זה לא שלא אהבנו את הקטע של לחזור לגיל 16 ולשחק במשחקי וידיאו בקניון או להסתובב בטיילת בערב שישי ולצפות בשאריות הבאסטות שהיו פעם סימן היכר לעיר התיירות של ישראל, גם נהננו מארוחות הבוקר הישראליות המפנקות בבית המלון, בחוף של מוש ובמסעדות. אבל בגדול, אין מה לעשות באילת.
אם אתם מחפשים חופשת בטן—גב שבאמת לא תעשו בה שום דבר חוץ מלישון ולאכול, סעו לאילת בחורף. תענוג מושלם לכל מי שחשקה נפשו בדממה תרבותית ותיירותית. זה מצחיק, כי איפשהו בתפיסה שלי אילת היא לגמרי אחת מהערים המובילות בישראל בנוגע לתיירות, ועדיין יש לה תפוסה לא רעה של תיירים מקומיים וחיצוניים, רק שאני באמת לא מבינה מה כולם עושים שם כל הזמן חוץ מלשרוף את הזמן.
כמובן שאם ראיתם את תחקיר המלונות של חדשות, מומלץ לא לסמוך על אף מלון שלמד את הלקח וכמובן לקחת אתכם קצת אקונומיקה ואם אפשר מצעים ומגבות, בטח שלא לחשוב על לקחת משם את החיידקים.
אני זוכרת כשהייתי צעירה הייתי מחכה רק להזדמנות לנסוע או לטוס לאילת, העיר שקיץ בה כל ימות השנה, מלאה באטרקציות, מסעדות וברים.
רגל על רגל
שנים שלא הייתי באילת כי אין מה לעשות, עם המחירים האלה עדיף פשוט לטוס לחו”ל היום, אבל כבר קיבלנו סופ”ש במתנה, שבועיים וקצת לפני החתונה — אז שלא ננצל את זה למנוחה פיזית ונפשית? בטח שכן. אנחנו עדיין ישראלים, בואו.
זה מה שנשאר? רק כמה באסטות
אי אפשר ללכת לעשות שופינג בשבת כי הקניונים אמנם פתוחים, אבל החנויות בהן פחות. לשאלת מה אפשר לעשות בערב שישי (אם לא רוצים או יכולים להשתכר כהוגן) נשארות כמה אופציות כמו להחליק על הקרח או לשחק במשחקי וידיאו.
באילת החליטו לסגור את הבאסטה, או יותר נכון לצמצם את המסחר שהיה בעייתי עם בעלי דוכנים שעבדו על תיירים באשר הם לאורך כל טיילת החוף שם. הם ריכזו את כל השטויות כמו קליעת צמות, צמידי חוטים וכתיבת שמות על גרגר אורז למקום אחד שלא רק הפך לצפוף, גם חצי מהבאסטות היו סגורות. אני יודעת שזה הכי שנות ה-90, אבל אני כן חושבת שהיה בזה סוג של קסם שהיה נמצא רק באילת. כאילו, באיזה עוד מקום בארץ תוכלו לצאת עם שרשרת שהשם שלכם כתוב על גרגר אורז בתוך מבחנה? חוץ מזה, כל הדרך לאילת הלוך וחזור מלא בשלטים שמזהירים מפני גמלים, רק שלא ראינו אפילו לא גמל אחד. כנראה שאילת בכל זאת קצת התקדמה.
אם להשוות את אילת לאשדוד, אז שם אף אחד לא מתלונן על זה שאין בריכות, אף על פי שאין לי מושג כמה תושבי העיר אכן נכנסים לבריכות המלונות. הים, שלרוב מרגיש כמו בריכה בעצמו, פתוח לרווחה, כך שאם אין לכם בעיה לקחת את הסיכון בכניסה למים יחסית חמימים אבל לצאת לרוחות קרות שחודרות לעצמות, אפשר לוותר על התענוג שבאופציה לדלקת ריאות או צינון רציני.
חיפשנו משהו אטרקטיבי לעשות, אבל באילת לדאבוננו גילינו שאין שום פאב או מועדון הופעות פעיל, ובכלל, חוץ משני פסטיבלים בשנה לא ממש קורה משהו תיירותי שיכול לספק חוויה תרבותית. יש פה רק שני פסטיבלים בשנה — פסטיבל הג’אז ופסטיבל הבירה (כן זה שרץ בכל הארץ עם כמעט אותם האמנים כל שנה), ואין פה יוזמות אישיות בברים להביא מופעים של אמנים כלשהם, בטח לא בסוף ינואר, ואין גם משהו בסגנון זאפה. מילא אנחנו שבאנו רק לסופ”ש… מסכנים תושבי העיר.
לא יכולתי שלא להשוות באופן מיידי כמעט לאשדוד שחוגגת 21 פסטיבלים שונים במשך השנה, ותודה לבעלי הברים שעושים כמיטב יכולתם לתת מענה להופעות במקום שניסע לראות אותן רק במרכז הארץ. אמנם אין לנו באשדוד זאפה משלנו, אבל צריך לומר גם מילה טובה על הפרויקט של "מוזיקה בקלנג" שעושה הופעות בימי רביעי (וחבל שלא באופן קבוע).
גם בקולינריה אשדוד מזמן מנצחת את אילת. חוץ ממסעדת “המחבוא של אדי”, שהייתה פעם בתוך כוך ועברה למקום ענק שדי קשה להשיג בו מקומות, רוב המסעדות הן כמו טברנות דגים ופירות ים, וגם אותן, די קשה למצוא ברשתות החברתיות או בהמלצות, כאילו כל מה שקשור לשיווק דיגיטלי לא ממש עובד שם בעיר הדרומית. אולי אין קליטה, לא יודעת.
אז אם מישהו משלם לכם או מזמין אתכם לחופשה באילת, לכו, תנוחו ותיהנו. אם אתם מחפשים מסעדות טובות, יכולה להמליץ לכם על כמה ממש טובות כאן באשדוד. ואם אתם מחפשים אקשן, אין לכם מה לנסוע כל כך רחוק, גג לתל אביב.
