לו רק יכולתי לשבת בצד, לחכך את כפות ידיי בשביעות רצון, לחייך חיוך מתנשא ולהגיד: מגיע לכם, נרדמתם בשמירה מאז שאני הייתי תלמידה במערכת החינוך. אבל אף שחבריי ואני לא נרדמנו וכל הזמן התרענו ומחינו, לא הצלחנו למנוע את נפילת מערכת החינוך לידיים של קיצונים דתיים, פונדמנטליסטים מהזן הגרוע ביותר. אני לא מופתעת. ואם משב הרוח לא ישנה כיוון, יהיה פה הרבה יותר גרוע.
חינוך זה תהליך ארוך, קצת קשה לדור הזה שהכול זבנג באינסטוש ועוברים הלאה. חינוך זה עיצוב הילד שמשפיע על תכונותיו כמבוגר ואזרח המדינה. הראשון שקלט את זה והשקיע בנושא הוא זבולון המר, שר החינוך מטעם המפד”ל — המפלגה הדתית לאומית.
באותה תקופה היה הבדל גדול מאוד בין הציונות הדתית לחרדים. המר היה שר חברתי, ניסה לקדם יום לימודים ארוך והכי חשוב הרחיב את שנות הלימוד חינם עד כיתה י”ב. יחד עם זה, הוא קידם את החינוך הלאומי והיהודי בבתי הספר החילוניים, מה שנקרא ממלכתיים. נושא שהיה חשוב לו לקדם הוא נתינת כבוד לאחר. כשהאחר זה עדות המזרח והדתיים. זו הייתה תחילת הכניעה ללאומנות ולמונח “קצת מסורת לא מזיק”. היום זבולון המר היה נחשב לאיש מרכז מתון.
האופי האנושי זקוק לאמונות ולמורה דרך. הציונות הייתה רעיון חילוני, שלא ממש סחף את המוני היהודים לכאן, והמתנגדים העיקריים היו אנשי הדת. מדוע? כי מדינה על אדמת ציון תעכב את בוא המשיח.
היום החרדים מוכנים לשבת בממשלה ציונית כי זה משתלם. ומלחמת ששת הימים עשתה מהפך בתפיסה הציונית דתית. הכיבוש והאחיזה בנופי תנ”ך קדומים גרמו לשיכרון כוח והקצנה, דתית ולאומית. מתוך שיכרון הכוח הזה צמחו אנשי דת ומחנכים, שבשם לאומנות קיצונית קוראים למי שלא מסכים איתם בוגדים.
ביום שרבין נרצח היה צריך לסגור את כל המוסדות שהעומדים בראשם קראו לרבין בוגד. כי הם היו למעשה הבוגדים. אבל ממשלות שמאל ליברליות לא פועלות בכוח. אלא אם מדובר בלא יהודים. וכך ממשיכים בחברה הדתית להצמיח אנשים אלימים ולאומנים גזענים במימון חילונים ליברלים, שלא מעזים להגיד מילה נגד אנשי דת, כי בכל זאת מדובר באחדות יהודית.
היה כאן סיכוי להקים חברה אחרת, ואני יודעת שמה שאומר כאן יעורר גל של כעס, אבל בכל זאת אומר את זה. חברה של מהגרים זקוקה לכור היתוך. מדינת ישראל, בניגוד למדינות אחרות שקולטות מהגרים, הייתה צריכה להמציא את הישראליות. שאר המדינות בעולם שקולטות מהגרים יושבות על היסטוריה ותרבות של מאות שנים. אצלנו בוני התרבות לא נולדו כאן בעצמם.
גם אני תוצר של כור ההיתוך. רציתי להיות שייכת, קינאתי בחברה שלי שנולדה כאן ואבא שלה נלחם פה במלחמת השחרור, הלכתי לתנועת נוער וויתרתי על כל סממן תרבותי מהגלות של הוריי. אפילו חשתי לא נוח שכל המשפחה שלי הם שרידים של צאן שהלך לטבח בשואה. ולא התנגדו או נלחמו.
ישראל אמורה להיות דמוקרטית ויהודית. חצי מהיהודים בעולם לא נחשבים, כי הם לא אורתודוכסים. המרחב הציבורי לנשים מצטמצם. וחילונים יכולים להיות עם חופשי בארצנו רק במדינת גוש דן, חיפה או אילת.
אז הגיע הזמן לפקוח את העיניים. לא להירדם בשמירה. שלב ראשון להרחיק כל גורם דתי ומשיחי ממשרד החינוך, אסור לאף אדם כזה להתקרב לחינוך ילדינו. ולא רק השר פרץ, גם בנט לפניו מסוכן. קחו לדוגמה את נושא הבגרות במתמטיקה. לכאורה עידוד נפלא לבגרות 5 יחידות, חיזוק לימוד מתמטיקה זה נפלא, רק שזה בא על חשבון לימודי הרוח. אלה שמפתחים את היצירתיות ואת המחשבה העצמאית.
מי ששם לב, בשנים האחרונות לימודי הרוח מצטמצמים בחברה הישראלית. מנהל עסקים הכי מבוקש. וההסוואה לקצת רוחניות היא חיזוק ערכי היהדות. כלומר מילה מכובסת להדתה. כשכולם חושבים בתוך הקופסה, קל יותר לשלוט על הדעות והאמונות שלהם. לא צריך לדעת היסטוריה או להכיר את העולם הרחב על מגוון התרבויות והאמונות.
מערכת החינוך שהממלכתי בה הפך לממלכתי דתי תגרום לכך שהורים רבים ישקיעו מאמץ וכסף להשלמת חינוך ילדיהם, הרי מזמן מפריטים כאן הכול. גם בתוך המערכת במרכז מנהלים ומורים, בהתאם לאוכלוסייה, יחנכו לחשיבה יצירתית, העיריות ישקיעו בהעשרה. וההורים ישלימו את החסר. ילדים יבחרו את זהותם המינית ולא יעברו המרה מדכאת. והפער בין הפריפריה למרכז רק יגדל.
מי שזקוק היום ליותר העשרה יקבל אותה רק בהדתה, המרה ועוד כלים שלא יועילו לבוגרים בשום צורה. אז כדאי לכולם לפקוח טוב את העיניים. כי הדרך של הדתה קיצונית תפורר את החברה שלנו עוד יותר ממה שהיא היום.
