מנכ"לית החברה להגנת הטבע איריס האן ביקרה היום באשדוד ונעצבה לנוכח מה שראתה: איך גדרות פח מסמנות את סופו של חלק גדול מפארק החולות של אשדוד – שעליו יוקם פארק הייטק.
בעבר ניהלו החברה להגנת הטבע, הפורום הציבורי לאיכות הסביבה וגופים ירוקים נוספים מאבק ממושך נגד התכנית, אולם המאבק כשל.
כעת קוראת האן לעיריית אשדוד לשמר את "הדיונה הגדולה" ואת סביבתה שנמצאות בסמוך. כידוע, העירייה מקדמת שם הקמת שכונה ענקית של 8,000 עד 13,000 יחידות דיור במסגרת הסכם הגג. גם כבישים מתוכננים להיסלל לאורך ולרוחב.
מנגד, כל גופי הסביבה כולל המשרד להגנת הסביבה מתנגדים לאותה תכנית ומנסים לקדם את הפיכת הדיונה לשמורת טבע מוכרזת כדי שלא ניתן יהיה לבנות ולפתח שם.
חולות אשדוד ו"הדיונה הגדולה" – נמצאים בסכנה. צילום: דב גרינבלט, החברה להגנת הטבע
"תסתכלו היטב על התמונה המרהיבה, היא צולמה באשדוד, עברתי שם הבוקר", כתבה האן בפוסט שהעלתה אחר הצהריים לפייסבוק לצד צילומים של פארק החולות (צילם: בועז רענן).
"מומלץ", כתבה, "לבוא ולבקר: שדרת השקמים, פארק השקמים וברקע הדיונה הגדולה. תנשמו טוב לעיניים וללב את מה שאתם רואים, כי בקרוב היופי הזה כבר לא יהיה איתנו: הוא עומד להיעלם תחת אזור תעשיית הייטק. הגדר הלבנה שאתם רואים בתמונה היא גבול עבודות הפיתוח המתוכננות. ניסינו, אבל נכשלנו במאבק על השטח הזה בכל החזיתות ובכל הערכאות, והתכנית עומדת להיבנות.
"אני מכירה את חולות ניצנים כבר יותר משנות דור, מאז היותי מורה חיילת בבית ספר שדה שקמים בניצנים. בישראל היו אז פחות ממחצית ממספר האנשים שחיים בה היום (כ-4.2 מליון נפש…), ורק ביום טוב יכולנו לראות מהארמון בניצנים את העיר אשדוד, ואת הקצה המרוחק של אשקלון. רכבי שטח היו נדירים, ולא הבנו אז עד כמה טיילנו בגן עדן: עוד לא היו בארץ כמעט טרקטורוני ואופנועי שטח. ואם היו, בעליהם לא הרגישו צורך לבטא את הגבריות שלהם בלהתחרע על הדיונות. טיילנו אז בדיונות עם כל ילדי אשדוד, אשקלון, קריית גת ומושבי הסביבה – טיול בדיונות היה אז טיול של ממש בטבע. ובאחת השבתות עוד זכיתי לראות במו עיני כח אפור.
תגידו שלום לחולות: גדר אתר הבניה של אזור התעשייה החדש בחניון השקמים, בין רובע י' לתחנת הרכבת. צילום: בועז רענן
"חלק גדול מהפיתוח הוא בלתי נמנע, כי צריך הרבה יותר מהכל. אבל חלקו לא הכרחי, ואפשר לעשות אותו טוב יותר, כדי שגם הבאים אחרינו יוכלו להינות מהטבע הנפלא הזה ומחווית הטיול בחולות, שהולכת ונפגמת… הדבר המרכזי הוא התכנסות למרחבים המופרים כבר והבנויים, והימנעות מכל נגיסה של שטחים פתוחים נוספים, בוודאי שטחים כה ערכיים כמו חולות אשדוד.
לפעמים, כמו הבוקר, אני מרגישה שאיני רוצה לבקר כאן עוד, לראות את המקום הזה חרב ונהרס. את מרחבי החולות ההולכים ומצמצמים ונכלאים, איים קטנים של שטח פתוח, שכבר אי אפשר יותר ללכת בהם לאיבוד. את השקמים המפוארות הופכות להיות עצי נוי בפארק תעשייה. לפעמים, כמו הבוקר, אני מרגישה שעדיף לי לזכור את המקום הזה כך, פתוח ויפה, קרוב למה שאני זוכרת. כשהמראה בזיכרון טוב בהרבה מזה שבמציאות".
אולם האן לא רק מתרפקת על נוסטלגיה ומבכה את מה שאבד, אלא קוראת שלא לוותר על המעט שעוד נותר.
"המרחב היפה הזה של השדה עם פארק השקמים", כתבה, "כבר לא ייראה כך עוד לאורך זמן, אבל לעריית אשדוד ולוועדת התכנון עוד יש מה לעשות: ראשית, למנוע כל פיתוח עתידי הנוגס בשטחי הדיונות ההולכות ומצטמצמות, בית ההולך ונהיה צר הן לטבע הנפלא המתקיים בו, והן מרחב טיולים לאוכלוסייה הולכת וגדלה. שנית, לא לאפשר בשום אופן את סלילת הכביש המתוכנן להפוך סופית את הדיונה הגדולה לארגז חול בתוך אי תנועה. ושלישית, וזו ממש נחמת עניים: במהלך עבודות הפיתוח, לאפשר לציבור להגיע באופן נגיש ונוח למה שנשאר מפארק השקמים והדיונה הגדולה, בהתחשב בכך שכל השטח הזה עומד להיות מתחם בנייה לחודשים ואולי שנים".
