הערב התכנסו צעירים רבים, רובם בני העדה האתיופית, במה שהוגדר "עצרת אחדות וזיכרון לסלומון טקה".
הנוכחים ישבו במעגלים על מחצלות במרכז המסחרי ברובע ו׳, והחלו במעגלי שיח. תחילה היה קשה למשתתפים להיפתח, אך אט-אט הם החלו מספרים איך המוות של טקה השפיע עליהם. ״אני לקחתי מאוד קשה את מה שקרה״, סיפרה צעירה בשקט. ״אני בוכה כל לילה לפני בשינה, ולמרות שאני גרה ברובע ח׳ ומכירה את המקרים האלה, המקרה הזה זעזע אותי״.
בחור צעיר אחר, שאינו בן העדה, שיתף: ״בבית לברון לדוגמה 80 אחוז מהחניכים הם אתיופים. אני יודע שזה היה יזום שנערים מהקהילה יגיעו ויקבלו תקציבים המדינה. חבל שהם עדיין מרגישים שהם עולים חדשים. לדעתי לא צריך לכלוא אותם בגיטאות״. על המאבק אמר: ״אני תומך במאבק, המדינה הפלתה את העדה הזאת ועלי זה לא מקובל ואני מקווה שהמדינה תתעשת״.
בחורה צעירה אחרת סיפרה שהיא חיילת, והגיעה אל המחאה בירושלים. ״ידעתי שהפעם יהיו שאגות, ידעתי שתהיה אלימות למרות שבירושלים היה יותר רגוע, והיה לי עצוב שלא הופתעתי מהאלימות שהייתה שם. חבר שלי דימה את זה הכי טוב, הקהילה האתיופית היא כמו ילד שמרביצים לו בבית הספר והוא פונה למורה, אח״כ ליועצת, לסגנית המנהלת ואז למנהלת, עד שלוקח את המושכות לידיים״.
על ההפגנות אמרה: ״ידיד שלי שאל אותי למה הפגנתם באופן שקט? ואני סיפרתי לו שלפני מספר חודשים עשרות אלפי אנשים הפגינו בתל אביב באופן שקט, אבל בדיוק בגלל זה אף אחד לא שמע על זה. משהו גרם לזה, אנחנו באים כי אנחנו רוצים לעשות שינוי״.
גם חברי המועצה מטעם ״אשדודים״, יניב קקון ומאיר אברז׳ל, באו להביע תמיכה. אברז׳ל: ״הרצח הזה טלטל לי את המחשבות, זאת רולטה שלא נגמרת. שמעתי חברה שלי אומרת שהיא שולחת את הילדים שלה לחו״ל כל הקיץ שלא יצטרכו להיתקל בשוטרים, זה עצוב״.
קקון: ״אנחנו פה בכדי להביע תמיכה אך בכדי לומר לכם שאנחנו נעשה פעולות לתקן את המצב״.