בקרוב, תתקיים בעיר אשדוד תחרות בינלאומית בנגינה על עוד ע"ש סמי אלמגריבי. העיר אשדוד, ששמה דגש על הים תיכוניות, כבר אירחה שורה של אמנים השונים שהופיעו במסגרות ובפסטיבלים השונים וכשאמנים כאלה ואחרים נחשפים אליה כל אלה יוצרים סקרנות עולמית כלפי העיר האנונימית יחסית ברחבי העולם.
מי שייסד את פסטיבלי העוד בארץ- בשנת 2000 בירושלים ועד לפני שנה בתל אביב (14 שנים ברציפות) הוא אלי גרינפלד שהציע למוטי מלכא, מנכ"ל המשכן לאמנויות הבמה באשדוד להקים לראשונה תחרות נגינה על עד באשדוד כאופציה אחרת- לנגנים מבוגרים וצעירים ואולי בעתיד להרכבים שונים בהם העוד הוא חלק בלתי נפרד.
גרינפלד התחיל את דרכו במקרה וניהל מקהלה קלאסית. התחיל ללמוד את הנושא ולהבין אותו. בא מבית דתי אל עולם ה"שואו ביזנס"… יענקל'ה אגמון היה למורו ואביו, נתן לו מקום מעמיק וחוקר שהביאלהזדמנות וכך הגיע ללב התעשייה בארץ. הפרויקט הראשון שעשה היה עם גילה אלמגור וקורין אלאל וכך התגלגל אל אסתר ראדה, גיא זוארץ, ריטה ואמנים אחרים… כיום ללא ספק ניתן להגדירו כיועץ לאמנים ומוסדות תרבות ומאפשר לאמנים לשייף את מה שיש להם ולהפוך ליהלום ניכר ונוצץ יותר. נותן לאמנים את הנוחות להגיע למקום הנוח שלהם יותר על הבמה, כשכל העת הוא נוגע בגעגועים.
את אהבתו לכלי הנגינה- עוד פיתח כשעבר להתגורר בתל אביב (חיפאי במקור) ומספר על שכן שכל בוקר עישן סיגריה במרפסת ותמיד אמרו זה לזה"שלום- שלום"…
"יום אחד הוא לא היה במרפסת מעשן. גם לא למחרת… וכן הלאה ומשהו קרה לאותו מעשן כפייתי, כך הבנתי. אחרי כמה ימים שמעתי מעבר לדלת הסגורה מישהו מנגן והתמכרתי לצליל. כך התחילה אצלי האהבה לעוד. הייתי במוזיקה ועבדתי עם מוזיקת העולם. תחום המוזיקה הערבית תמיד עניין אותי ופתח לי מקום חבוי שנורא סיקרן אותי אל עבר השורשים היהודיים. נצמדתי למקום וחיכיתי שייצא לעשות כשראיתי אותו סוף סוף אמר לי שאשתו מתה אז הוא חזר לאהבה האחרת שלו- לעוד. שלא נשאר לו עוד דבר לאהוב מלבד זה", נזכר גרינפלדבעיניים דומעות ומוסיף: "באותו הרגע, הזהות והזיכרון של התרבות היכו בי. להבדיל מהעוד שנמצא במרכז ההופעות זיהיתי העוד שנמצא בבוידעם. המטרה בתחרות היא לגרום לאנשים להוציא את העוד מהבוידעם".
אז מה הולך להיות בתחרות?
"מסתמן שהולך להיות מפגש מעניין של נגנים מכל הסגנונות, הז'אנרים ומכל הגילאים. יש נגני עוד שמתמחים במוזיקה הערבית הקלאסית, יש כאלו במוזיקה המרוקאית- האנדלוסית, במוזיקה מקורית ויש כאלו שיבואו כי הם רוצים לאלתר. למרות שהדרישה היא גם אלתור וגם נגינה של קטע מוכר. יש נגניות עוד שיגיעו- יש התעניינות גדולה בתחרות, וכבר נרשמה יפנית מטוקיו לתחרות…אנשים מתרגשים אבל טרם מעכלים. טרם הוכרז מי הם השופטים כדי לוודא שהכל יהיה פתוח".
איך ניתן להשתתף?
"כמובן שיש לנגן על עוד. ההשתתפות בתחרות כרוכה בתשלום סמלי של 150 ₪, המלצות והכנת קטעי נגינה. מדובר במחויבות של הנגנים בהגעה ונגינה, לא משנה מה בחרו לנגן. יכולה להיות קלאסיקה מערבית על עוד או קלאסיקה ערבית. כל מתחרה יתבקש לנגן קטע מקורי וקטע נגינה מוכר והשופטים יצטרכו למלא טופס הערכה עבור כל מתחרה. תיבחן גם ההגשה של האמנים, איזה סגנון, מהם הקטעים, ההעמקה והאימפרוויזציה, מאיזו תרבות הם באים לעומת החומרים המקוריים שיוכלו להגיש. אין תשובה אחת ואני שמח שאהיה מופתע".
אתם פונים לנגנים מקצוענים או גם לחובבים?
"אנחנו פונים לכולם. גם לאלו שהתגעגעו לסיני, אלו שמחפשים את החזרה לשורשים, להבדיל לפני 20 שנה כשאנשים התביישו במקורות שלהם וניסו כל העת לשאוף אל המרכז והתרבות ההגמונית, כאן נכנס האלמנט של הגעגוע עליו דיברתי וכל אחד שירצה יכול לקחת חלק בעמידה בסטנדרטים שהוצבו כמובן".
מבחינתו של גרינפלד, העוד הוא הגעגוע ויש בנגינה בו חיפוש של טעמים וזיכרונות מהבית. לא באמת משנה מאין באתם- מזרח או מערב. כפי שניתן להזיל דמעה כשרואים פרסומת או סרט וגם שמאזינים לחיבור עמוק בנגינה שורשית.
העוד נמצא בכל כך הרבה מקומות, הרבה מעבר לבוידעם של השכן של גרינפלד. אנשים מסתובבים איתו על הגב והוא פופולארי בכל חנויות המוזיקה בארץ, אפילו להקות מצליחות כמו "הדג נחש" משלבות את כלי הנגינה בשיריה החדשים כמו למשל בשיר הפופולארי "שיר נחמה" ולא רק.
צפויות הפתעות בתחרות?
"ההפתעה הגדולה היא שהתחרות מתקיימת, כך שלא צפויות הפתעות מיוחדות הפקתיות. עצם קיומה של תחרות שמתמקדת בנגינה על עוד נטו- זהו דבר מדהים לתרבות הישראלית. מה גם שהממסד בודק את גבולותיו לאחרונה, את חלקות התקציבים המשאבים ורחשי הלב".
תפקידו של גרינפלד בתחרות הוא ניהול התחרות. אין ניהול אמנותי כמו בפסטיבלים הרבים בעיר, כיוון שמדובר באמנות שמביאים הנגנים הוא זה שהגדיר את גבולות התחרות, החזון, את הסיבה- מדוע זה הזמן הנכון לקיים את התחרות דווקא עכשיו, את האלטרנטיבה בכלי הנגינה הזה- ישראלי ים תיכוני שמגיע לעוד הכרה בקרב אנשים שונים.
התחרות מטרתה להמציא משהו חדש לגמרי- ככלי פריטה שאולי יש כאלו שלא מכירים ויחשפו הפעם לראשונה. עד כה יש היענות, סקרנות, לייקים ופניות ברחבי ישראל וכן ממדינות מזרח אירופה- טורקיה הולנד, ספרד ויפן.
הדבר מפתיע לטובה שכן הרעיון הושק לפני כשלושה חודשים בפגישה בין מוטי מלכא מנכ"ל המשכן לאמנויות הבמה וגרינפלד, וקיבל יחסית תקציב מינימלי, עם המון התרגשות והבנה כי כך מתחילים מהפכה- בקטנה, בבדיקה ובהתרגשות.
"אנחנו לומדים תוך כדי ונותנים משוב. יכול להיות שבשנה החמישית נפתח להרכבים. כרגע זה סולנים. אין תחרויות עוד ברחבי העולם מלבד תחרות אחת שמתקיימת בקהיר אחת לכמה שנים, ישנם מפגשי עוד ופסטיבלים יש בירושלים והיה עד אשתקד בתל אביב אבל זו הפעם הראשונה שמתקיימת תחרות בישראל. אם כולנו מכירים את תחרויות הנגינה על פסנתרים, חליל, נבל או מקהלות- הנה קורה הדבר הבא- תחרות נגינה בינלאומית על עוד", אומר גרינפלד.
הפרס הראשון יהיה הופעת אורח עם התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד בתיאום עם יעקב בן שבת מנהל התזמורת, שנחשבת למשאב לחקר, ליצירה
ועבודה – הזדמנות מדהימה למי שיזכה בתחרות להופיע, ללמוד, לאתגר ולהשתלב, כולל פרס כספי בשווי 4,500 ₪ בכל קטגוריה. כמו כן,
אלו שיגיעו אל המקומות הראשונים (לגמר) יקבלו גם מופעי סולו בפסטיבל תור הזהב אותו מנהל אמנותית גרינפלד.
התחרות יצרה'קול קורא' לנגני העוד- פרסום חשיפה, הזדמנות, הכרה והתרגשות- כל מה שאמנים בעצם רוצים. דרך כך הם גם ילמדו לדעת לקבל הערה ביקורתית כזו או אחרת. יש כאלה שלומדים בבתי ספר או אצל מורים פרטיים- יקבלו חוות דעת מאנשי מקצוע בתחום הנגינה על העוד. פידבק הוא מתכון להתקדמות והתפתחות.
על אשדוד אומר גרינפלד: "היא עיר ואם של הפסטיבלים המובילים בארץ- מדיטרנה, תור הזהב, אושפיזין מוזיקלי, אשדודשירה. גם התזמורת האנדלוסית היא משהו שמדברים עליו וללא ספק פורצת גבולות תרבותיים. אמנים רבים וגדולים נרגשים לקחת חלק בפרויקטים התרבותיים של העיר אשדוד ומבינים שקורה באשדוד משהו אחר שווה להיות חלק ממנו. אשדוד מייצרת פלטפורמה לאמנים מוכרים לעשות משהו אחר כחוויה, הזדמנות ותחושת ביתיות. היצירה, ההזדמנות והתרבות שנוצרת במרחב הישראלי הרבה יותר מעניינת בימים אלו שכן הכל קורה. אשדוד היא קטר שמוביל יצירה ותרבות מהפכנית. בעבודת צוות, אכפתיות אמיתית וחזון שסוף סוף יוצא מגבולות תל אביב".
התחרות היא ע"ש סמי אלמגריבי. מי שהיה זמר, חזן, פייטן, מלחין ומשורר ונגן עוּד ואחד ממבצעיה הגדולים של המוזיקה המסורתית הפופולארית, האנדלוסית ושל פיוט יהודי מרוקו. סמי היה המנהל הפדגוגי הראשון של המרכז לפיוט ושירה-אשדוד ומי שהניח את היסודות להקמתה של התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד שלימים זכתה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
לינק לאתר התחרות ולהרשמה: http://www.oudcompetition.com
25-27.09.17– במשכן אמנויות הבמה ואולם מונארט, אשדוד