על אינטואיציה ואיך ללמוד להקשיב לה

יש בתוכנו קול פנימי שמנחה אותנו מה נכון לעשות בכל רגע נתון. השאלה הגדולה אם אנחנו מקשיבים לו. נשים מספרות שכבר תחת החופה ידעו שזה לא זה, ובכל זאת התחתנו ואחר כך סבלו כל החיים. יש בתוכנו קול גדול מאיתנו, אולי אפשר לקרוא לו אלוהים קטן שיודע מה נכון.

תמיד הרגשתי את האינטואיציה שלי, אבל לא תמיד הקשבתי לה. כשהקשבתי, הכול היה מדויק. בגיל 20, כשהתלבטתי מה ללמוד בחדר הרישום באוניברסיטה, אני זוכרת שסימנתי שני עיגולים סביב תיאטרון וחינוך — שני תחומים שעסקתי בהם שנים אחר כך. היד ידעה לסמן את העיגול במקום הנכון ללא חיבוטי נפש אינטלקטואליים.

ברגע אחד עיצבתי את עתידי. אני חושבת על צעירים וצעירות היום, שלא מחוברות ומחוברים לקול הפנימי שלהם ומתקשים לבחור את המקצוע הנכון עבורם. נכון, העולם השתנה והפך לקר, מנוכר ומבלבל, אבל נפש האדם לא השתנתה. כולנו רוצים מקצוע טוב ומתגמל, כולנו רוצים לקבל יחס חם ואנושי במקום העבודה ולקבל הערכה על יכולותינו ויוזמותינו.

תקשיבו לאינטואיציה שלכם, היא קיימת בתוך הבטן, היא שוכנת בתוך הגוף. צריך רק לתת לה מקום, והיא מיד קופצת החוצה.

כדאי ללמוד מהסבתות הזקנות שלנו. אלה, ולא משנה מאיזו עדה, שיודעות מה נכון, שמרגישות דברים שמכירות אותנו יותר מאשר אנחנו מכירות ומכירים את עצמנו. אותן סבתות, שלא תמיד ידעו קרוא וכתוב, אך היו מחוברות לכוחות הטבע, לכוחות עליונים, הגדולים מהן. ואכן, אינטואיציה לא קשורה לידע, לפעמים היא אפילו סותרת אותו. ככל שאנחנו יודעים יותר, אנו עלולים להיות מבולבלים יותר.

אחד הקשיים הגדולים בתקופתנו הוא שאנחנו לא מרגישים את עצמנו. אין לנו זמן ומשאבים לצלול פנימה. הכול בחוץ. אנחנו יודעים להיענות למסכים — לאהוב את הסדרה הזאת או לסלוד מהשחקנית הזאת, להיות משועשעים מהפרסומת הזאת או להתלהב מהדוגמן ההוא, אבל כל הזמן רוצים להישאר פסיביים, לא לקחת אחריות על דעות, מחשבות ורגשות. גם ביצירה, כולם רוצים לכתוב, להלחין, לשיר ולשחק חומרים משלהם, משקיעים משאבים רוחניים וכלכליים כאחד, התוצאות דלות. הרצון הוא להיות כמו מישהו אחר, להצליח כמו עומר אדם… רק לא לצלול פנימה. רק לא להכיר את הפנימיות שלנו.

איך אפשר לטפח את האינטואיציה הטבעית? זה לא פשוט, אבל זה דורש שהייה עם עצמנו ללא מסכים או אם אי אפשר, אז עם מוזיקה שאנחנו אוהבים, שמחברת אותנו פנימה. המשימה היא לחוש את עצמנו במשך שתי דקות בהתחלה. להיות בשקט ולבהות, לא לעשות כלום במשך חמש דקות. לאט לאט להגדיל את הזמן. פתאום ייווצר ואקום, ריק. יהיה קשה לשאת אותו, אבל מאותו מקום בדיוק תצמח הידיעה של עצמנו. אלפי ספרים נכתבו על זה, וכמובן שאי אפשר לקרוא את כולם, אבל יש לי הרגשה שאני יודעת לזהות אצל עצמי ואצל אחרים את המקור של האינטואיציה הטבעית, ועם קצת רצון טוב אפשר להתחבר אליה בצורה מלאכותית בהתחלה ובצורה טבעית מאוחר יותר.

מה עושה אותך לעצמך? איזה מין בן אדם אתה? מה מאפיין אותך? שאלות שלא תמיד יש עליהן תשובה. אלה אולי דברים שאתם יודעים על אחרים, אבל על עצמכם זה יותר קשה. המשימה היא להכיר את הגוונים העושים אותי למי שאני. יותר קל להבחין בזה בכתיבה. בסדנאות הכתיבה שלי אנשים מזהים את עצמם, את רגשותיהם ומחשבותיהם, תוך ניסיון לא להתחשב בסביבה. קשה להתמקד רק בעצמי, אך מומלץ. כשאתה מכיר את עצמך, יותר קל לך לחיות עם עצמך בשלום ולשאת את הרגעים הפחות טובים שלך. קל יותר לשאת כעס על אחרים כשמזהים כעס אצלך. הסביבה היא מראה של עצמנו. אם אנחנו פועלים מתוך אינטואיציה עמוקה, זה ישפיע גם על הקשרים שאנחנו יוצרים. טיב הקשר יהיה יותר איכותי.

השיחות יהיו יותר מכוונות, יותר מדויקות. התחושה של לחוות את עצמך תהיה יותר נעימה, אם נעבור דרך הרגעים הפחות נוחים. אני רואה איך תלמידים משתחררים ממטעני עבר ומתחברים לקולם הפנימי. זוהי משימת חיי, לחבר אנשים, ילדים ונוער למרכז הפנימי שלהם. לאפשר להם להמריא על כנפי חלומותיהם לקראת בחירת הייעוד שלהם.

כשמתחברים עם האינטואיציה הפנימית, יש הקלה גדולה — לעשות מה שאני אוהבת, לא לעשות הצגות כדי להרשים את הזולת. אין לי מה להסתיר כשאני הולכת עם האינטואיציה, וזה נוגע לכל התחומים.
המסכים משבשים את הקשר שלנו עם עצמנו, מרדדים ומתעתעים. מצד שני, ניתן לצרוך ברשת תכנים רלוונטיים ומפתחים. אפשר לעבור תהליך משמעותי בהשראת מנחים, רבנים ואנשי רוח המקדמים את עצמם באינטרנט. אבל נחוצה זהירות ודריכות. אין כמו תהליך בשר ודם, עם מבט אל תוך העיניים וחוויה רגשית משותפת. כל כך הרבה אנשים חוצים את החיים ללא מגע עם האינטואיציה שלהם.
הם הופכים לרובוטים שקמים בבוקר מתוך אינרציה, עושים את הפעולות הנכונות, אבל בפנים משהו כבוי וזקוק נואשות להתייחסות. יש סיכוי לשינוי, זאת שאלה של החלטה — לחקור את העולם הפנימי שלנו, לאמן את השרירים הרגשיים לא פחות מלאמן את הגוף. גוף מוזנח זועק את צעקתו בכל מפגש אנושי, אבל נפש זועקת עלולה להסתתר בתוך גוף מטופח. כל כך הרבה נפשות זועקות לעזרה, והן בלתי נשמעות. הסביבה הקרובה שלנו לא עובדת עם מושגים כמו אינטואיציה. אם אתה הולך לעבודה כל בוקר, אתה נחשב בסדר, לא משנה מה עובר עליך שם. יש לך חלומות? אז מה? בדרך כלל הסביבה מזלזלת בחלומות ולא מסייעת להגשמתם.

יש קשר בין חלומות לאינטואיציה. אפשר לחוש את הפנימיות בהקשר של מימוש חלום. זיהוי הרגשות של כל אחד מאיתנו הוא שלב הכרחי בדרך אל מימוש החלום.

ברור שזה כיף אם הסביבה עוזרת לנו בתהליך, אך גם אם לא, עלינו להיות חזקים ומחוברים רגשית למרכז האינטואיטיבי שלנו. אם נעשה את הבחירה הנכונה, נמצא בני ברית בדרך שיסייעו לנו לממש את החלומות. המשפחה והחברים הוותיקים יתקשו לקבל את השינוי שתרצו לעשות, נוח להם לקבע אתכם בתבניות ישנות. אם תפעילו אינטואיציה באיתור חברים למסע, תרוויחו חברים חדשים ותפיסת העולם שלכם תתפתח, תחלקו תובנות עמוקות ותצאו ממעגל הרובוטיות המדכא.

זה כמובן לא יקרה ביום אחד… זאת מלאכה המוטלת על כתפינו. אבל צריך לומר שזה מתגמל. תלמידים שלי, שעברו תהליך, מדווחים על התקדמות בכל התחומים. כשמפתחים אישיות אותנטית, דלתות שהיו סגורות פעם נפתחות. יש רעננות באוויר שנושמים, אף פעם לא מאוחר להיוולד מחדש. כדאי לפרנס את החלק הרוחני שבתוכנו. זאת לא רוחניקיות ריקה מתוכן, זאת התייחסות לצד הרוחני שבתוכנו, שלא מעורר רק לעג או זלזול כפי שנדמה לפעמים, אלא מאפשר שחרור אמיתי המתהווה ברגע זה.

לא פעם ירדו עליי שאני חופרת (עוד לפני השימוש במילה הזאת). מי צריך את כל שיחות הנפש שלך? זה מיותר, זה בזבוז זמן. אז זהו, שלא. מילים יכולות לעשות שינוי אמיתי. זה ה”אני מאמין” שלי. משום כך אני כותבת כאן 1,000 מילים על אינטואיציה. מקווה שמשהו מזה נגע בכם.