הדבר העיקרי המאפיין את ל”ג בעומר הוא המדורות כמובן. מעגל אנשים, משפחות וילדים סביב האש. מוארים מהלהבות ומתחממים ביחד. מבנה הטקס משתנה בין הקהילות השונות, ישנם מנהגים שונים והנהגות שונות, אבל הבסיס דומה מאוד.
מקור המנהג הוא ביטוי לגדלותו של רבי שמעון בר יוחאי, שנפטר בתאריך הזה, י”ח באייר. רבי שמעון בר יוחאי היה תנא מתקופת התלמוד, שחי בארץ ישראל בזמן השלטון הרומי. האש מסמלת את תשוקתו האדירה והתמסרותו הטוטאלית ללימוד תורה. הוא נאלץ לברוח מאימת הרומאים ששלטו והתחבא במערה עם בנו במשך 12 שנה. במהלך השנים הללו הם התנתקו מכל סממן גופני וגשמי. התפלשו בחול כדי לכסות את גופם, כדי שבגדיהם לא יבלו.
שתו מי מעיין ואכלו חרובים מעץ שצמח בסמוך למערה. בשנים הללו הם למדו מבוקר עד ערב, וראשם היה נקי מכל מחשבות אחרות. מתוך התשוקה הטהורה הזו נכתב ספר הזוהר — הספר המרכזי בתורת הקבלה.
האש הזו מסמלת גם את מה שקרה לאחר יציאתו של רבי שמעון מהמערה. אחרי 12 שנות התנתקות והתבודדות יצאו רבי שמעון ובנו רבי אלעזר אל העולם החיצוני. ביציאתם הם ראו אנשים מעבדים את שדותיהם ותמהו על כך: איך אנשים זונחים את חיי הרוח ועוסקים בצורכי השעה? המדרש מספר שכל אדם שנתנו בו את עיניהם היה נשרף. יצאה בת קול ואמרה: "באתם להחריב את עולמי, חיזרו למערה!"
אגדות תלמודיות נלמדות בצורות שונות. הגישה הקלאסית היא לקבל את הדברים כפשוטם, להתייחס לעובדות ככאלו שקרו. ניתן כמובן לתת פרשנויות על בת הקול הזו, האם זו בת ציפור פנימית שלחשה להם או דווקא התערבות אלוקית ניסית. אך מה שמעניין בסיפור הזה הוא קבלתם את הדברים. הם חזרו למערה לתקופה של 12 חודשים נוספים, וכשיצאו שוב פגשו איש זקן שרץ עם שני הדסים. כששאלו אותו לכבוד מה, אמר: "לכבוד השבת, כנגד זכור ושמור". אמר רבי שמעון לבנו: "ראה כמה חביבים המצוות על ישראל".
המדורה היא סמל הקהילתיות, שילוב הידיים סביב חזון אחד. היא באה לרכך ולהמיס את הלבבות. המדורה היא גם תזכורת ואזהרה מפני העיוורון והקנאות. חוסר ההכלה וביטול הקיום של הטוען אחרת ממני. בואו נזכור את זה.
רבי שמעון בר יוחאי. צילום רפרודוקציה
