אני חדורת אמונה שמשהו חדש בא לקראתי. אני יודעת שזה נשמע נאיבי בארצנו השסועה, עמוסת הדאגות והפחדים, אבל זה מה שהלב שלי אומר לי.
גם ספרי הראשון “אור על פני תהום”, שיצא ב-1991, כלל שיר אופטימי: “משהו עומד להיפתח”. השיר מתחיל במילים: “בקרוב/ משהו עומד להיפתח/ בקולי/ בגופי/ בגעגועי/ בדרך שלי לומר את הדברים” וממשיך כך: “כמה הייתי רוצה להאיץ את התהליך/ כמה הייתי רוצה להתקרב אצל עצמי/ כהרף עין/ לו יכולתי לכתוב עכשיו את השיר הנכון/ את הסיפור הנכון/ לפגוש את הגבר הנכון/ ללדת את הילד הנכון”.
התחושה הנבואית הזאת התממשה רק בחלקה. אכן משהו נפתח בתוכי, אך לא הקרין אל תוצאות בשטח. הייתי לכודה בקונספציות מחוצה לי. אז, לפני 30 שנה, האמנתי שיש נוסחה להצלחה שפשוט לא עליתי עליה. “אם אפעל כך וכך, הכול יסתדר”, חשבתי לעצמי. הייתה בי אופטימיות באותה תקופה, אך היא נסדקה עם השנים. החוש הנבואי שלי בגד בי שוב ושוב.
איך אדע שאני לא סתם מפנטזת? איך תישבר חומת המגן סביב לבי? למה להאמין שיהיה טוב? התשובה שלי היום נחרצת מתמיד. תאמינו, ואז יקרו לכם ניסים.
סמדר שרת. צילום: אורן הלפרן
קרו לי לאחרונה ניסים ונפלאות. אחד מהם הוא המפגש הגורלי עם יניב נחמני — מוזיקאי אשדודי מחונן. אנחנו מכירים שנים, אבל רק לאחרונה הבשלנו לשתף פעולה כיוצרים.
לפני למעלה משנה פניתי ליניב ושלחתי לו טקסטים במייל. הוא בקושי התייחס, ואני כבר השלמתי עם המשפט: “אין נביא בעירו” ובכלל התרגלתי לקבל דחיות של מוזיקאים לגבי טקסטים שלי. צברתי בדרכי עוד עוגמת נפש. עד שיניב אמר את המשפט ההיסטורי: “אני רוצה את הספרים!” ששת הספרים שלי אזלו ברובם, אבל היה לי מזל: באותו שבוע עצמו אחי הצעיר גיא החזיר לי את הספרים שלי עם ההקדשות שהקדשתי לו לאורך השנים במסגרת התארגנותו לקראת הגירתו לסין. מיד נתתי ליניב את ששת הספרים שגיא החזיר לי.
מאוחר יותר הסתבר לי מה שקרה. מהרגע שיניב פתח את הספרים הוא לא יכול היה לישון, הוא הלחין במיטה, בחזרה מהקניות, שר לתוך הפלאפון, הקליט סקיצות של כמה מהשירים ושלח לי. לא אוכל למדוד במילים את ההתרגשות שגאתה בי. אחרי שנים של אכזבות נפל בחלקי תפוח עסיסי ורענן — המוזיקה של יניב נחמני עוטפת את מילותיי וסוף סוף מעניקה להן חיי נצח.
זה לא סוד. השירים שלי מלאי עצב. יניב התחבר לחלקם, אבל הפריע לו המינון של שירים המבטאים כאב. “אין מספיק שירים שמחים באלבום” טען באוזניי. לא ידענו מה לעשות. איך מייצרים שיר שמח לפי הזמנה?
בשיחת טלפון לילית, אחת מאינספור שיחות שהתרחשו בינינו בשנה האחרונה, ביקש ממני יניב לכתוב שיר אופטימי. השעה הייתה מאוחרת. הייתי בדרכי חזרה לאשדוד וחיכיתי לאוטובוס בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב.
יניב נחמני. צילום סלבה רודניצקי
דווקא שם, בארץ הטינופת והצחנה ורעש האוטובוסים המרעידים את רציף 630 לאשדוד, נולד השיר “הקיץ הבא”. השיר נולד שלם להפליא כמעט ללא תיקונים.
השיר “הקיץ הבא”, שנמצא בתהליך עבודה מוזיקלי, פילס דרך לשירים חדשים שכתבתי ברוחו. עכשיו ברור שבאלבום יהיו שירים שונים זה מזה ולא רק שירים כאובים.
שני השירים שהולחנו והוקלטו בינתיים הם “נומי סמדרינה” ו”זאת עיר”. השיר “נומי סמדרינה” משלב את שמי ושם אימי ז”ל רנה (שכתבה את שמה ללא י’) ומספר על סיוט חוזר שהטריד אותי שנים שגבר זר חודר בלילה אל חדר השינה שלי. יציאתו לאור של “נומי סמדרינה” בספר שיריי השישי “אם לא היה פה מעקה הייתי עפה”, הלחן, הקליפ והפצתו ביוטיוב ובפייסבוק שחררו אותי לחלוטין מהפחד הישן שכל כך הדאיג אותי. בזכות ההדהוד של נפשי בשיר זה נעלמו לי הסיוטים מהם התעוררתי באמצע הלילה מהצעקות של עצמי. יניב נחמני קורא לשיר הזה “שיר ערש למבוגרים”.
הקליפ צולם על ידי סלבה רודניצקי בביתו של יניב ברחוב הדקל 3 באשדוד, בניין העומד בפני הריסה לטובת מגדלים רבי קומות. הקליפ ריגש תושבים אשר זיהו את השכונה הישנה שלהם, שלצערנו אמנם תיהרס לחלוטין בקרוב, אך לפחות הונצחה כאן, ואולי יש בזה קורטוב של נחמה בשביל כולנו.
יניב בחר את השיר “זאת עיר” מתוך הספר הרביעי “בת הירח”: “זאת עיר לבנת כנף אשר צומחת/ מתוך אספלט זיעה ושומנים/ וזוללת ובולעת ומקנחת/ באוטוסטראדה של גגות הבניינים/ זאת עיר אשר לוקחת את נפשי ממני/ ומאפשרת לי ללכת ולמעוד/ ומייגעת ומרדדת וצורחת/ ומניחה לי לאהוב אותה מאד”.
כשכתבתי את השיר לפני כ—20 שנה, לא חשבתי שיש בו יסוד אוניברסלי. חשבתי שכתבתי שיר קטן על יחסי אהבה-שנאה כלפי עיר מגוריי. מסתבר שנגעתי בווריד המדמם אצל רבים. השיר מדבר על רגשות סותרים כלפי כל עיר באשר היא. על פי התגובות שקיבלנו בפייסבוק, “זאת עיר” מדבר לאשדודים רבים, ולא פחות לאחרים.
סלבה רודניצקי הפיק, צילם וערך את הקליפ ל”זאת עיר”. זהו קליפ אמנותי מיוחד במינו בשחור—לבן, שכל צפייה בו מגלה עוד רובד, עוד ממד של נקודות אור נוספות.
בגלל העובדה שהפרויקט נמצא בתחילתו ובעל תקציב קטן השתמש סלבה במשפחתו לצילום הקליפ, הציב אותם ואת עצמו באתרים שונים באשדוד במשך חג הפורים. הפרשנות המעניינת שלו היא על אשדוד שמתחפשת, אשדוד במסיכה וללא מסיכה כשהילדים שגדלים בה מבטאים ישירות את אהבתם התמימה לעיר בה הם גדלים.
את הקליפים ניתן לראות בעמוד שלנו בהדסטארט: ”עד הקיץ הבא”.
אני תקווה שניצור ביחד עוד קליפים לשירים הנוספים העומדים לצאת לאוויר העולם.
כדי שנוכל להמשיך ולהקליט עוד שירים באיכות גבוהה ולהפיק עוד קליפים משובחים בחרנו ב”הדסטארט” — חברה המתמחה במימון המונים. דרכה אנו פונים לקהל הרחב למימון פרויקט עתידי על ידי תמיכה כספית בתוצר הנמצא בתהליך של עבודה ראשונית. שמנו לנו כמטרה לגייס 45,000 שקל (סכום שמכסה פחות מעלות הפרויקט) והצלחנו לגייס עד כה כמחצית הסכום. בואו להיות חלק מהיצירה הישראלית הצומחת דווקא באשדוד, מתחת לאף! תוכלו להרגיש את הקסם הזה של לקחת חלק ביצירה!
רק בזכותכם נגיע לגיוס מוצלח של 100% ונוציא את האלבום לאור. זה או הכול או כלום!
עד כה תמכו בנו למעלה מ—100 תומכים, אך אם לא נצליח להגיע לסכום המיועד, תרד תמיכתם לטמיון. היכנסו לקישור הבא ותתרשמו מתשורות מגניבות ושוות: מגנטים עם שירים מצוטטים, ספרי שירה, דיסק האלבום או עותק דיגיטלי, סדנאות כתיבה ומפגש עם היוצרים. אפשר לתמוך החל ב-30 שקלים ועד 1,000 שקלים.
השקענו המון מאמצים ומשאבים, ונשארו לנו רק ימים ספורים עד תום הפרויקט. תודה על תמיכתכם. זה לא מובן מאליו ומחמם את לבנו.
