, דעתו זו איננה הלכה פסוקה, אלא מחשבה רעיונית מופשטת שלא תורגמה לחוק בל יעבור", כך הרב אילאעי עופרן.

סרט נע, סרט רע

יורי ירמקוב ליווה את התחנות כולן: תחנת תאי דגירה שאליהם מובאות הביצים המופרות, ושם את מה שאמור להיות חום גופה המלטף והעוטף של אימא תרנגולת מחליף חום מלאכותי. לאחר מכן תחנת העברה מתאי דגירה לתאי בקיעה, שבהם אמורים האפרוחים לבקוע. ומתאי הבקיעה העברה לסרט הנע, שעליו מתבצע תהליך המיון הגוזר את דינם של האפרוחים.

וכך מסבירה לירמקוב עובדת במקום, כפי שזה מופיע בסרט הווידאו וההקלטה הסמויה: "המגש פה מתהפך כדי שכל מה שנשאר במגש ייגרס, ואחר כך ממשיך למכונת שטיפה. אתה רואה, המגש נכנס, הוא הופך אותו, והכול יורד למטה, ויש מגרסה למטה".

בימים אלה הגיש משרד החקלאות את ממצאי התחקיר הסמוי שנערך במדגריית קיבוץ קבוצת יבנה לבחינה משפטית. התחקיר הסמוי נערך מטעם עמותת קירות שקופים הפועלת למען זכויותיהם של בעלי חיים.

"הם הפכו אותנו לעובדים שלהם. במקום שהם ישלחו תחקירנים משלהם כדי להבטיח שלא מתבצעות עבירות, הם מסתמכים על התחקירים שלנו", כך טל גלבוע.
כאשר הוא משחזר את התמונות, יורי ירמקוב משתדל לשמור על קור רוח, אותו קור רוח שלו הוא נדרש על מנת למלא את המשימה: "במקום פזורים אפרוחים שרק בקעו, נכים, פצועים וגוססים. ואני לא יכולתי לעזור להם. הייתי חייב לשים את עצמי על מצב של אוטומט כדי לעשות את זה. לא הרשיתי לעצמי להתחבר רגשית, כי זה היה איום ונורא. הציוצים האלה של אפרוחים שמוסעים על סרט נע, בתהליך מכאני וקר מזג, אל מגרסות שטוחנות אותם בעודם בחיים. פעמיים חלמתי עליהם בלילה, אבל הציוץ הזה שלהם, אותו ציוץ של אפרוחים קטנים שרוצים לחיות, הציוץ הזה של 300 אלף אפרוחים ביום, לא יוצא לי מהראש!"

הסוף המר מחכה גם לאפרוחים בריאים שאיכשהו נופלים בין המגשים. אחרי הכול מדובר בכ-300 אלף בקיעות אפרוחים ליום. מעל מיליון בקיעות אפרוחים בשבוע. אותה יד בכפפה כחולה, שאמורה לסנן בין אפרוחים בריאים ובין אפרוחים חולים ונכים, מתקשה לשמור על דיוק לנוכח מסה כזו.

ואת מה שלא עושה המגרסה עושה שטיפת המקום בחומרי ניקוי חזקים וזרמי מים עצומים שגורפים את קליפות הביצים, שאריות האפרוחים, כתמי הדם והלשלשת (צואה ושתן) שממלאים את סביבת העבודה. אפרוחים בריאים שברצף העבודה המכאנית נופלים על רצפת המדגרייה יושבים נרעדים, מכונסים בתוך פלומתם, רועדים מקור ומפחד, לשווא מבקשים למצוא את חום גופה של אימא תרנגולת וממתינים בשקט לאותה מגרפה שתגרוף אותם ללא הבחנה אל סופם. שם, בתוך שק האשפה הגס, לבם יפעם פעימות אחרונות, לצד קופסת סיגריות מרוקנת של אחד העובדים ושאר אשפה.

"גיבור" (גי-בור במלעיל) היה אפרוח כזה. בתמונות הסרט שצולם בחשאי נראה גיבור גוסס על רצפת המדגרייה. מקורו הזעיר נפתח שוב ושוב נואשות בקריאה שאינה נשמעת לאוויר. איכשהו הוא נותר על הרצפה הרטובה. אפרוח חי.
יורי ירמקוב רצה לצלם אותו, אבל זה לא התאפשר. "ביקשתי ממנו שיחזיק מעמד עד שאוכל לצלם אותו גוסס על הרצפה לבדו. קראתי לו 'גי-בור'. אמרתי לו שהוא צריך להחזיק מעמד כדי שכולם יראו. והוא החזיק מעמד עד שצילמתי אותו. בעיניי הוא יישאר גיבור".

"המצאתי סיפורים"

כשאתה מתחזה למישהו או משהו אחר הרגעים הקטנים השוטפים סופנים בתוכם את ה"מוקשים" הגדולים, בעיקר כשמדובר במשמרות משותפות ממושכות ובסביבת עבודה אינטנסיבית, שקל בה מאוד לשכוח מדקויות.

הפסקות האוכל המשותפות הן דוגמה לכך. בארוחות הבוקר מגישים ביצים כמובן, גבינות ושאר מוצרי חלב, ובארוחות בצהריים במבושלות מככבות מנות בשריות, עוף ובקר.

"היו סיטואציות אירוניות", מספר ירמקוב. "הייתי צריך לפתור מצבים של ארוחות משותפות כדי שלא יתחילו לחשוד בי. אז בהתחלה, לאחר התייעצות עם רועי שפרניק, הבאתי שניצלים מסויה שכלפי חוץ נראים כמו שניצלים לכל דבר. אבל אז מבחינתם הייתה בעיה כביכול, כי אי אפשר היה לשים 'בשר' במקרר חלבי. הם כמובן האמינו שמדובר בשניצלים מעוף.

המצאתי סיפורים. אמרתי להם שמוצרי חלב גורמים לי כאבי בטן, שאני רגיש ללקטוז, שלאמי יש קייטרינג בשרי ושהיא מציידת אותי בהמון שניצלים שאני צריך לאכול. כל מיני דברים כאלה. ועדיין בגלל ה'שונות' שבמצב היה מישהו שהעיר לי בצחוק, 'אה, אתה מאנונימוס!" איכשהו יצאתי מזה כשהגבתי בהומור.

"המצאתי סיפורים". ירמקוב. צילום: אורי קריספין

המאתגרות ביותר היו הארוחות המשותפות, כשקבוצה של כמה עובדים באותה משמרת יוצאת לארוחה בו-זמנית. אבל גם כאן מצאתי דרך להתחמק מהבשר. כשיצאנו כמה אנשים לארוחה, דאגתי להגיע לארוחה כחמש דקות לפני כולם, ו'ללכלך' צלחת עם רוטב של מנה בשרית, שייראה כאילו אכלתי כבר. זה עבד בצורה מסוימת.

אבל כן, הכנתי את עצמי למצב שבו אני מוצא את עצמי אוכל בשר, אם זה מה שהיה נדרש, כדי שלא יחשדו בי. כי המטרה שלשמה הגעתי לשם הייתה חשובה".

"שלחתי במו ידיי אפרוחים לגריסה"

נקודת המבחן הגיעה כשרק התחיל לעבוד עם האפרוחים. תהליך בניית האמון ביכולותיו בקרב מעבידיו ארך כמה שבועות. לידיו של ירמקוב הגיע אפרוח בריא שנשכח באחד המגשים. סרט הווידאו שצילם מנציח את המפגש הזה מקרוב.

אפרוח בריא, כדור צהבהב ותמים, שנח לו בתחושת נועם וביטחון בתוך כף ידו של ירמקוב. "לרגע אחד נוצר שם רגש, נוצרה התקשרות", הוא משחזר. "זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אפרוח, שהחזקתי אפרוח, שליטפתי אותו. האינסטינקט הראשוני היה להציל אותו! רציתי לברוח מהמקום יחד איתו, להציל אותו מגורלו. חשבתי איך אני עושה את זה, הרי הוא יצייץ וישמעו. בכל זאת רציתי להציל אותו.
התייעצתי עם רועי. הוא הדגיש בפניי את חשיבות המטרה והמשימה. שמול אפרוח אחד ישנם מיליוני אפרוחים שקול זעקתם צריך להישמע, בין היתר בעזרת חשיפת ממצאי התחקיר הסמוי שאמור לארוך תקופה ממושכת, ואסור לי לסכן את זה. הוא צדק. החזרתי את עצמי למוד של אוטומט ושלחתי אותו עם כל האפרוחים. אפרוח תמים".

כשיורי ירמקוב מספר את הדברים הוא כמו מכניס את עצמו לאותו מוד של טייס אוטומטי ששירת אותו בזמן שנדרש לכוחות נפש המאפשרים ריחוק בזמן טראומטי. "אני שלחתי במו ידיי אפרוחים לגריסה. הייתי צריך להיות אחד מהם כדי להביא את כל המראות והקולות האלה החוצה. זכור לי איך פעם אחת מכונת הגריסה נתקעה. אי אפשר לתאר את זה במילים. אי אפשר להסביר את הגיהינום הזה. עשרות אלפי אפרוחים במשמרת אחת שצריך למיין כאילו הם היו מוצר, כאילו הם היו נעליים שמסווגים אותן לפי האיכות שלהן. הבריאים – סוג א'. אלה שבאמצע – לא בריאים, אבל גם לא חולים – סוג ב'. את אלה שולחים בעיקר לערבים שבשטחים תמורת פחות כסף. והחולים והנכים – סוג ג', אותם גורסים חיים.

המשפט הזה שנאמר שם לעובדים, 'שימו לב היום, יש הרבה סוג ב", לא יוצא לי מהראש. נכים, פצועים, גוססים, גרוסים! 300 אלף ציוצים לא יוצאים לי מהראש". 

תגובות

תגובת עו"ד איילת רייך-מיכאלי מטעם מדגריית קבוצת יבנה: "מרשתי מקפידה על קיום נוהלי השירותים הווטרינריים, המועצה לענף הלול וכן תקנות צער בעלי חיים. מרשתי משקיעה מאמצים רבים על מנת לקיים את כל הנהלים ורואה חשיבות עליונה, אף כערך חינוכי, בהגנה על בעלי החיים".

תגובת משרד החקלאות: "עם קבלת החומרים המתועדים בסרטונים משרד החקלאות פתח בחקירה מיידית, ובימים הקרובים התיק כבר יועבר לבחינה ראייתית בלשכה המשפטית".