"הכדור שהצית את המהומות", אין ספק שזה היה הדיבור בשבועות האחרונים.
לא היה צריך יותר מזה בכדי להצית מחאה שמהר מאד גלשה, בחלקה, לפסים אלימים והשביתה חצי מדינה. לא רק על הכדור שלטענת המפגינים לא היה נורה אם היה מדובר בצעיר בעל צבע עור בהיר, מחו המפגינים, כי אם על הקיפוח המתמשך וטענות על הזלזול מצד רשויות המדינה. כך או כך, המחאה שבתחילה הוגבלה לאזור חיפה והקריות שם קרה הסיפור הטרגי התפשטה לכל מקום כמעט בארץ בסערה.
השאלה שאני שואל האם הדרך בה נעשתה היא של מחאה או אנרכיה?
לדעתי אפשר להבין את המחאה של בני העדה. שהרי מרבית אזרחי ישראל מסוגלים להכיל חסימת כבישים וצירים מרכזיים בארץ בזמן שהם בשיא הלחץ להגיע למקום יעדם בגין הפגנה מוצדקת. אבל אי אפשר להבין את ניצני האנרכיה שנראו בכבישי ישראל באותם ימים. ואני אסביר את כוונתי.
פקקי התנועה בצירים מרכזיים שיתקו עשרות אלפי נהגים. התמונות והסרטונים שהציפו את הרשתות החברתיות הצליחו להפוך בעצם את המומנטום. שהרי המראות שראינו לא היו קלים לעיכול שהרי אם אני רואה נידות משטרה הפוכות, פחים וחפצים שעולים באש, או אבנים שמתעופפות ופוצעות גם שוטרים שסך הכל באו לשמור על הסדר. ואני לא חושב על אימא התקועה שעות בפקק ומחפשת מטרנה לבנה התינוק בין האנשים המתוסכלים שבמכוניות. אם כן אין ספק שהתמונות הללו לא מיטיבות עם דעת הקהל שהרי המחאה איבדה את הלגיטמציה הציבורית.
יש מחאה ויש מחאה. שהרי חסימת כבישים שייכת לחלק ממחאה לגיטימית. אך רכבים הפוכים, עצים שרופים ואבנים שמתעופפות לעבר השוטרים, זו כבר חריגה מהמקום של הסבירות והלגיטמיות של המחאה וגם אם היא תהיה מחאה הכי צודקת ככל שיהיה ואני חושב שפה מתחיל הגבול בין מחאה לאנרכיה.
ואם כן מה שאני חושב ויסכימו אתי הקוראים שהצליחו בני העדה האתיופית לשנות את תודעת הישראלי הממוצע שעוד היה יכול להבין אותם מתמיכה והבנה לזעם כבוש.
אם כן נשאל אז מה התרופה למכה שהמדינה צריכה לתת לפני שזה יחריף?
אז אין ספק שהאירועים האחרונים צריכים להדליק נורה אדומה. בעיקר עבור מי שעומדים בראש המדינה. שהרי בניגוד לעליות אחרות, עליית יהודי אתיופיה לא קיבלה את סל הקליטה החברתי שנדרש. ומדובר בהרבה מובנים אם זה בחינוך בחברה ובמשרדי ממשל ומקצועות למלומדים. עד כדי שהם נותרו מאחור. ולכן הם מרגישים סוג ב' וסוג ג'.
ואין ספק שאם המדינה לא תבוא ותעשה סדר ומטרה אך להביא אותם לקדמת הבמה אז נראה עוד בלגן ועוד שנאת אחים שהולכת ומפילה חללים בדרך בזמן שאפשר לעשות זאת.
ואתם פוליטיקאים יקרים, לבוא ולקרוא להם להצביע לכם בקלפי אתם יודעים, אך לדבר איתם, לשמוע ולהקשיב למה שכואב להם ומה הם מבקשים – זה כבר קצת יותר קשה לכם לעשות. אז רק שתדעו שהפעם זה יהיה קשה לכם לקרוא להם כי יש להם גם דרישות לשינוי ולא רק דיבורים. אם חשוב לכם מקומכם – כדאי שתשמרו עליו חזק.
