פרופ' עמי מויאל, נשיא מכללת אפקה, מומחה בעל שם לזיהוי דיבור על ידי מחשב, נולד לפני 57 שנה באשדוד. את ימיו הראשונים העביר כילד ברובע ב’, שם גם למד והתחנך בבית ספר היסודי נתיבים, שכבר לא קיים. את תקופת התיכון הוא העביר במקיף א’, מחזור 1980. כבר באותם ימים שאף מויאל לעסוק בעולם הפיתוח הטכנולוגי שכה משך אותו, מה שהוביל אותו לסיים את לימודיו עם תעודת בגרות מדעית בדגש על אלקטרוניקה.
התחום העסיק אותו גם בהמשך, כאשר התגייס ושירת בגדוד נ”מ. לפי מויאל, דווקא בצבא גילה את אהבתו הרבה לחינוך כששירת בשנה וחצי האחרונות כמפקד גף הדרכה. לאחר שסיים לימודי תואר ראשון בהנדסת חשמל בהצטיינות באוניברסיטת בן גוריון בנגב, מצא עצמו נשאב למסלול אקדמי ישיר, ובתוך תשע שנים רצופות של לימודים כבר סיים לטפס במדרגות ההשכלה הגבוהה עם דוקטורט ביד. משם, כפי שמויאל מתאר זאת, החיים הובילו אותו בעצמם, הוא השתלב בתעשיית ההייטק ובמהרה וגם שם התקדם בקצב מסחרר כשהוא עובר מפרויקט לפרויקט. היום הוא הוכחה חיה לרזומה מרשים של איש הייטק מהפכן ופרופסור מן המניין.
הרפורמטור
שנת הלימודים האקדמית תיפתח ביום ראשון 27 באוקטובר ו-314 אלף סטודנטים יעשו את דרכם לאוניברסיטאות ולמכללות. פרופ’ עמי מויאל הוא חלק אינטגרלי של העולם האקדמי וההשכלה הגבוהה בארץ, אבל הוא גם קורא עליהם תיגר. בשונה ממרבית ראשי המוסדות, הוא לא עשה מסלול אקדמי קלאסי, אלא הגיע לתפקידו בתום קריירה בתעשייה.
איך הגעת לעולם ההייטק אחרי מסלול כה ממוקד של השכלה גבוהה?
“לאחר סיום הדוקטורט תכננתי לצאת לפוסט-דוקטורט במעבדות המחקר של ממשלת קנדה. אבל אז עולם ההייטק צמח והצטרפתי לעוד שני חברים שהקימו סטארט-אפ. מה שקרה אחר כך הוא מה שקורה לי כל הזמן בקריירה, באתי לשנה—שנתיים ונשארתי ל—15. בהתחלה הצטרפתי לחברה שעסקה בטכנולוגיית זיהוי דיבור, היכולת של מחשב לזהות דיבור אנושי. זהו הנושא שבו עשיתי את ההתמחות בלימודים. משם עברתי חתיכת מסלול, התחלתי ממהנדס פיתוח, אחרי זה הייתי ראש צוות, מנהל פרויקט, סמנכ”ל פיתוח ואחרי זה כשראו שאני יודע לדבר ולא רק לפתח אלגוריתם, נהייתי סמנכ”ל פיתוח עסקי.
“שבע שנים שימשתי כמנכ”ל חברת NSC, עד שהיא נמכרה. התנסיתי בניהול בכל המרכיבים: מכירות, שיווק ופיתוח. זאת הייתה חוויה מטורפת, וכל מה שלמדתי אז נופל לא פחות אם לא יותר מאשר לימודי התואר. זה נתן לי עומק, אני עכשיו גם מנהל וגם טכנולוג. ככה שכשהחברה עמדה להירכש, זה כבר לא עניין אותי”.
פרופ' עמי מויאל בוועידת אשדוד לחינוך. צילום: פבל
ובכל זאת, בסופו של דבר חזרת לאקדמיה, עכשיו אתה נשיא מכללה.
“הנוער היום כל שנתיים מחליף עבודה בהייטק. אז אני חשבתי שקריירה של 15 שנה מיצתה את עצמה. מה, הייתי הולך להיות מנכ”ל בעוד חברה? רציתי לעסוק בחינוך. החלטתי להצטרף לאקדמיה ולא לאוניברסיטה גדולה, כי שם הייתי הולך לאיבוד ולא יכול לעשות שינוי. בחרתי להתחבר למכללה להנדסה אפקה כי היא מכללה דינמית וצעירה שמחוברת לתעשייה.
“הייתי שנה מרצה וארבע שנים מנהל בית הספר להנדסת חשמל, אחרי 5 שנים מצאתי את עצמי הנשיא של אפקה. פיתו אותי לאט לאט, אף פעם לא תכננתי להגיע לעמדה הזו, פשוט רצתי עם ההזדמנויות. אני מניח שבמצב רגיל הייתי עושה כמה שנים באפקה וחוזר להייטק, פותח חברה חדשה. אבל הנושא של חינוך הדור הצעיר תפס אותי לגמרי. בבטן למטה אני מורה”.
יש קשר בין החינוך שהכרת בילדותך והסביבה שבה גדלת לבין הבחירות שלך?
“אימא שלי, לואיזט, עבדה המון שנים פה בהסתדרות, התעסקה בפעילות חברתית מול עולים חדשים בעיר, ובבית ספגתי שמעורבות חברתית היא ערך חשוב, כך שיש לי רקע ערכי-חברתי עשיר מאוד. רק לפני שבועיים, במפגש של הסגל בפתיחת השנה, פתחתי הרצאה בתמונה של סבתא שלי, שמחה בן זקרי, מחזיקה אותי בגיל שלושה חודשים. שם סיפרתי שאת כל הערכים והרצון שלי להצלחה ינקתי באשדוד, ברובע ב’. מאוד חשוב לי שלכל ילד תהיה הזדמנות. כשהתחלתי ללמוד בשנת 1985, זה עדיין לא היה כל כך מקובל, אז אני חושב שקודם כול הדחיפה ללימודים אקדמיים כמסלול מהבית הייתה משמעותית”.
ספר לי על מה שאתה עושה היום כנשיא.
“היום אני עומד בראש מערכת המונה כ-3,100 סטודנטים לתואר ראשון ושני ועוד כ-1,000 תלמידים במכינות. בנוסף, המוסד מעסיק קרוב ל-700 אנשי סגל. אנחנו מכללה להנדסה בלבד, חמש תכניות להנדסה לתואר ראשון — תוכנה, חשמל, מכנית, רפואית ותעשייה וניהול, ולאחרונה הוספנו גם מדעי המחשב. בתואר שני יש ארבע תכניות. צריך להבין, כיום העולם עובר שינויים טכנולוגיים מאוד משמעותיים, קוראים לזה שינויים אקספוננציאליים, שינויים בקצב הולך וגדל. השינויים האלה הם שינויים משבשים שמחסלים יחסים. למשל ברגע שיצאה התמונה הדיגיטלית, חברות שעסקו בתמונות פילם פשוט נמחקו. שינויים מהירים אלו בפיתוח מחסלים מערכות באופן משמעותי, והם מובילים לשינויים בכל תחומי החיים, כולל עולם התעסוקה”.
אולי נראה אותו בפוליטיקה יום אחד. פרופ’ מויאל. צילום עזיראל משה
אז איך ייראה שוק העבודה העתידי?
“עולם התעסוקה הולך לעבור תהפוכות. ראשית, האינטליגנציה המלאכותית והרובוטיקה יתפסו יותר ויותר תפקידים. הרבה מאוד סקרים ותחזיות מראים שבעשור הקרוב חצי מהמקצועות או ישתנו באופן דרמטי או ייעלמו באופן מלא. אנחנו אפילו לא יודעים במה יעבדו בעתיד תלמידי כיתה א’ כשהם יגדלו ויגיעו לשוק התעסוקה. אז נשאלת השאלה, מה בכלל תפקיד האקדמיה היום ומה תפקיד מערכת החינוך? מסתבר שהידע והמקצועות משתנים תדיר, מה שלימדת היום כמעט לא רלוונטי בשנה הבאה. אז הדגש שהיה במערכת החינוך ובאקדמיה על ידע מתחיל להיות לא רלוונטי. הדגש צריך להיות על כישורים. בעולם המודרני יש חשיבות לכישורים אנושיים: חשיבה ביקורתית, יכולת לעבוד בצוות, יכולת לתקשורת אפקטיבית, יכולת ללמוד לבד. כל הכישורים שמבדלים אותנו כבני אדם.
“אם נסתכל על הנדסה”, מוסיף מויאל, “התעשייה אומרת בריש גלי: ‘אני צריכה מהנדסים מזן אחר, מהנדסים שיודעים ללמוד לבד, לעבוד בצוות, לתקשר בצורה אפקטיבית ובעלי אינטליגנציה רגשית’. לפני שנה עשיתי סקר בקרב מאה חברות הייטק, מהם הכישורים הדרושים למהנדס. במקום הראשון הייתה יכולת עבודה בצוות רב תחומי. הרבה פרויקטים נכשלים מכיוון שהמהנדסים לא יודעים לדבר עם המעצבים או אנשי צוות האחרים. ידע נמצא רק במקום הרביעי. מנגד, יש את הסטודנטים שהם דור אחר: הם לומדים אחרת עם קשב שונה. כשהתעשייה והסטודנטים השתנו, לא יכול להיות שהאקדמיה תישאר אותו הדבר”.
אם כן, אילו שינויים יש לבצע במוסדות החינוך בארץ?
“קודם כול משנים את תכנית הלימודים. בקורסים באפקה דאגתי שילמדו לא רק ידע, אלא גם כישורים. אתה נמדד איך אתה מרצה, איך אתה עובד בצוות. איך עושים את זה? משנים את הפדגוגיה. אתה לא יכול להעניק לתלמיד כישורים באמצעות הרצאה של שלוש שעות. שינוי פדגוגי אומר שבמקום הרצאה מחלקים את התלמידים לקבוצות ועבודה משותפת, שבסופה הם מציגים את התהליך בכיתה. שינוי שני הוא ללמד איך לתקשר ולדבר נכון. כל הסטודנטים שלי עוברים סדנאות על ידי שחקנים להצגת רעיון באופן אפקטיבי בשלוש דקות.
“נקודה נוספת היא שלומדים לא רק בכיתה, אלא יש פעילויות מחוץ לתכנית הלימודים: מועדון רובוטיקה, ראייה ממוחשבת, השתתפות בתחרויות וכנסים בינלאומיים. בנוסף, פתחנו במכללה מרכז חדשנות, בו כל סטודנט יכול להיעזר בהקמת הסטארט-אפ שלו. אנחנו למעשה בונים פלטפורמות שסטודנט סקרן יידבק בחיידק העשייה.
“הרעיון במרכז הוא החוויה. תפיסת העולם שלי אומרת שאתה לא יכול להיות מצוין במשהו שאתה לא נהנה ממנו, אם אתה סובל, לא תהיה טוב, לכן אני רוצה לגרום לריגוש והנאה בתהליך הלימודים. אני מאמין באנרגיה, ומי שאין לו אנרגיה ותשוקה לא יצא לו שום דבר. כדי להיות מהנדס מצוין אתה צריך להבין לעומק ולהיות עם היכולת להטיל את זה על בעיות חדשות ולפתור אותן”.
פרופסור מויאל על מדרגות אפקה. צילום עזיראל משה
יש לנו בעיה
“אם אני מסתכל על בוגרי מערכת החינוך שמגיעים אלינו, יש כאן בעיה אמיתית, אנגלית ברמה לא גבוהה, עברית לא מספקת, מתמטיקה בעיקר טכנית, פה הבעיה”, קובע מויאל.
“כדי ללמוד הנדסה”, הוא מוסיף, “צריך כלים מתמטיים, ולכן השנה הראשונה היא בעיקר מתמטיקה. בהתחלה התלמידים בכלל לא מבינים את ההקשר. כשנכנסתי לתפקיד ניסיתי להבין מה האינדיקטור שמנבא בצורה הטובה ביותר הצלחה בתואר, התשובה הייתה חמש יחידות בגרות מתמטיקה, בכל ציון. לכן נורא כואב לי שבמערכת החינוך אומרים לילדים: ‘קשה לך בחמש יחידות? בוא תלמד בארבע, תוציא ציון גבוה’. צריך לתת להם הזדמנות להתמודד.
“אני חושב שהמדידה במערכת החינוך אוכלת כל חלקה טובה. המדידה היא כלי, היא לא המטרה. אם לצורך המדידה משקיעים משאבים רק כדי לעבור את המבחן, אז חטאנו. במבחני פיזה הוחלט שבשנת 2021 ימדדו חשיבה יצירתית לפתרון בעיות במתמטיקה. עד היום מדדו בעיקר ידע, עכשיו אומרים: ‘מספיק, אנחנו רוצים חשיבה מתמטית מעשית’. אם מערכת החינוך לא תעשה את השינוי, אנחנו נחטוף את המכה של החיים שלנו. היום מדברים על הרלוונטיות של הלימודים האקדמיים, אבל אם מערכת החינוך לא תשתנה, בעתיד אנחנו נדבר גם על הרלוונטיות שלה עצמה”.
מה דעתך על שר החינוך המכהן רפי פרץ?
“טרם נפגשתי איתו, עם שר החינוך הקודם בנט היה לי קשר טוב. שנינו באנו מעולם ההייטק, הוא תמך במכללת אפקה, והשיח בינו עבד מצוין. אני חושב שמה שהוא עשה עם 5 יחידות מתמטיקה מצוין, גם אם חזק מדי. אני חושב שצריך לדבר בכלל על בגרות מדעית, ולא לתת דגש על מתמטיקה בלבד, אבל אני חושב שמערכת החינוך לא משתנה בקצב הנדרש. לכן הרשות המקומית צריכה להוביל את השינוי, גם אשדוד יכולה לעשות את זה”.
שר החינוך הנכנס הרב רפי פרץ. צילום: יוסי איפרגן, לע"מ
בעשור האחרון מזהירים מפני הידרדרות וירידה ברמה של האוניברסיטאות. אתה חושב שיש סיבה לגיטימית לדאגה?
“מדינות כמו טורקיה ואיראן משקיעות המון במחקר המדעי, כמות הפרסומים המדעיים במדינות האלה עלתה באופן דרמטי. האוניברסיטאות בארץ אומרות בצדק שהן צריכות יותר משאבים כדי לקדם את המחקר המדעי. לזה אני לא יכול להתנגד, אבל זה תלוי בסדרי העדיפויות הלאומיים. צריך בהחלט לתקצב יותר מחקר מדעי במדינת ישראל כדי לשמור על העליונות המדעית שלנו. מבחינת הצד ההוראתי—ההכשרתי, אני חושב שאם האקדמיה תשכיל לעשות את השינוי שאני מדבר עליו, היא בהחלט תשמור על הרלוונטיות שלה: לתת חוויה, לתת מקום להתפתחות אישית, להוות פלטפורמה מהנה ולתת את הכישורים שדרושים בשוק התעסוקה”.
מה אתה חושב על רמת הסגל והסטודנטים בארץ?
“האוניברסיטאות הישראליות נמצאות בין ה-500 הראשונות בעולם, סגל מדעי חוקר ברמה מאוד גבוהה שצריך להמשיך לתמוך בו. במכללות הסגל בעל אופי אחר לדעתי, אני קורא למה שאנחנו עושים חינוך מהנדסים, לא הכשרת מהנדסים. הכשרה זה רק ידע, חינוך זה כשאתה נותן גם מיומנויות וערכים. גם בזה אני קצת חריג, לא כולם מסכימים שעושים חינוך באקדמיה, אני חושב שאנחנו עושים חינוך באקדמיה”.
שנת הלימודים בפתח: מויאל וסטודנטים. צילום עזיראל משה
כמי שעוסק בתחום הקרוב יותר למדעים מדויקים, אתה חושב שיש צורך להגן על לימודי הרוח שהולכים ונחלשים או שיש להשלים עם המצב?
“אסור להשלים עם זה. עם כל הכבוד לעולם הטכנולוגיה, מה שמחזיק אותנו זה התרבות: הספרות, השירה והאמנות. לא יכול להיות שיהיו רק הנדסה ומדעים. עם זאת, אני חושב שלא צריך לעשות צעדים מלאכותיים כדי לשכנע אנשים ללמוד. לדעתי, אנחנו מתקדמים לעולם רב תחומי — למשל, תואר בהנדסה ואמנות, הנדסה ועיצוב. בעתיד תכנות יהפוך להיות שפה יחד עם אנגלית ועברית”.
יש לך מחשבה להקים ולהוביל סטארט-אפ חדשני משלך יום אחד ואולי גם להרוויח הרבה כסף על הדרך?
“בהחלט. יש לי ניסיון ניהולי, יזמי וטכנולוגי. אבל היום אני מעדיף לבנות פלטפורמות כמו מרכז חדשנות ויזמות שמאפשר לסטודנטים ובוגרים שלנו לפתח את המיזמים שלהם. אם אוביל משהו משלי זה יהיה על מנת לממש רעיון משנה עולם ופחות בשביל להרוויח כסף מהמכירה”.
“היה קשה לעכל אותי”
מויאל נותר נאמן לעיר הולדתו והוא חי בה עם אשתו רונית, רכזת לחינוך חברתי ומורה במקיף ו’, וארבעת ילדיהם: נעם (25) הבכורה, סטודנטית להנדסה רפואית (“אני עוקב אחריה מאז שהחלה ללמוד לפני שלוש שנים, היא אדם שונה לחלוטין”); עוז (23), חייל גולני משוחרר שעדיין מחפש את התשוקה שלו לפני שיתחיל ללמוד; אפרת (18), שמתגייסת בקרוב; והבת הצעירה רננה (13), הלומדת במקיף בעיר.
באשדוד יש מגמה של ירידה בכמות הסטודנטים, ועם זאת, כמחצית וקצת יותר מהם לומדים במכללות ולא באוניברסיטאות. מה אתה חושב על זה?
“אני לא מכיר את הנתונים, אך הם מטרידים. זה אומר שבעיני רוחם חשיבות המסלול של הלימודים האקדמיים יורדת. עם זאת, אני חולק לחלוטין על החלוקה בין אוניברסיטאות למכללות, זה כבר מת. יותר מחצי מהסטודנטים במדינה לומדים במכללות. אני חושב שאוניברסיטאות צריכות להתמקד במחקר, בתואר שני ובדוקטורט ופחות בתואר ראשון. סטודנטים לתואר ראשון צריכים להיות במכללות. מבחינה ממשלתית, מודל התקצוב צריך להיות אחרת. האוניברסיטאות המובילות בארה”ב למשל לא מתעסקות בתואר ראשון. מודל התקצוב של משרד החינוך נותן כסף למוסדות לפי סטודנט, זה לא נכון, ואז יש תחרות מטורפת על התלמידים”.
לדעתך צריכה לקום באשדוד אוניברסיטה או שדי לנו במוסדות הקיימים?
“אני חושב שלא צריכות לקום עוד אוניברסיטאות במדינת ישראל, וזאת תהיה שגיאה וחוסר הבנה אם כן. צריך לדאוג שהמוסדות הקיימים יהיו מוסדות עילית. להקים אוניברסיטה זה סיפור מההפטרה. כן צריך להקים מכללה, ויש פה אחת. צריך לתת לה אולי תחומים נוספים ולשדרג אותה, אבל לא אוניברסיטה”.
ואם יוקם בעיר קמפוס חדש, תהיה מעוניין להוביל אותו?
“הייתי מעורב לפני הרבה מאוד שנים בניסיונות להביא מוסד אקדמי לעיר, עוד לפני שהגיעה לפה סמי שמעון. הייתי מאוד מעורב בעניין החינוך בעיר, אני מחובר אל העיר בנימי נפשי ואשמח לסייע לה בכל דרך. אבל כרגע זה קצת מוקדם מדי”.
האם תשקול להשתלב בפוליטיקה? פנו אליך בנושא בעבר?
“אין מערכת בחירות בעיר שלא פנו אליי להצטרף, אני גם בא מבית נורא מעורב פוליטית וחברתית, אבל התשובה שלי תמיד הייתה שלילית. בכנות, הפוליטיקה לא מושכת אותי. אני עושה את מה שאני אוהב ועסוק בחינוך, ואם יום אחד אכנס לפוליטיקה, זה יהיה בשביל לממש תפיסת העולם שלי, שינוי בכל המערכת החינוכית של העיר. בעבר היו לי שתי התנסויות פוליטיות — אחת בכנסת כעוזר פרלמנטרי של הח”כ שמעון שטרית, ופעם אחרת כשרצתי למועצת העיר במסגרת מפלגת העבודה. שתי ההתנסויות האלה לא היו מוצלחות במיוחד, לא הרגשתי שאני משפיע”.
פרופסור מויאל. צילום עזיראל משה
יש מי שיראו בך מהפכן ביקורתי ורפורמטור, ואפילו “הילד הרע” של עולם האקדמיה, אתה מסכים?
“אני חושב שאלו מילים קצת קשות מדי. אני מאמין שאני נחשב חדשן ושאני נתפס כמישהו שיש לו אומץ להביע את דעתו ולהוביל את התהליכים בהם הוא מאמין. נכון, הדעות שאני משמיע הן לא דעות רווחות, אבל הן לא כאלו חריגות. אני חושב שבבטן אנשים יודעים שהכיוון שאני מוביל הוא נכון. ואני שומע את זה. היחס מהמועצה להשכלה גבוהה ומערכת החינוך כלפיי הוא גם מאוד תומך. אני זוכה לאוזן קשובה. בהתחלה היה קשה לעכל אותי, מנכ”ל של חברת הייטק בא להיות נשיא של מוסד אקדמי, זה העלה ניצוצות”.
אתה חושב שהמוצא המזרחי או שורשיך האשדודיים השפיעו על איך שהתקבלת בעולם האקדמי?
“עד היום כשאני אומר בדיונים שאני גר באשדוד, יש שתיקה רגעית שנעה בין מביכה למעיקה. אבל אני לא מרגיש כלום עם זה. אני נחוש, אני מאמין בעצמי, אני גאה במוצא שלי ובזה שגדלתי באשדוד. אנחנו חיים בעולם שהוא כולו תלוי בהתפתחות האישית שלך, אתה תחליט מה אתה רוצה להיות”.
