שנה לאחר הבחירות המקומיות יניב קקון ומאיר אברז’ל, חברי המועצה מטעם תנועת אשדודים שהשתלבו בעשייה במסגרת הקואליציה של ד”ר יחיאל לסרי, התפנו לסיכום ביניים ומבט לעבר העתיד.
קקון הוא יו”ר התנועה, ושניהם חברי הנהלת העיר ומכהנים בהתנדבות. קקון מחזיק בתואר הסמלי "המשנה לראש העיר", אך התואר אינו מקנה שכר.
התנועה שבראשה הם עומדים היא דבר אחר בנוף הפוליטי המקומי ואולי גם הארצי שבמידה מסוימת שינתה את כללי המשחק, במיוחד בעיר כמו אשדוד, שמתאפיינת בפוליטיקה מגזרית, הם הראו שאפשר גם אחרת.
לכל זמן ועת לכול
“אני לא עוסק בסיכומים, אני יכול לספר מה הספקנו, מה התחלנו, מה אנחנו בונים”, אומר קקון בתשובה לשאלה איזו מין שנה זו הייתה.
“אנחנו חלק מתנועה רחבה”, הוא ממשיך. “יש לנו דיאלוג עם התושבים מכל הרבדים בעיר ועבודה על התיקים שבחרנו לקחת במשא ומתן הקואליציוני. אם אתה קורא את תכנית העבודה של אשדודים, שנכתבה עם מאות תושבים במשך כמה שנים, תראה שהתיקים קשורים לקהלים מרכזיים שהתחייבנו להם: הצעירים, הנוער, הצרכים המיוחדים והשכונות הוותיקות. זו הייתה שנה טובה, שנתנה מכפלות כוח לתנועה שלנו. דברים שיכולנו לעשות בשלוש שנים אנחנו יכולים לעשות בחצי שנה-שנה”.
אתה לא קצת מאוכזב שאתה לא סגן בשכר? יש לכם שני מושבים במועצה, ויש סיעות דומות בגודלן שקיבלו סגנות.
“אתה בעצם שואל אם אני מתמודד עם אתגר ברמה האישית והתנועתית, אז כן. העובדה שזה בהתנדבות היא לא הדבר הכי קל, לשלב עם חיי משפחה ופרנסה, בטח כשאנו מאמינים שאחד מתנאי הסף של להיות נציג ציבור מוצלח זה להיות זמין בטלפון. כמות הפניות מאוד גדולה. יש פניות בכל דבר, מרמה של התייעצויות, דרך עזרה בירוקרטית וליווי… עשרות פניות בשבוע. אנחנו תמיד זמינים.
“מה שמקל על זה הן שתי מתנות שקיבלנו עם תחילת הקדנציה: אנחנו חלק מתנועה אזרחית רחבה עם מעגלים רבים, יש לנו נציגים מתוך אשדודים שיושבים בוועדות עירוניות. רשת הביטחון הזאת היא המגן שלנו. המתנה השנייה היא הצוותים המקצועיים. אנחנו עובדים עם אנשים נפלאים בתחום הנוער, במרכז כיוונים, במינהלת ההתחדשות העירונית ובכל מה שנוגע לצרכים מיוחדים בחברה העירונית”.
שניכם כל כך מתואמים ומסכימים על דבר או שזאת קצת פסאדה? הרי לכל אדם יש שאיפות ואגו.
אברז’ל: “שאלת קודם על האכזבה שלא קיבלנו סגנות. אנחנו לא באנו לשרת את עצמנו, אחרת היינו אומרים במשא ומתן הקואליציוני שהדבר הכי חשוב לנו הוא שנהיה סגנים. אבל לא. הדבר הכי חשוב לנו הוא להשפיע במקומות החשובים לנו. זאת נקודת המוצא, לשרת את התושבים ולעשות את זה הכי טוב שיש. ובאמת קיבלנו את התיקים שהיו הכי חשובים לנו, וראש העיר באמת נותן לנו את היד הרחבה לעשות ולפעול וזה כיף.
“לגבי מה ששאלת, ברור שיש ביני ליניב גם אי הסכמות וויכוחים, דנים ומגיעים להחלטה משותפת. אני לא מכיר מערכת יחסים, גם חברית או זוגית, שאין בה ויכוחים. אבל הוויכוחים הם לא פוליטיים על מי יותר חזק אלא על ערכיות”.
מה, אין לכם אגו?
קקון: “זאת עבודה. אשדודים היא תנועה שיש לה סיעה. יש פריימריז, והם סוג אחד של הסדרה, אבל אנחנו נפגשים בכל חודש עם נציגי המעגלים ונציגי הוועדות בתנועה. בתוך התצרף הזה יש גם שני חבר מועצה, מאיר ואני. בלי אגו אדם לא יכול לפעול, אבל הדינמיקה מאזנת את כולנו”.
אתם גם חברים ברמה האישית?
“בטח, מאז שהיינו נערים, חברים טובים מאוד. הרומנטיקה חשובה והיא קיימת (צוחק). אהבת האחים שיש בינינו היא סיפור, אבל לא הסיפור היחיד. יש פה מבנה ארגוני שלם שיצרנו, שהוא רשת שמגנה עלינו אפילו מעצמנו. יש דברים אידיאולוגיים, שלא משנה הקונסטלציה הפוליטית, לא נזוז מהם גם בהצבעות במועצה. אנחנו כפופים לתנועת אזרחים, אנחנו הקול של התושבים, והמצע של אשדודים הוא תכנית העבודה שלנו, ומזה אנחנו לא יכולים לסטות ימינה או שמאלה. אין מצב ששתן עולה לך לראש, כי אתה בסך הכול משמש בתפקיד, בין אם אתה יו”ר תנועה, חבר מועצה או נציג בוועדה או במעגלים שלנו”.
חברים עוד מפעם. יניב קקון ומאיר אברז'ל. צילום פבל
בתקופה שאתם שם הצלחתם להזיז ולשנות דברים? לדוגמה, יזמתם את פתיחת היחידה לשכונות ותיקות, זה דבר שלא היה קודם.
אברז’ל: “אני חושב שבעבר הייתה עשייה בשכונות הוותיקות, אבל בעקבות הקמת היחידה החדשה שמנו את הספוט. אני חושב שהדבר העיקרי שהצלחנו להביא הוא את המעורבות של התושבים בעשייה. אם זה למשל ‘חג השכנים’ שהחזיר משהו מהאשדודיות האמיתית. אנשים מרגישים שמתחילים להחזיר את אשדוד לאשדודים. בכל תחום שנמצא באחריותנו הבאנו את התפיסה של החיבור של עוד ועוד קהלים”.
יש פערים בהשקעה של העירייה בין הווילות בט”ו לווילות ברובע ו’, למשל?
“כן, ההשקעה יותר גדולה ברובע ו’ כי זה רובע ותיק והעלויות גדולות יותר. אבל אני בא ואומר דבר אחר, כמה פעמים שאלו את התושבים שם במה אתם רוצים שנשקיע? לשמוע ולהתחשב במה שהם חושבים ואומרים. אנחנו מחזיקים בתפיסה שהתושב יודע הכי טוב מה הוא צריך. אנחנו בהתחלת הדרך, ודברים מתחילים לזוז, כן. יש דברים שמתקדמים בקצב יותר איטי ממה שאנחנו רוצים, אבל מתחילים לראות שינוי”.
שלב השאלה הזהה: אתה ואתה רוצה להיות יום אחד ראש העיר?
אברז’ל: “א-נ-ח-נ-ו רוצים להיות ראש העיר”. קקון: “שאלו פעם את המוביל בתנועה מקבילה אלינו, אם אני לא טועה בירושלים, ‘אתה רוצה להיות ראש עיר?’ והוא ענה: ‘לא הבנת כלום. א-נ-ח-נ-ו רוצים להיות יום אחד ראש עיר. בפוליטיקה אתה צריך לשאוף, ואנחנו שואפים להגיע למה שבסוף יגשים את המצע של תנועת אשדודים בצורה מיטבית”.
עוד ארבע שנים תתמודדו על הראשות?
קקון: “בוא, אתה אל תשאל, ואני לא אענה”.
קקון . צילום: פבל
יש לך שאיפה להיות יום אחד ראש העיר אשדוד.
“שוב, הקונסטלציות הפוליטיות צריכות לשרת את המצע שלנו. אם זה סגנות, אם זה חברות בכירה במועצה, אם משהו אחר”.
ואתה, מאיר?
“אני מסכים לגמרי עם מה שיניב אומר. אנחנו רק בהתחלה”.
תקנו אותי אם אני טועה, כשבניתם את תנועת אשדודים, חשבתם לטווח ארוך.
קקון: “נכון, אבל יש כל מיני דרכים להגשים את המטרות ותלוי בנסיבות”. אברז’ל: “כמי שהקימו את התנועה, לנו חשוב שתנועת אשדודים תשרת את הדברים שהיא עושה ולא אותנו”.
וזו תנועה שהיא כאן כדי להישאר?
קקון: “כן! תנועת אשדודים תמשיך גם אחרינו, זו תנועה לדורות. הסיפור הזה שכמעט נעלם מהנוף הפוליטי בישראל של דין התנועה, של תנועה שגדולה מסך מנהיגיה, אנחנו מחזירים אותו. תנועות עבר כאלה בדרך כלל היו בעלות הדרה פנימית, גבריות מאוד, לרוב מבוגרות, ממעמד סוציו-אקונומי מסוים. לא אצלנו. אנחנו באנו ואמרנו ‘אין מודרים’. פתוח לכולם”.
אתם התנועה הדמוקרטית היחידה באשדוד?
“זה אתה תגיד. פריימריז פנים תנועתי הוא דבר דמוקרטי, שותפות גדולה מאוד של תושבים זה מהלך דמוקרטי, הכנסה של צעירים לעשייה זה מהלך דמוקרטי. אנחנו יודעים להעיד על עצמנו, לא על אחרים”. אברז’ל: “אם אני בא כמי שהוא משרת את התנועה, אני יודע שזה יכול להיות בהרבה אופנים. מישהו שאל אותי אם אתמודד עוד ארבע שנים, ואמרתי שאני לא יודע. אני אסתכל אחורה על מה שעשינו ואחליט”.
זה לא קצת נאיבי?
קקון: “כשקמנו אמרו לנו שאנחנו תמימים ונאיבים, וזה לא יצליח להתרחב. התרחבנו. אמרו לנו שאנחנו עוף מוזר ושלא ניבחר לעולם. נבחרנו, אמנם לקח לנו פעמיים, אבל נבחרנו. ועכשיו אומרים לנו שהסוג של העבודה שאנחנו עושים הוא נאיבי. והנה, אנחנו מראים איך סעיפים שלמים במצע שלנו כבר מיושמים. אנחנו עוברים אחד—אחד ומסמנים וי”.
כמה מנדטים אתם מביאים בפעם הבאה?
“ארבעה”, אומר קקון ואברז’ל: “כמה שיותר”. קקון: “התשובה שלו יותר טובה”.
עובד על ספר
לפני כעשור קקון הוציא ספר שירים בשם “שכונה” ובימים אלה הוא עובד על ספר שירה והגות וגם על ספר ילדים. בין שאר ההישגים שהוא וחבריו גאים בהם הוא הגדלת השקיפות במרחב העירוני. בעקבות הצעה שקידמו ישיבת המועצה בשבוע שעבר שודרה בפעם הראשונה בשידור חי בדף של העירייה בפייסבוק.
בין השאר הם ממונים על הנוער, צעירים, צרכים מיוחדים, התחדשות עירונית, מרחבי יצירה והיחידה לשכונות ותיקות. נוסף לעשייה השוטפת, מאז שנכנסו למועצה הפכו השניים למגישים סדרתיים של הצעות לסדר, וכחברי הנהלה, הן גם אושרו ללא בעיות מיוחדות. הרשימה ארוכה, והם מדגישים שזו רק ההתחלה.
הנוער הוא אחד הנושאים המרכזיים ביותר מבחינתם. קקון מדבר על כך שהמתנ”סים נפתחו בשעות הערב לצעירים בצורה חופשית ועל הדגש המיוחד שהולך וניתן לנוער: “הם באים בהמוניהם, ולא צריך להירשם לחוג מסוים, באים ומבלים יחד. זה חידוש של הקדנציה הנוכחית”.
“שנת 2020”, הוא מדגיש, “הוכרזה על ידי ראש העיר כשנת הנוער. ב-23 בחודש במרכז הנוער בקופף נשב עם מאות בני נוער ונדבר איתם יחד: מה אתם רוצים שנעשה בתקציבים המוגדלים שנקבל? מה מעניין אתכם? זה מעבר לשיתוף ציבור, זו שותפות ציבור. גם בתחום של צרכים מיוחדים יש בשורה של ממש. יש לנו מעגל בתנועה שמובילה נורית טופז, שהיא גם רפרנטית של הנושא בחברה העירונית, ויש הקשבה מתמשכת, רצופה. נעשו דברים שלא נעשו קודם. אנשים שלפעמים היה נדמה לנו שהם בלתי נראים, מקבלים את המקום הראוי. וזה רק על קצה המזלג”.
יניב נשוי לנורית, והם הורים לנגה ואלה. על דבר אחד הוא אינו מוכן לדבר, וזו ההתמודדות של המשפחה עם מחלת סרטן השד שהתגלתה אצל נורית השנה, דבר שהיא חשפה בפוסט גלוי לב בפייסבוק. אגב, מעגל הנשים בתנועה יקיים בקרוב אירוע להגברת המודעות למחלה.
כיום קקון עובד בעריכת מחקר על השבטים הישראליים בבית הנשיא. “בחרנו ארבעה מקומות: הר חומה בירושלים, שכונה מעורבת בלוד, מטה יהודה ואשדוד. כל אחד מהארבעה מביא זווית אחרת לחיבור בין השבטים. אברז’ל עבד עד לאחרונה בתנועה ליהדות חברתית-בינ”ה.
התנועה שלכם מנסה לגשר על השבטיות, לא? ואשדוד בתור עיר מאוד סקטוריאלית…
“רגע, רגע”, מתפרץ קקון, “אשדוד היא מאוד סקטוריאלית, אבל אם אנחנו מפצחים את סוגיית השבטים בעם היהודי באשדוד, נוכל לפצח אותה בישראל. אני נשען על עמוס עוז שדיבר על אשדוד כעיר כמידת האדם. אשדוד היא עיר המבחן, ואני יכול לפרגן לחברי הנהלת העיר שבשנה האחרונה אוחזים ברגישות ונחישות ב-85% המשותפים בינינו שאפשר לקדם יחד, וב-15% שבהם לא מסכימים מטפלים באיזמל מנתחים עד שמגיעים לנוסחאות שמאפשרות חיים ביחד בלי שאף ציבור ייפגע”.
יניב, עד השנה האחרונה הייתה תקופה ארוכה שבה שררה איזושהי מתיחות בינך לבין לסרי למרות היסטוריה של עשייה משותפת.
“התחלנו לפני בערך 12 שנה כשיחיאל היה ממונה על החברה העירונית וממלא מקום ראש העיר ואני הייתי רכז תנועות הנוער באשדוד ועשינו מהפכה בכל מה שקשור לתנועות הנוער. התחושה הכללית שלי היא שחזרנו להשלים את מה שהתחלנו אז. התפיסה המשותפת ממנפת לחלוטין את היכולת שלנו לייצר הצלחות, ועל כך שאפו. הייתה מתיחות פוליטית והיא התפוגגה. יש בינינו כימיה מצוינת”.
בגיליון האחרון של “כאן דרום” כתבנו על תופעת ההעסקה של עובדי קבלן במרחב הציבורי. צריך לקבל את זה כמובן מאליו או שיש מה לעשות?
“כבר היום יש מהלכים בכיוון הנכון, כמו ‘כתף אל כתף’ ובחברות העירוניות”, אומר אברז’ל. “אם אתה ואני עושים את אותה עבודה, אבל מועסקים בנפרד, שנינו צריכים לקבל את אותם תנאים, בין אם מדובר בעובד עירייה או בעובד חברה עירונית או בחברה קבלנית”.
קקון: “זו אמנם זירה ארצית, אבל יש מה לעשות גם ברמה המקומית. לתפיסתי, אין מקום בשנת 2019 לתופעה כזאת, תופעת עובדי הקבלן. בחברה העירונית כבר מבשיל הסכם קיבוצי וזה ילך ויתרחב, זה תהליך בריא ונכון”.
יניב קקון ומאיר אברז'ל במערכת "כאן דרום". צילום: פבל
מה ה-הישג שלכם השנה?
“שהקהל האשדודי נענה לקריאתנו ומגיע. הוא מגיע ל'כיוונים', הוא מגיע לתחום נוער ולמועדוני נוער ולמינהלת התחדשות עירונית ולצרכים מיוחדים, לישיבות, דיונים ומפגשים”.
