ביום חמישי יערכו האזכרות ל-13 האשדודים שנהרגו בתאונה שאירעה לפני 43 שנה בדרך למירון, כשטיולית ובה קבוצה גדולה של תושבי העיר התהפכה ליד טבריה.
האסון ההוא היכה את אשדוד הקטנה של אותם ימים בהלם. אבל כבד שרר בעיר. רבים מאוד הכירו את ההרוגים או את חלקם. הקורבנות הם הובאו למנוחות בהלוויות בזו אחר זו. בנוסף להרוגים, נפצעו בתאונה עשרות בני אדם, גם הם תושבי העיר.
גאולה סויסה, בתה של פאני מלכה ז"ל, חוזרת לאותו יום מר ונמהר: "זה קרה ביום י"ח באייר, יום שלישי, 18 במאי 1976, יום הילולת רשב"י במירון. הייתי אז חיילת בת 20 ואחותי חנה הייתה לפני גיוס אמי אמרה לנו שהיא נוסעת למירון להשתתף בהילולה המסורתית וביקשה שאחותי תלווה אותה לאוטובוס אך מה שקרה הוא שלאימא לא היה כרטיס נסיעה והיא אמרה לאחותי שאם היא תצליח להשיג ולנסוע היא תשמח ואם לא אז נשוב לבית ואכן השיגה כרטיס בדוחק ותוך כדי שהם מדברים מגיעה חברתה של אמי סולטנה דדון. בזמן שהיא רואה את אמי עולה לאוטובוס אומרת לה שתיסע איתה ואכן אמי הלכה לבקש מאחד ממארגני התרבות התורנית שאול דנינו דאז שיסכים לכך ואכן כך היה.
אמי עלתה למשאית וניפנפה לאחותי לשלום ואמרה לה שעוד ניפגש ונשמח יחד. ובאותו יום בערב שמענו שמשאית נפלה והתהפכה בדרך למירון ובאותם ימים לא היה לכל אחד רדיו, אז ככה כששמענו את זה לאחר כמה שעות, שנהרגו 13 אנשים תושבי אשדוד ונכנסנו ללחץ שהרי אשדוד אז בלי הרבה תושבים אז כחה שעיר שלמה עמדה אל הרגליים בלחץ רק לא לשמוע שזה מישהו ממשפחתם שנסע לשם.
"ואכן", היא מוסיפה, "יום למחרת שמענו את מה שלא רצינו לשמוע שאמי וחברתה סולטנה נהרגו בפרט שאני עמדתי 5 חודשים לפני החתונה שלי ובכלל שאבי היה אדם חולני ולא ידעתי מה אני עושה עם עצמי. אך בזכות הרבה אנשים טובים שעזרו ובאו לשמח אותי בחתונתי ירד ממני קצת המתח העז שסבב אותי ומי שעזרו הרבה היה ראש העיר דאז צבי צילקר וסגנו ז'וז'ו אביטן שהכיר את משפחתי ותרם לי את רוב הדברים לחתונה והמרגש שהרבה אנשים תושבי העיר באו לשמח אותי בלי שאני מכירה אף אחד. אך אחרי הכל עדיין שמרתי מקום של כאב בלב כי אין כמו אמא".
