אותם 120 ח״כים וח״כיות שנבחרים על ידינו פעם בכמה שנים, או במקרה הנוכחי בכמה חודשים, מגיעים חלקם לעמדות בכירות עד לכדי שרים וסגני שרים. חברי כנסת שלא ידענו על קיומם עד לרגע היבחרם יהיו אלו שיזיזו לנו את המיליונים לפי אג׳נדות שלא הכרנו כלום ושום דבר על אודותיהן ביום ששלשלנו את הפתק לתיבה.
בלא מעט מקרים מדובר באנשים ללא יכולות ניהול, חזון או רקע השכלתי תואם. אנשים צונחים בשם הדמוקרטיה לעמדות שהם עצמם לא האמינו שיגיעו אליהן, ואז זה קורה, עם הישיבה על הכיסא הרם, עם כל התפאורה שמסביב, הכוללת לא פעם לשכה מפוארת, משכורת חודשית לא מבוטלת, תנאי עבודה שהיינו מייחלים לעצמנו ולילדינו, עוזרים, כלי רכב, יועצים, וכן, תקציבים.
כאלה שמעולם לא היו זוכים לנהל במגזר הפרטי או בחייהם הפרטיים, כאן, בדיוק כאן, מתחיל החלק הכי בעייתי בדמוקרטיה, החלק הכי מכעיס והחלק הקשה שמשלם האזרח עבור הזכות לחיות בשלטון דמוקרטי, החלק שבו מייצר נבחר הציבור את האג׳נדה, את טביעת האצבע הפוליטית.
עוד לא נכתב הספר המקיף על אודות הנזקים שייצרו חברי כנסת ופוליטיקאים סוג ב׳ וג׳ וכמה כל הרפתקה פוליטית כזו עלתה למשלם המיסים. פרקים מספר הספרים שייכתב נכתבים מדי שנה על ידי מבקר המדינה, סיפורי החלם שתמצאו שם יסמרו את שערות גופכם, השקעות ענק בפרויקטים שהוכשרו על ידי קומבינות, שחיתויות שנתגלו ועוד הרבה יותר שלא — אלה מעטרות כל מהדורה וכל כרך של מבקר המדינה מאז קום המדינה.
לצד עוולות כבדות וקשות לעיכול היו גם בעלי חזון, אלה שלמזלנו הרב הביאו כל כך הרבה דברים טובים למדינה שלנו, שלמרות הכול נמצאת במצב מעולה באופן יחסי, בטח ביחס לסביבה הקרובה שמקיפה אותנו.
נשאלת השאלה אם זו גזרת גורל, שכל מי שמגיע לפוליטיקה יכול לעשות כל דבר שבא לו/ה ולהוביל אג׳נדה אישית בקדנציה שלו, מבלי לחשוב על הנזקים ארוכי הטווח שנוצרים? אין ספור רפורמות שמשתנות חדשות לבקרים לא מצליחות לחלחל ולעשות את השינוי, הרבה בגלל תקופות המשילות הקצרות בין ממשלה לממשלה, תקופות שהולכות ומתקצרות ממערכה למערכה, שהשיא הוא המערכה שאותה אנו חווים בימים אלה.
שיתוק טוטאלי של משרדי הממשלה במשך כמעט שנה מקביל לנזק של אב משפחה שפוטר ממקום עבודתו ומתחיל לפתוח תכניות חיסכון כדי להתקיים.
גם ברמה העירונית המצב דומה — נבחרים למועצת העיר, נבחרי ציבור שמתחילים לייצר אג׳נדות והתנהלויות שמביאות לא תמיד לתוצאות מחמיאות. אפשר תמיד להיזכר בקאנטרי ברובע י"ג, בהיכל התרבות שעמד כמו פיל לבן ועלה מיליוני שקלים כדי להשמיש אותו, המלון (לאונרדו) בריוויירה הדרומית שוותיקי העיר זוכרים את השלד שעמד שם שנים על גבי שנים בעקבות עסקה כושלת של העירייה בזמנו להיכנס כשותפה במיזם ועוד לא מעט דוגמאות של החלטות שגויות שבמגזר הפרטי היו נגמרות בפיטורים שלא לומר בתביעות ענק.
אבל היו גם לא מעט הצלחות, כאלה שקידמו את העיר, כאלה שהצעידו אותה קדימה, כאלה שהראייה הייתה נכונה ועניינית, וחלק שהיה בהם פקטור של מזל או חוסר מזל, גם זה קרה.
ביום שלישי הקרוב נחווה עוד אירוע כזה. נבחרת ציבור חדשה שהביאה אולי את ההישג המשמעותי ביותר במערכת הבחירות המקומית האחרונה ומרגע שנכנסה לתפקידה שמה בצד את רעשי הרקע (והיו הרבה מאלה) והחלה לעבוד על התכנית שלשמה נכנסה לפוליטיקה. אני מדבר על סגנית ראש העיר שרון מרק.
כשמטביעים טביעת אצבע פוליטית, לוקחים סיכון, סיכון שהעולם יתהפך עליך ויחסל כל שביב של סיכוי להמשך הקריירה הפוליטית. ההחלטה לקום בבוקר ולהפוך את אשדוד לבירת המסחר האלקטרוני של ישראל זה רחוק מלהיות שיגעון שקמים איתו בבוקר. שדרה לא מבוטלת של יועצים בכירים מהתחום מלווים את התהליך משלב הרעיון ועד שלב השם שניתן למיזם.
יש שיגידו בזבוז כסף, ״מה היא מבינה ב- e-commerce״? והאם לא חבל על הכסף? הרבה יגידו ככה, ואולי חלק אופטימי יחשוב אחרת, כמו כל פרויקט או תהליך אחר, אלו דברים שלוקחים זמן, יכול מאוד שטביעת האצבע הפוליטית של הסגנית הראשונה EVER תהיה המהלך המושלם שאותו העיר הייתה כל כך צריכה? ויכול גם להיות שמעז לא ייצא כלל מתוק, ומאות אלפי שקלים ירדו לטימיון, ואז בבחירות הבאות יאויש המשרד ברעיון הבא.
הכול יכול להיות, ובמשחק הזה החוקים ברורים, מי שנבחר מקבל את הזכות, ואת הזכות הזו לקחה שרון בשתי ידיה.
הזמן יוכיח לנו אם ה-commercity של שרון מרק תהיה הדבר הנכון הבא (ונקווה כולנו שכן) או שהסיכון גבר על הסיכוי. אני תמיד נזכר בעמיר פרץ, בזמנים שהיה שר הביטחון וכנגד כל סיכוי או הערכה ביטחונית החליט האיש עם המשקפת ההפוכה להקצות מיליונים לטובת פיתוח מערכת נגד טילים. דווקא שר הביטחון שלא היה העיפרון הכי חד במטכ״ל היה זה שבזכותו אנחנו נהנים היום מההגנה הכמעט אבסולוטית של כיפת ברזל.
אולי דווקא הסגנית הראשונה היא זו שתפתור את בעיית העבודה האיכותית מחוץ לעיר עבור תושבי אשדוד? עם פארק הייטק משגשג וקרוב לבית? אולי היינו צריכים אישה סוף סוף שתביא קו מחשבה אחר, כזה שלא מעט גברים כשלו בו בעבר? מה שבטוח שעל הפיכת העיר אשדוד לבירת ה-e-commerce של ישראל מישהי שמה טביעת אצבע, טביעת אצבע פוליטית, שיכולה להיות המקפצה הענקית שלה ושל העיר לעבר תעסוקה איכותית ומתקדמת או עוד חלום סגול שייכנס לדברי הכנסים של אשדוד.
